מעשה ביהודי אחד שהיה מגיע לשיעורו הקבוע של מרן זיע"א, והנה אחר שאשתו ילדה החלו פחדים לאחוז בה, והייתה מהלכת בפחדים ובבהלה. פנו עמה אל הרופאים, אך אלה לא מצאו סיבה לדבר. מאותו יום היה בעלה מתהלך מודאג ולא ידע לשית עצות בנפשו.
באחד הימים, לאחר שיעורו של מרן זיע"א, פנה אליו מרן ושאל אותו: "מדוע נפלו פניך בעת האחרונה?".
סיפר האיש למרן את צרתו ואת כאבו אודות פחדיה של אשתו, לשמע דבריו ביקש ממנו מרן שיכנסו יחד אל ביתו כי רוצה הוא לברך את האישה. נכנס עמו מרן זיע"א אל ביתו של האיש, ובירך את האישה מעומק ליבו שיסיר הקב"ה מליבה כל פחד וכל בהלה, ולאחר מכן פנה והלך לו.
והנה אך יצא מרן זיע"א מביתו של אותו האיש, מיד אורו פניה של האישה, ומאז סרו כל הפחדים מליבה ושב ורפא לו.
(משוש תבל).