באחד משיעוריו לרבים, נשא מרן פוסק הדור זצוקללה"ה את דבריו, וכה אמר:
בראש השנה צריך להרבות מצוות ומעשים טובים שיעמדו לנו ביום הדין. בשמים דנים את האדם לפי יכלותו, אם יכל לעשות יותר דנים אותו שלא דאג להרבות פעלים. יש רבים שיכולים לעשות, אך הם אדישים או רשלנים, או שעושים ענוה פסולה וחושבים את עצמם לכלום, כל אחד חייב לומר "בשבילי נברא העולם".
יש תלמודי תורה לתינוקות של בית רבן שעליהם עומד העולם ובזכותם אנו חיים.
ביום הכיפורים אנו אומרים "עשה למען תינוקות של בית רבן שלא חטאו", הילדים לומדים תורה ללא עון ונמצאים במצוקה כלכלית נוראה אחרי שקיצצו וקיצצו, צריך לחמול עליהם….
לכן החלש יאמר גיבור אני, אם יכול לעזור בעצמו אשריו ואשרי חלקו, ואם יכול להשפיע על אחרים – מני ומינך תסתייע שמעתתא, יאמר לחביריו גם אני נותן בעזהי"ת וישפיע שיתנו.
ואפילו מי שאין לו ישפיע על אחרים, לא יאמר וכי מי אני לא ישמעו לי, אלא יתחזק ותהיה לו סייעתא דשמיא, אם יש עשירים שהוא מכירם ילבש גאוה וגאון לדבר עמם, יאמר להם אינני מבקש עבורי, יש ילדים במצוקה שאין להם אפילו לחמניה, תן כמה שאתה יכול, וכך פרוטה לפרוטה תצטרף לחשבון גדול, ויתן למנהל או לאדם נאמן שיעביר לילדים שיהיה להם אוכל להשיב את נפשם ולא ישארו רעבים עם מקרר ריק "והבור ריק אין בו מים". ועל ידי כך יכריע ה' את הכף לטובה.
אם יאמר "שלום עליך נפשי" ויתעלם מהילדים, כשהוא יאמר בסליחות "עשה למען תינוקות של בית רבן שלא חטאו", יאמר לו ה' וכי מה אתה עשית למען תינוקות של בית רבן שאני אעשה למענך?".
הילדים שבאים מבתי עניים, אינך יודע איזה מאורי עולם יכולים לצאת מהם, כל ילד יכול לפרוח!! (מעדני המלך ח"ד).