מידי שבוע אתר "המרכז למורשת מרן" מביא תשובה הלכתית חדשה, מאשר השיב מנהיג הדור מרן הראשון לציון הגאון רבינו יצחק יוסף שליט"א, בעל ה"ילקוט יוסף" ועוד.
השבוע המאמר עוסק בנושא:
דיבור דברי חול בבית המדרש
בס"ד, כג אדר ב' תשפ"ד, 1268-2/פ"ד
לכבוד הבחור החשוב, ה"ה בנימין סגרון הי"ו
שלום רב,
מובא בש"ע (סי' קנא ס"א), שיחה בטלה וקלות ראש וכו' אסורים בבתי כנסיות ובבתי מדרשות. ושאלת האם מותר בזמננו לדבר דברי חול בבית המדרש.
בספר ארחות יושר (להגר"ח קנייבסקי סי' ב') מבואר, שבאמצע הלימוד אף שאסור להפסיק, אם רוצה לנפוש כמה דקות באמצע, הוי לצורך הלימוד. והאיסור לדבר דברים בטלים אין הכוונה לאסור לדבר אפי' תיבה אחת מה שאינו דברי תורה, שזה אינו אלא לבעלי מדרגה גדולה, כמו שאמרו על הגר"א שבשעת פטירתו אמר כמה רגעים בטלתי מה"ת. ומה שאמרו בגמרא השח שיחת חולין עובר בלאו ועשה, פרש"י, דהיינו שחוק וקלות ראש. ואמרו בשם החזון איש, שגדר דברים בטלים שאם מדבר עשר דקות כבר צריך להיות איכפת לו. ומה שאמרו בברכות (נג.) של בית רבן גמליאל לא היו אומרים "מרפא" בבית המדרש מפני ביטול בית המדרש, היינו באמצע שלומדים, שבזה באמת החמירו חז"ל, כמו שאמרו בע"ז (ג:), כל הפוסק מדברי תורה ועוסק בדברי שיחה, מאכילין אותו גחלי רתמים. ובאבות (פ"ג מ"ז) המהלך בדרך ושונה ומפסיק ממשנתו ואומר מה נאה אילן זה מה נאה ניר זה, מעלה עליו הכתוב כאילו מתחייב בנפשו, ושומר פיו ולשונו שומר מצרות נפשו. ע"ש. ובתפארת ישראל, וכן הגר"א מפרשים מה שאמרו בפרקי אבות, תורה נקנית במיעוט שיחה, היינו חיובי.
וע' בפרישה ובש"ך (ס"ק טז) שבזה"ז מותר לומר "אסותא" בביהמ"ד. ומי שנתעטש בביהכ"נ, אם מותר לומר לו "לחיים טובים" וכדו', הנה בספר בא"ח (פר' ויקרא אות יד) כתב, והמתעטש בביהכ"נ אין אומרים לו חיים טובים. ומרן אאמו"ר זיע"א העיר (בחיבורו כת"י משנת תש"ח), בזה"ל: מריש הוה קשיא לי ע"ז מהש"ס (ברכות נג.) שאין אומרים מרפא בביהמ"ד מפני ביטול ביהמ"ד (ופרש"י, דהיינו למתעטש שרגילים לומר אסותא. וע"ש ברעק"א בגה"ש בשם פרקי דר"א פי"ב), מוכח שדוקא מפני ביטול ביהמ"ד הא בביהכ"נ שפיר דמי.
והא"ר (ר"ס קנא) הק' כן עמ"ש באליה זוטא בשם מ"כ. ומטי בה בשם מיימוני, דביקש ולא מצא במיימו', ואדרבה מוכח ממ"ש זה דוקא על ביהמ"ד. וכן כתבו הטוש"ע (יו"ד), אלמא בביהכ"נ ש"ד. וכן משמע בברכות וכו'. והעלה להקל. (ושם כתב דבס' גן נטע נפל ט"ס שכתב זה בשם ט"ז, וצ"ל א"ז. ע"כ. ויותר נ"ל דצ"ל עט"ז שכ"ה בעט"ז בשם מיימו'). אכן הפמ"ג (מש"ז סק"ד) תי', דס"ד דבביהמ"ד בי רבנן ומותר בו קמ"ל דאסור, וכ"ש בביהכ"נ. ע"כ. וא"ז מספיק לד' מרן הש"ע שלא התירו לאכול ולשתות לתלמידי חכמים בביהמ"ד אלא מדוחק, א"כ לומר אסותא שאין בו צורך כ"כ אם איתא דאסור בביהכ"נ היל"ל רבותא, שאפי' ביהכ"נ דקדושתה קילא אסור, וכ"ש בביהמ"ד דחמיר. ועוד, דבש"ס נתנו טעם מפני ביטול ביהמ"ד הלא"ה שרי. דלאו משום קדושת המקום אסור.
סוף דבר אין לבדות איסורים, ומדינא שרי במקום שמותר להפסיק. ויש בזה קירוב דעת בין הבריות להרבות שלום בעולם. ע"כ אין לאסור. וכדעת הא"ר עיקר. וכ"מ בפרישה (יו"ד סי' רמו) שכתב להתיר בזה"ז אף בביהמ"ד, כיון שאין נזהרים שלא להשיח. ואף להט"ז שחולק ע"ז, לא מטעם קדושה הוא, אלא משום איסור שיחה וביטול תורה (והש"ך ה"ד הפרישה להלכה). ומוכח שלכו"ע אין לאסור משום קדושת המקום. וכן בש"ע באותו סעיף סיים, דביהמ"ד קדושתו חמורה מביהכ"נ, מוכח שגם לד"ז כ"ה. ודלא כהרה"מ שאסר ונמשך אחריו בכה"ח. (ומ"ש שם הגמ"י, ט"ס וצ"ל מיימוני). ועיין ברכ"י (יו"ד סי' רמד סק"א).
והנה אם נמשכים בשיחה בטילה בדברי חול עדיף שירדו לחדרים לאכול, ואם רוצים להנפש מעט ולדבר דברי חול בחדרים, זה גם לצורך, ובלבד שלא יאריכו לדבר יותר מדאי שלא לצורך, ויחזרו ללמוד ולשקוד על לימודם ובזה יעלו ויצליחו.
בברכת התורה,
יצחק יוסף
הראשון לציון
הרב הראשי לישראל
מתוך ספר הזכרון השנתי למרן – קובץ בית יוסף תשפ"ה.
