כאשר החל להתפרסם שמו של רבינו הגדול זצוקללה"ה בתורתו ובגדולתו, סיפק היה בידו להזמין סַפָּר לביתו כדי שלא יצטרך ללכת ולבא, ולהתבטל מלימודו. כל הסַפָּרִים כולם הסכימו לסגור את מספרותיהם ולזכות לעלות למעונו של מרן זיע"א ולספר אותו.
אך מרן זיע"א התעקש שרק הספר מר אברהם יצחקי ז"ל יספר אותו, ואף היה משלם לו כפל כפליים יותר ממה שהיה ראו לקבל על עבודתו.
הספר התנגד בכלל לקחת כסף ממרן זיע"א, באומרו שכבר די לו עצם זכות זו שנפלה בחלקו להיכנס למעונו של מרן זיע"א לספרו ולהתברך מפיו, אך מרן זיע"א היה תוחב לידיו בחוזקה את הכסף באומרו: "אלו המעות, חליפתם ותמורתם של אותם מעות שהיית ראוי לקבל בימי בחרותי וצעירותי, כאשר חייתי חיי עוני מחפיר, ולא היה לי לשלם אפילו בשביל להסתפר, ובכל זאת אתה היית מקבל אותי בסבר פנים יפות ומספר אותי באותם פרוטות מועטות שהייתי משלם, ועל כן עתה שהרחיב ה' גבולי, מגיע לך ליטול כפל כפליים ויותר!".
(שלהבת יוסף חי).