חנוכה.
חנוכה, נקרא אף חג החינוך – בחנוכה חנכו את המזבח. וייחסו זאת אף למצוות החינוך, המוטלת לאב על ילדיו.
לפניכם מניצוצות החינוך מהאור של חנוכה:
ההדלקה, תופסת את עצמינו לעיתים לא מוכנים, באמצע שום מקום. ביום חול. אין ערב חג לפניו.. נעצרים ומדליקים. וצריך להיות ממוקדים באור. וזה הסוד בחינוך למצוא זמן – לא זמן. כן.. באמצע שום מקום לתפוס שיחה עם הילדה לצאת איתם להתאווררות. – רק עם אחד מהם. (לפי תור וכדו') ולהיות איתם לגמרי ללא עיסוקים וטלפונים.
בחנוכה אנו לומדים שעלינו להדליק את האור מידי יום.
מדוע? הרי יכולנו להדליק את האור רק ביום הראשון בכלי שיספיק לשמונת הימים…
אלא צריך מידי יום ביומו להדליק את האור. גם אצל ילדינו,
עלינו להדליק את האור מידי יום ולא להרפות מכך. נאיר להם בתורה ומצוותיה. וניתן להם אור כדוגמת מחמאות.
"מעט אור דוחה הרבה מן החושך"
לעיתים קשה לנו עם חניכנו. ולעיתים קשה לחניך. ולעיתים גם וגם..
ואיננו מוצאים מפלט.. לא אחת הדרך היא ע"י שנדליק את ה'אור' ונחפש נקודות זכות טובות אחד על השני או על המצב. ובעז"ה האור אכן ינצח בסופו של יום.
כמו"כ ניצחון החשמונאים לא היה סופי כידוע. היו אח"כ עוד מאבקים רבים וכו' אך דווקא חג זה נחגג עד היום (לעומת חגים רבים ממגילת תענית, שאיננו חוגגים.)
הבה ונתפוס את הנקודות הטובות, קטנה כגדולה, שיש בכל מצב, הגם שזה לא המציאות שבה אנו חפצים. ובס"ד עוד יהיה אור גדול.
כמו"כ כאשר מודים על דברים קטנים לפתע מגלים, שב"ה יש הרבה על מה להודות.
מההלכה שנרות חנוכה "כבתה אין זקוק לה". למדנו שעלינו לפעול ואיננו אחראים על התוצאה.
כמו"כ 'סביבון' מנהג ישראל תורה.
מסובבים את הסביבון ומסתובב עד שנופל.
אנחנו כועסים עליו?
מאשימים אותו?
לא!
אנחנו עושים את הפעולה שלנו.
התוצאה לא בידינו.
כשפעלנו בחינוך ילדינו והתוצאה אינה כמו התוכניות שלנו.. למה לנו לכעוס?
התוצאה היא ע"י בורא עולם, כרצונו.
יה"ר שנזכה להמשיך את האור מתוך שמחה ונחת לכל צאצאינו בס"ד!
לתגובות הארות הערות הגב: N3201525@GMAIL.COM
