שלום וברכה מורי ורבותי!
ולבקשותיכם ודרישותיכם, היום נשוחח עם הנשואים שבינינו, עם אלו שבדרך, ועם אלו שבדרך חזור…
אז כך, דורות על גבי דורות מנסים ללמוד את סודה ומהותה של האשה.
צוותים שלמים של גברים יצאו לחקור את הנושא המורכב הזה, ובדרך כלל שלא בהצלחה גדולה.
עוד משלמה המלך שאמר (קהלת ז, כח) "וְאִשָּׁה בְכָל אֵלֶּה לֹא מָצָאתִי" עבור דרך הפסוק (שם, כו) "וּמוֹצֶא אֲנִי מַר מִמָּוֶת אֶת הָאִשָּׁה אֲשֶׁר הִיא מְצוֹדִים וַחֲרָמִים", וכלה בכתוב (משלי יח, כב) "מָצָא אִשָּׁה מָצָא טוֹב" ובכתוב (שם לא, י) "אֵשֶׁת חַיִל מִי יִמְצָא וְרָחֹק מִפְּנִינִים מִכְרָהּ".
מה מורכב כל כך במהותה של האשה? מה לא ברור בהתנהלות שלה ומולה? מה הופך את היחסים עימה למורכבים ומלאי חרדות, חששות, עליות ומורדות לכאורה?
האשה במהותה מצליחה להיות עדינת נפש רכה וענוגה מחד, אולם ברגע של משבר כעס או סתם התפרצות הופכת להיות אובססיבית, קנאית, משפילה ורומסת.
גם בין הגברים יש רכים וענוגים ויש רעים ומושחתים, רק ששם זה לא משתנה בדרך כלל בצורה קוטבית כל כך.
ההוא שמוגדר במהלך כל השנה כרע ומושחת, יבוא במקסימום ביום כיפור לבית הכנסת ויחייך לגבאי את אותו חיוך מצמית בו הוא משתמש בפגישתו עם קולגה או שותף לפשע, וללא יותר מדאי שינויים…
הגבר הרך והענוג, במקרה הגרוע ביותר יגביה את קולו ויבקש שלא לפטפט לידו בשעה בה הוא מרוכז בעבודה או נם את שנת הצהריים שלו, וגם הוא ללא יותר מדאי שינויים…
אך לעומתם, האשה עדינת הנפש ואצילת הרוח הרכה והענוגה של היום, יכולה להיות הקשוחה, הקשה, המקטרת, ואפילו הרעה והאכזרית של מחר.
וציבור הגברים עומד המום מול פלאי הטבע, ועוד בטרם מתאושש הוא שב ומקבל את אותה רעיה ענוגה ועדינה, ובשיחת נפש היא מסבירה לו בפשטות עד כמה "הוא" אשם בשינויים הקיצוניים הללו…
מה קורה כאן באמת?
אז כך, בפרשתנו מתגלה אחד מסודות היקום על ידי ה' יתברך ושליחיו הנאמנים חכמי ישראל, והוא מסתתר בפסוק הבא: (שמות יט, ג) "וּמֹשֶׁה עָלָה אֶל הָאֱלֹקִים, וַיִּקְרָא אֵלָיו ה' מִן הָהָר לֵאמֹר, כֹּה תֹאמַר לְבֵית יַעֲקֹב וְתַגֵּיד לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל".
והמדרש (שמות רבה פרשה כ"ח או' ב') מבאר ש"בית יעקב" אלו הנשים ו"בני ישראל" אלו הגברים. ועל כך מתעניין המדרש בדבר הקדמת ציבור הנשים לציבור הגברים, ועונה את שלושת התשובות הבאות:
תשובה ראשונה: למה לנשים תחלה? שהן מזדרזות במצוות.
תשובה שניה: כדי שיהיו מנהיגות את בניהן לתורה.
ותשובה שלישית: אמר הקדוש ברוך הוא, כשבראתי את העולם לא ציוותי אלא לאדם הראשון ואחר כך נצטוית חוה ועברה וקלקלה את העולם. עכשיו אם איני קורא לנשים תחלה הן מבטלות את התורה.
וכל גבר אשר לו אמא, אשה, אחות או בת, היה אמור להסמיק עד תנוכי אזניו מבושה למענן…
וכי כך ניתן לומר על ציבור הנשים האיכותי שלנו? האם בקלות כזו הן יבטלו את התורה? האם הן שוחרות כבוד כל כך עד שבגלל פגיעה אישית על אשר התבשרו בבשורה הזו במהדורא השניה ולא בראשונה כבר ילחמו את מלחמת חייהן? מה קורה פה?
והחמור עוד יותר, האם בידי "יצורים מסוכנים" כאלו אנו מפקידים את חינוך ילדינו, כמו שנאמר בתשובה השניה? והאם עליהן ניתן לומר שהן מזדרזות במצוות כמו בתשובה הראשונה? והלא מדובר כאן ביצור כלאיים מוזר שיכול להזדרז במצוות ומאידך במחי יד לבטל את האחרים מאותן מצוות בדיוק אך ורק בגלל פגיעה בכבודו האישי. מה באמת קורה פה?
והתשובה על כך מורי ורבותי שותפי שיחתנו, מדהימה, מפעימה, מלמדת, מעצימה ומפקחת את ציבור הנשים והגברים כאחד, והיא כדלהלן:
בכדי להוביל את העולם לשלימות בריאתו, היה צריך בורא העולם מישהו שיפתח אותו, מישהו שידבר על רוחניות כאילו היא ממשית, ויחדיר בילדים את העתיד כאילו הוא כבר כאן, ולשם כך הוא ברא את האשה.
האשה היא יצירת פאר במובן הרוחני, ולא פחות מכך במובן הגשמי המחנך.
גבר לא יכול להתלהב ממצווה כפי שתעשה זאת אשה בעלת אותה רמה רוחנית בדיוק.
ובאותה מידה גבר לא יוכל להחדיר בזאטוט מושגים בסיסיים, כמו זהירות, אהבה, מילים ראשונות וכל מה שיניק צריך בכדי להתפתח, כמו אשה בעלת אותו קשר דם ומנת משכל.
כי אבא לעולם לא ידבר עם בנו התינוק ש"יודע רק לבכות", בעוד האמא תשוחח עם בנה עוד בטרם נולד…
לאשה יש כח להכפיל בדעתה כל דבר בעשרות ואפילו במאות פעמים, כך שבזריזות לקיום המצווה היא תעמוד תמיד ראשונה. וכך גם בנה – למרות מגבלות שכלו – יבין את הנאמר על ידה באותו אחוז בודד ומספק שיקלוט מדבריה המוכפלים, כי אחוז מדבריה הוא כמעט מאה אחוז מהמציאות.
אך אותו "לוח הכפל" עובד גם כאשר האשה נפגעת או כאשר היא חשה קצת יותר בודדה ועזובה מתמיד.
כל איחור, כל מילה כמעט פוגעת וכל חסרון קטנטן בתקשורת חיובים רציפה, מוביל לתחושה של ניתוק, ניכור ואסון. ואז מתגלים – ובצדק – תגובות לא הגיוניות מאותה נסיכה מלפני דקותיים.
שיעורי הבית לנשים הם: לקחת בפרופורציה את מה שמכעיס או מעציב, כי לא תמיד מדובר באותו היקף של כאב שהלב משדר.
ומאידך, לציבור הגברים. הכח העיקרי הגורם לאשה להישאר בעליונותה הרוחנית, ובכשרונה הגדול בחינוך הילדים, הוא היחס החיובי אותו היא מקבלת, וההרגשה הטובה בה היא חשה. מה שמלמדנו שהמפתח לכך נתון בעיקר בידי בעלה!
בעל שידע לפאר ולרומם את אשתו, בעל שישכיל להקדים אותה בידיעה בכל דבר שבקדושה, בעל שבחכמתו ישמור על אורה הגדול מאיר ובוהק, בעל כזה יזכה לאשת חיל ללא עליות וירידות וללא הפתעות מיותרות.
הקדוש ברוך הוא לא התעלם מציבור הנשים במעמד הר סיני, הוא לא השאיר אותן מאחור, ולא ביקש מהן להשתנות. אלא נתן להן את הבחירה "להחליט" על הרצון הגדול בקבלת התורה, למרות שידע שלא יסכימו אלמלא התבשרו על כך ראשונות.
כי דרך חיים שתובנתה במיוחד לקיום העולם והיהדות – לא משנים. חיים על פיה, מנתבים בדרכה וסוללים איתה יחד את "שירת החיים".
יזכה ה' יתברך את ציבור הנשים להבין את כחן הגדול, ואת ציבור הגברים לדעת ולהשתתף בכח עצום זה, וירבו אהבה ואחווה שלום ורעות.
וברוכים תהיו!
מתוך העלון השבועי "עטרת זקנים".
