גדולה הכנסת אורחים מהקבלת פני שכינה – אור, כלי, ומעשה: סוד הדבקות הפנימית

האם ייתכן שמעשה יומיומי הוא חשוב יותר ממפגש ישיר עם הקדוש ברוך הוא?

בשיחה מרתקת זו אנו צוללים אל אחד העקרונות היסודיים והמפתיעים ביותר בפרשת וירא: כיצד אברהם אבינו, המצטער ביום השלישי למילתו וזוכה לביקור השכינה (שהקדוש ברוך הוא בא לבקר את החולה), ממהר לעזוב את המפגש הקדוש כדי לרוץ לקראת שלושה אנשים (מלאכים בדמות ערבים).

מדוע קבעו רבותינו שגדולה הכנסת אורחים מהקבלת פני שכינה?

אנו בוחנים את הפירושים העמוקים ביותר לשאלה זו, החל מההסבר ההלכתי של הנצי"ב (מצוות הכנסת אורחים היא "מצווה עוברת" שאינה ניתנת לביצוע על ידי אחרים), דרך ההסבר שזו "הלכה" מול "בת קול", ועד ליסוד המוסד של המכתב מאליהו (הרב דסלר):

• הכנסת אורחים היא מעשה פעיל היוצר קניין עמוק במידת החסד בנפש, המחדיר את השכינה בך וגורם ל"דבקות בהשם" (על ידי הידבקות במידותיו יתברך).
• הקבלת פני שכינה (נבואה) היא מתנה חיצונית, שאינה נחקקת באדם ואינה מקדשת את החומר.

השיעור חושף כיצד מעשה החסד הוא בעצם הכנת הכלי הגשמי (המעשים המרובים) שיכול לקלוט את האור הרוחני (החוכמה והכוונה). אנו למדים מהרמב"ם על המשנה במסכת אבות, כיצד ריבוי המעשים לפני ריבוי החוכמה הוא המפתח לקיום התורה ולקניין חזק בנפש.

ומה תפקיד השמחה?

על פי רבי חיים ויטל, עלינו לקיים כל מצווה, קלה כחמורה, ב"חשק גדול נמרץ", ובשמחה כאילו אנו מרוויחים "אלף אלפים דינרי זהב", כי רק כך המצווה הופכת לשלמה, ומזכה אותנו לקבל "אור עליון".

הצטרפו אלינו לשיחה המלמדת אותנו כיצד להפוך כל מעשה קטן בעולם הזה – עולם המעשה – לפעולה המקדשת את החומר ומחקיקה את קדושת השם בתוכנו.

צפו עכשיו והבינו את סוד הדרך הנכונה לעבודת השם!