מעשה ברב אחד שיצא בריש גלי כנגדו של אור העולם מרן רבינו הגדול זיע"א. הוא היה מצער את מרן בכל דרך, וכתוצאה ממעשיו נגרם למרן צער ועוגמת נפש מרובים, ונוסף על זה, גרם האיש במעשיו חילול שם שמים גדול.
מרוב צערו וכאבו על חילול ה' שנגרם מאותו האיש, התבטא מרן זיע"א ואמר כי הוא חושש שמא לא תמוש רעה מתוך ביתו של אותו אדם.
והנה, אך יצא הדבר מפי קודשו של מרן, וכעבור ימים אחדים הנודע לאותו האיש כי ומשפחתו כי אחת מבנותיו לקתה במחלה הנורא… ה' יצילינו.
משנודע הדבר, אמרו לו ידידיו כי כנראה חולי זה בא להם כעונש על אשר שלח ידו במשיח ה', במרן פאר הדור והדרו.
בצר לו, עלה האיש אל מעונו של מרן זיע"א ופרץ בבכי קורע לב, ומרוב ענוותנותו קיבלו מרן וקירב אותו אליו, למרות עוגמת הנפש המרובה שעשה לו. האיש ביקש בתחנונים את סליחתו, ולשמע חרטתו של האיש, סלח לו מרן בלב שלם, ואף ברך אותו בברכות רבות. והנה כעבור ימים אחדים עברה ביתו סדרת בדיקות מקיפה, וראה איזה פלא, המחלה נעלמה כלעומת שבאה…
(משוש תבל).