לכל א' מאתנו יש הרבה מצבים מתוחים.
יתכן שבשכל או ברגש המצב הוא לחוץ. עקב מצב חשבון בנק. או ממעמסה יום יומית ( גם אם אינה עבודה יחסית שהרשויות מתירות לצאת מהבית. ). ואולי יחסים במשפחה הגרעינית ומחוצה לה. וישנם רצונות שאיפות ותשוקות שלא מספיקים למלאות.
וכן הגוף עמוס מעבודה. מילדים, קניות בישולים. ישיבה ממושכת וכו'
ובפרט בצל הקרונה. החשש מהמחלה. ומקרובים בעלי סיכון מוגבר. ולהיות שמרטפית 24*7
כתוב שבני ישראל עמדו על ים סוף. ומאחוריהם מצרים, התחילו להגיד למשה 'למה הוצאת אותנו ממצרים, טוב לנו למות שם ממותנו במדבר'.
וזה הרי תמוה, הם כבר תוך פחות משבוע שכחו איך היה להם שם? כמה הם נהנו שם? כבר שכחו את 'וימררו את חייהם', מה הם טוענים?
שמעתי מהגר"י זלושינסקי שליט"א בשם הסבא מקלם: שכשאין ישוב הדעת, כשבן אדם נכנס ללחץ ולפחד, הוא יכול לאבד את השכל שלו! את כל הדברים הכי פשוטים, ובסיסים.
עלינו כהורים צריכים לשנן לעצמו מה מטרתנו. מה מוטל עלינו ומה אינו מוטל עלינו. ואז נוכל לחיות בשמחה ומנוחת הנפש. ולהשרות בבית שמחה. גם בעתות משבר.
בספרי קדמונים ובספרי קבלה כתוב שסגולה להינצל ממגפה – להיות בשמחה! קל לומר, קל יותר לכתוב. ואיך נבצע.?
כ' בתהילים (פמ"ו) "הרפו ודעו כי אנכי אלוקים' ארום בגוים ארום בארץ"
האדם חש יותר ויותר כוחי ועוצם ידי. הביא ה' לעולם וירוס קטן יותר מהיתוש שהיה במוחו של טיטוס, ומבלבל מדינות שלמות. אומר השי"ת: "הרפו ודעו כי אנכי ה'" ומבארים שהכוונה להוריד מינון בעשיה האינסופית שלנו, ולהרפות.
במיוחד בימי הקרונה, זה זמן מצוין להרפות איך? יש דמיון מודרך וכו'. אך יש הרפיה בסיסית שמתאימה לכל אחד. ומומלצת כמה שיותר לתרגל אותה. ודווקא עם הילדים שעולים עלינו, לקחת זמן ולהירגע להיכנס לחדר לצאת לחלון, ואפילו להירגע באמבט.. ולחשוב על דבר שמרגיע אותנו באופן אישי. ומומלץ לעצום עיניים. לתת למחשבות טורדניות מקום. ולא להילחם בהם, – אך להתמקד בדברים שמקלים עלינו. לנשום אויר. אפשרי ורצוי להתמקד בנשימות. אפשרי בישיבה ובעמידה. איך שנוח לנו, ואז לחשוב על השי"ת. אהבתו האישית אלי יותר מכל אוהבי שעל פני הגלובוס. והוא ברא את הכול. כולל כל הגלקסיות ודווקא עלי הוא חושב, ודואג לי. ואפשר לשוחח אתו הכי פתוח שיש על מה שיש ועל מה שנראה שאין..
ולראות "אנכי ה' " בכל העשייה שלנו.
וזה אפשרי גם לתרגל לילד לחוץ וחרד ממגפת הקרונה. וזה יכול בס"ד לחולל פלאים!
וכמובן להתפלל ולזכור שהמצב עוד ישתנה בעזרת ה' המשנה עתים. כבר היו מגפות שונות וכולם נעלמו,
עוד נקודה 1 לסיום: המצב בבית בפרט עם הבוגרים – שאינם יכולים לצאת לשוטט בבין הזמנים ולהתאוורר.. והם פתאום יכולים להיות נוראים וכל הדשי"ם החמים מהישיבה סמינר לא ברור על מה מדובר.. ויתכן שבפרט בנוער מצוין – שהבית זה המקום שלו להרפות מהמתח והתחרות. וקצת מרשה לעצמו להיות הוא המקורי.. נוכל להבין יותר את שעות הקימה והשינה שלהם.
כמובן במסגרת הכללים הבסיסים, שיש בכל בית. רק נראה להם וניתן להם מקום לפרוק מתח. ואפילו לשוחח עמם על כך.
בברכה שתשרה השמחה בבתינו, ונרפה ונראה את ה' בכל מעשה ידנו. בשורות טובות!
לתגובות הערות N3201525@GMAIL.COM
