במאמר שהתפרסם בקובץ בית יוסף גליון לח (אלול תשע"ז), דן מרן עמוד ההוראה, הגאון רבינו יצחק יוסף שליט"א, האם החזן צריך להמתין לתשעה אנשים שסיימו את תפילתם, או שדי לו ברוב מניין (6 אנשים) כדי להתחיל. והרי המאמר לפניכם:
לכבוד הרה"ג רבי יואל שבתי שליט"א
שלום רב,
לשאלתו האם יש להמתין לעשרה שסיימו את תפלת הלחש כדי להתחיל בחזרה, או די ברוב מנין. הנה כבר לפני שלושים ושתים שנה הארכנו בענין זה בס"ד, בילקו"י על הלכות תפלה (סי' קכד), והבאנו תשובת מרן אאמו"ר זיע"א שהעלה לדינא, שא"צ להמתין לעשרה שיסיימו את תפלת הלחש, אלא די ברוב מנין, וטוב שיהיו שבעה שסיימו את תפלת הלחש, כדי שיהיה רוב ניכר.
וכן מבואר מדברי המהר"ם מרוטנבורג בתשובה (דפוס לבוב סי' רב, ודפוס פראג סי' תקכט), שאם יש אחד שממשיך בתפלתו, אפי' שאינו יכול לענות אמן אחר ברכות הש"ץ, כל בי עשרה שכינה שריא, ואפשר לומר את תפלת החזרה. והובא בקצרה בהגמ"י (פ"ח מהלכות תפלה אות ט). ומרן הב"י (סי' נה) הביא בשם רבו מהר"י בן לב, שע"פ הנ"ל אם היה אחד ישן מצטרף עם התשעה לקדיש וקדושה, וכן מבואר בספר האגור. וכ"ה בשו"ת מהרלנ"ח (סי' טו) והוסיף, שאולי ה"ה בשלשה או ארבעה מתפללים, ודי שנשארו רוב המכוונים לחזרת הש"צ.
וכ"פ בש"ע (סי' נה ס"ו) וז"ל: "אם התחיל אחד מהעשרה להתפלל לבדו ואינו יכול לענות עמהם, או שהוא ישן, אפ"ה מצטרף עמהם". וכתב הדרישה (בסי' קכד), דמה שאמרו בסי' קכד שאם אין תשעה מכוונים קרוב להיות ברכותיו לבטלה, קרוב, ולא ממש, שהרי מבואר לעיל סי' נה שאם התחיל שליח צבור בעשרה ויצאו מקצתם גומר. והביאו להלכה האליה רבה (סי' קכד סק"ח), גם בספר טהרת המים בשיורי טהרה (מערכת ה אות כ, דף נז), כתב, דמרן הש"ע בא להחמיר להזהיר לכתחלה, ולהגזים לכל יחיד המצטרף למנין שישמע ויכוין היטב, ולא ישיח שיחת חולין בשעת חזרת הש"צ, כיון שהוא שלא לצורך, אבל כשהוא לצורך, די ברוב עונים. וכ"כ בספר תורת חיים סופר (סי' נה ס"ק יב), וכן כתבו בשו"ת נחלת בנימין (סי' לא). ובשו"ת מהרש"ג ח"ב (ס"ס טז). ובשו"ת בית אבי ח"ב (סי' מד). ובספר בני ציון (סי' נה סק"י), שאין חילוק בזה בין קדיש וברכו לחזרת הש"צ, כמבואר בב"י בשם מהרי"ל, ושהעיקר כפסק הש"ע, ודלא כהט"ז. וע' בשו"ת אמרי יושר ח"ב (סי' ט) שכתב להרב השואל: ובנידון שאלתו אם המתפלל שמונה עשרה מצטרף לעשרה, שלפי דעת הגר"ז אינו מצטרף לחזרת הש"צ דבעינן תשעה עונים אמן, יפה כתב כת"ר שדעת הדרך חיים והחיי אדם אינם כדעת הגר"ז בזה, וגם לדברי הט"ז סי' נה מוכח שהמתפלל מצטרף, כיון שיכול לשתוק ולכוין בסיום הברכה ושומע כעונה. וגם בספר תהלה לדוד סי' נה הניח דברי הגר"ז בצ"ע. עכת"ד. וכ"כ בספר עמק ברכה (דף ט:), דמרן הש"ע בסי' נה תפס עיקר להלכה כדברי המהר"ם והגמ"י ומהרי"ל, שהמתפלל וכן הישן מצטרפים למנין גם בחזרת התפלה, ומה שהביא בש"ע סי' קכד דברי הרא"ש שאם אין תשעה מכוונים לברכות הש"צ קרוב להיות ברכותיו לבטלה, הוא רק לרווחא דמילתא לצאת לכתחלה לדעת הרא"ש, אבל מעיקר הדין נקטינן כמהר"ם ודעמיה. ע"ש.
ואף שיש חולקים בזה, מ"מ מדברי מרן הש"ע משמע שאפשר להתחיל בחזרה כל שיש רוב מנין שעונים אחר ברכותיו. וכך ההלכה ואין לגרום לטורח צבור. וראה באריכות בתשובה בילקו"י הנ"ל.
בברכת התורה,
יצחק יוסף
הראשון לציון הרב הראשי לישראל
ונשיא בית הדין הרבני הגדול
