כמידי יום אתר “מורשת מרן” מגיש את “הלימוד היומי בתורת מרן” שע”י המרכז למורשת מרן להבין ולהשכיל. להצטרפות לקבלת הלימוד במייל מידי יום לחצו כאן. 

הלימוד היום בספר חזון עובדיה יום טוב – הלכות חג השבועות, הלכות ה-ו.

א. פשט המנהג בכל תפוצות ישראל להיות נעורים בליל חג השבועות ולעסוק בתורה, עד עלות השחר, וכמו שכתוב בזוהר הקדוש: “חסידים הראשונים לא היו ישנים בלילה הזה, והיו עוסקים בתורה, ואומרים: בואו לנחול מורשה קדושה לנו ולבנינו בשני העולמות”. וכן אמרו עוד בזוהר הקדוש: “כל אלו שמתקנים התיקון בלילה הזאת ושמחים בו, כולם יהיו רשומים וכתובים בספר הזכרונות, והקדוש ברוך הוא מברך אותם בשבעים ברכות וכתרים של עולם העליון”. והסבירו האחרונים, שהטעם למנהג זה בליל חג השבועות, לפי שבשעת קבלת התורה היו ישראל נרדמים כל הלילה, והוצרך הקדוש ברוך הוא להעירם משנתם על ידי קולות וברקים שהיו לפני מעמד הר סיני. ולכן צריכים לתקן הדבר על ידי שנעמוד על המשמר בלילה הזה ולעסוק בתורה. [ומנהג זה אינו אלא לאנשים ולא לנשים].

ב. נכון ללמוד עם הצבור “התיקון” שנדפס בספר “קריאי מועד” – תיקון ליל שבועות, שנתקן ונסדר על פי הזוהר והמקובלים. ומכל מקום מי שחשקה נפשו לעסוק בש”ס ובפוסקים אין למחות בידו כי יש לו על מה לסמוך. והעיקר להמנע משיחת חולין ודברים בטלים, ולא יאבד זמן יקר זה בשיחה בטלה. ויושב בטל כישן דמי.
על פי הקבלה אין לקרות משנה בלילה זו.
לפני נקודת חצות הלילה יש לקרות קריאת שמע, בפרט לאלה שהתפללו ערבית מבעוד יום. ואם יש תלמיד חכם בין החבורה מה טוב ומה נעים שיבאר לקהל דברי הגמרא והמדרש ותרי”ג מצות, דבר דבור על אופניו, בדברי אגדה המושכים את הלב, כדי שלא יבואו להתנמנם, וזכות הרבים תלוי בו.

כמידי יום אתר “מורשת מרן” מגיש את “הלימוד היומי בתורת מרן” שע”י המרכז למורשת מרן להבין ולהשכיל. להצטרפות לקבלת הלימוד במייל מידי יום לחצו כאן. 

הלימוד היום בספר חזון עובדיה יום טוב – הלכות חג השבועות, הלכות ג-ד.

א. מצוה להדליק נרות בליל יום טוב, וצריך לברך לפני ההדלקה: “ברוך אתה ה’ אלהינו מלך העולם אשר קדשנו במצותיו וצונו להדליק נר של יום טוב”. ונכון שלא יברכו הנשים “שהחיינו” בעת הדלקת הנרות, אלא יסמכו על ברכת “שהחיינו” שמברכים בעליהן בקידוש שעל הכוס. ומכל מקום אין למחות בחזקה בנשים המברכות “שהחיינו”, רק שיברכו ברכה זו אחר שידליקו לפחות נר אחד, כדי שלא יהיה הפסק בין ברכת הדלקת הנרות למצות ההדלקה. וכן יזהרו שלא יענו “אמן” אחר ברכת “שהחיינו” ששומעות בקידוש מפי בעליהן, משום הפסק בתיבת “אמן” בין ברכת “בורא פרי הגפן” של הקידוש, לטעימה מכוס הקידוש, הואיל וכבר יצאו ידי חובה של ברכת “שהחיינו” בעת הדלקת הנרות. ויש מהדרים להדליק נרות של יום טוב מערב יום טוב, כשם שצריכים להזהר להדליק נרות שבת מבעוד יום. אבל לא נהגו להקפיד על זה, אלא המנהג להדליק נרות יום טוב אחר שתחשך לפני הקידוש שעל הכוס, ויש להם על מה שיסמוכו.

ב. חייב אדם לאכול פת בסעודת יום טוב בלילה וביום, [ומכל מקום אין להקפיד אם אוכל הפת עם לפתן או דבש ומיני מתיקה]. ולכן מי ששכח לומר “יעלה ויבוא” בברכת המזון ביום טוב, אם נזכר מיד כשאמר “ברוך אתה ה'” (לפני שיחתום “בונה ירושלים”), יסיים “למדני חקיך”, שיראה כאומר פסוק, ויחזור לומר “יעלה ויבוא”. ואם נזכר לאחר שסיים “בונה ירושלים”, יאמר שם בשם ומלכות נוסח ברכה זו: “ברוך אתה ה’ אלהינו מלך העולם אשר נתן ימים טובים לעמו ישראל לששון ולשמחה, את יום חג פלוני הזה את יום טוב מקרא קודש הזה, ברוך אתה ה’ מקדש ישראל והזמנים”. ואם נזכר לאחר שהתחיל ברכת הטוב והמטיב שאמר: “ברוך אתה ה’ אלהינו מלך העולם” ומיד נזכר, יסיים: “אשר נתן ימים טובים” וכו’. אבל אם התחיל לומר: “לעד האל אבינו מלכנו” וכו’, בליל ראשון של פסח, וליל ראשון של חג הסוכות, יפסיק, ויחזור לראש ברכת המזון, הואיל ומצוה מן התורה לאכול כזית מצה בליל פסח, וכזית דגן בסוכה בליל החג. אבל בשאר ימים טובים, יסיים ברכת “הטוב והמטיב”, ולא יחזור כלל, שספק ברכות להקל. ואין חילוק בכל זה בין איש שטעה ולא אמר “יעלה ויבוא” ביום טוב, לבין אשה שטעתה בזה, חוץ מלילה הראשון של סוכות, שהאשה פטורה ממצות סוכה, ולכן האיש דוקא חוזר לראש ברכת המזון, אבל האשה אינה חוזרת.

כמידי יום אתר “מורשת מרן” מגיש את “הלימוד היומי בתורת מרן” שע”י המרכז למורשת מרן להבין ולהשכיל. להצטרפות לקבלת הלימוד במייל מידי יום לחצו כאן. 

הלימוד היום בספר חזון עובדיה יום טוב – הלכות חג השבועות, הלכות א-ב.

א. בששה בסיון חל יום חג השבועות, לאחר ימי ספירת העומר שנמשכו ארבעים ותשעה ימים שהם שבעה שבועות, ולכן נקרא חג “השבועות”, וכמו שנאמר: “שבעה שבועות תספור לך וכו’, ועשית חג שבועות לה’ אלהיך”. ואמרו חז”ל: למה תלה הכתוב יום חג השבועות בספירה, מה שאין כן בשאר מועדות, לפי שכאשר נתבשרו ישראל לצאת ממצרים נתבשרו שהם עתידים לקבל את התורה לסוף חמשים יום ליציאתם, שנאמר בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את האלהים על ההר הזה, נ’ יתרה של “תעבדון” במקום “תעבדו”, לרמוז שמקץ נ’ יום לצאתם יקבלו את התורה בהר חורב, ובצאת ישראל ממצרים מרוב חיבה לתורה היו מונים בכל יום ויום: הרי עבר יום אחד, הרי עברו שני ימים, וכן הלאה, מפני שהיה נראה בעיניהם כזמן ארוך מתוך חיבתם הגדולה לתורה, והיו מצפים ומיחלים לקבלת התורה, לכך נקבעה הספירה לדורות.

ב. יש אומרים שבליל חג השבועות אין לקדש על הכוס עד שיהיה לילה ודאי, (שהוא כרבע שעה לאחר שקיעת החמה), שאם יקדש מבעוד יום הרי הוא כמחסר קצת מיום מ”ט לספירה, וכתוב: “שבע שבתות “תמימות” תהיינה”. ויש חולקים ואומרים שאין לחוש לכך, ושכן פשט המנהג לקדש אף מבעוד יום, ובמקומות אלו שאפשר בנקל לחוש לדברי האחרונים ולהמתין מלקדש עד לאחר צאת הכוכבים, נכון לעשות כן. אבל בארצות אירופה וכדומה שהשקיעה מתאחרת מאד בימי הקיץ, ובני הבית מצטערים לשבת ולהמתין עד הלילה, וגם זה גורם להפרעה לסדר לימוד הלילה בספר “קריאי מועד” כפי שנוהגים על פי הזוהר והאר”י ז”ל, יש להקל להם לקדש ולסעוד מבעוד יום, ואם אפשר טוב שימתינו עד תחילת השקיעה, באופן שהשמש נכסית מעינינו, ואז יקדשו ויסעדו. וטוב שיאכלו כזית בצאת הכוכבים, ועליהם תבוא ברכת טוב. וגם להמחמירים אין צריך להזהר בזה אלא בקידוש, אבל תפלת ערבית אפשר להתפלל מבעוד יום.

כמידי יום אתר “מורשת מרן” מגיש את “הלימוד היומי בתורת מרן” שע”י המרכז למורשת מרן להבין ולהשכיל. להצטרפות לקבלת הלימוד במייל מידי יום לחצו כאן. 

הלימוד היום בספר חזון עובדיה יום טוב – הלכות עירוב תבשילין, הלכות יט-כ.

א. אפילו מי שמתענה ביום טוב מפני תענית חלום רשאי לבשל לצורך אחרים, ולצורך השבת כשחל יום טוב בערב שבת. ויש אוסרים. והרוצה לסמוך על המקילים יש לו אילנות גדולים לסמוך עליהם.
וכן אשה שאכלה ביום טוב מאכלי בשר אפילו בשעות של אחר הצהרים, רשאית לבשל אחר כך מאכלי חלב לצורך השבת. וכן לצורך אחרים. והוא הדין לאשה חולה שיש לה “סכרת”, שאסור לה מבחינה רפואית לאכול מאכלים שיש בהם סוכר, בכל זאת מותר לה לבשל לבעלה ולבני ביתה מאכלים כאלה, שראויים להם. ולכן יש להתיר לבשל ביום שביעי של פסח שחל בערב שבת אורז לצורך השבת, אף לאלה שנוהגים להחמיר שלא לאוכלו בפסח.

ב. מותר להציע המטות מיום טוב לשבת, ולהדיח הכלים מיום טוב לשבת, וכן מותר לגלול את הספר תורה מיום טוב לשבת, כל שקיים עירוב תבשילין, ואמר “למעבד כל צרכנא מיום טוב לשבת”.

כמידי יום אתר “מורשת מרן” מגיש את “הלימוד היומי בתורת מרן” שע”י המרכז למורשת מרן להבין ולהשכיל. להצטרפות לקבלת הלימוד במייל מידי יום לחצו כאן. 

הלימוד היום בספר חזון עובדיה יום טוב – הלכות עירוב תבשילין, הלכות טו-יח.

א. כשחל יום טוב ביום חמישי וביום ששי, אף על פי שהניח עירוב תבשילין כדת, אסור לשחוט ולאפות ולבשל ביום חמישי שהוא יום טוב הראשון לצורך שבת, אלא רק מיום ששי לשבת, שאין עירובי תבשילין מתירים אלא שבות קרובה לשבת, ולא שבות רחוקה. ואפילו במקום שיש אונס שלא יוכל לעשות צרכי שבת ביום ששי, אסור לעשותם ביום חמישי, דלא פלוג רבנן. ומכל מקום אם עבר ובישל ביום טוב ראשון, מותר לאוכלו בשבת.

ב. במקום שעושים שני ימים טובים של גליות, ונזכר ביום טוב ראשון שלא עירב עירוב תבשילין, יכול לערב בו ביום בתנאי, שיאמר: “אם היום חול ומחר קודש, בהדין עירובא יהא שרי לנא לאפויי ולבשולי” וכו’, ולמחר אין צריך לומר כלום. ואפילו יש שם גדול העיר שעירב לכל בני העיר, מכל מקום מי שנזכר שלא עירב מערב יום טוב, יותר טוב שיערב בעצמו על פי התנאי הנ”ל, מאשר יסמוך על עירובו של גדול העיר. וכשמניח העירוב על תנאי אינו מברך. ואם הוא יום טוב של ראש השנה אינו יכול לערב על תנאי.

ג. תושב ארץ ישראל הנמצא בחוצה לארץ (ודעתו לחזור), וחל שם יום טוב שני של גלויות בערב שבת, רשאי לבשל שם ביום טוב שני של גלויות בלי עירובי תבשילין. ואינו רשאי לעשות עירובי תבשילין לצורך בעל הבית שהוא תושב חוץ לארץ.
אולם תושב ארץ ישראל שנסע בשליחות לחוצה לארץ עם כל משפחתו, והדבר ידוע ומוסכם מראש שתקופת שליחותו נמשכת שנה או יותר. דינו כתושב חוץ לארץ, ועליו לעשות עירוב תבשילין בברכה, כדי לבשל מיום טוב לשבת, כבני חוץ לארץ.

ד. יכול אדם לערב עירוב תבשילין לשכנו עם הארץ שאינו יודע לעשות זאת, או לשכנתו אלמנה שאינה בקיאה בזה. וילמדם הברכה מלה במלה, ויאמר אחר כך: “בדין עירובא יהא שרי לבעל הבית הזה (או, לבעלת הבית הזאת) לאפויי ולבשולי” וכו’. ומצוה לעשות כן לזכות את אחרים. ויש אומרים שהוא עצמו רשאי לברך להם ברכת העירוב כשאינם יודעים לברך. ומנהג קדום בעה”ק ירושלים ת”ו שגדולי הרבנים היו שולחים תלמידי חכמים מבית לבית לזכות את אלה שאינם בקיאים, ולעשות להם עירובי תבשילין. וברוך המחזיר עטרה ליושנה. וכל המזכה את הרבים זכות הרבים תלוי בו.

כמידי יום אתר “מורשת מרן” מגיש את “הלימוד היומי בתורת מרן” שע”י המרכז למורשת מרן להבין ולהשכיל. להצטרפות לקבלת הלימוד במייל מידי יום לחצו כאן. 

הלימוד היום בספר חזון עובדיה יום טוב – הלכות עירוב תבשילין, הלכות יא-יד.

א. מצוה על גדול העיר או רב השכונה לערב על בני עירו או שכונתו, שיזכה את עירובו על ידי אדם אחר בהגבהת טפח לזכותם של בני העיר או השכונה, ואחר שיזכה להם העירוב, יטול העירוב בידו ויברך, ויסיים בסוף אמירתו “לנו ולכל בני העיר הזאת”. ונכון לכתחלה שהאדם הזוכה לא יהיה מבני ביתו של בעל העירוב, אף על פי שהם גדולים, כל שהם סמוכים על שלחנו. וכן לא יעשה זאת על ידי אשתו. ואם קשה לו לחפש אדם זר יוכל לזכות אפילו על ידי אשתו. ואם היה רגיל לערב לאחרים ושכח לזכות העירוב תחלה על ידי אדם אחר, יכולים בני העיר לסמוך על עירובו בדיעבד.
ומכל מקום לכתחלה חייב כל אדם לעשות עירוב תבשילין בעצמו, ולא יסמוך על גדול העיר, ורק אם שכח או נאנס ולא עירב יסמוך על גדול העיר שמערב לכל בני עירו. וכשדרך אותו גדול העיר להניח העירוב, סומך עליו מסתמא, ואין צריך לשאול אותו. ואם שכח בשני רגלים רצופים יש אומרים שנחשב לפושע ואינו יכול לסמוך על עירוב של גדול העיר. ומכל מקום בזמן הזה כוונת הרב המערב עירובי תבשילין לזכות גם אנשים כאלה הקרובים לפשיעה, ולכן יכולים לסמוך עליו בדיעבד לבשל מיום טוב לשבת.

ב. מי שעבר ובישל כמה קדרות מיום טוב לשבת, בלי להניח עירוב תבשילין, מותר לאכול מהם בשבת, ואפילו אם יש לו דברים אחרים לאכול בשבת. אבל אם הערים, שאחר שאכל סעודת שחרית, אמר שהוא רוצה לבשל לצורך יום טוב, ולבסוף לא אכל מהתבשיל ההוא כלל, והניחו לשבת, אסור לאכול ממנו בשבת. ולמה החמירו ואסרו על המערים, ולא אסרו כמו כן על המזיד, שאם תתיר למי שהערים, יבואו הכל להערים וישתקע שם עירוב תבשילין, אבל מזיד הוא דבר שאינו מצוי, דלא שביק איניש היתרא ואכיל איסורא, ולא גזרו בו חכמים.
ומותר לכתחלה לבשל בליל יום טוב לסעודת שחרית של יום טוב.

ג. אם הניח עירוב ואבד קודם שיבשל לצורך השבת, יכול לסמוך על העירוב של גדול העיר, שכל אדם דעתו לסמוך על עירובו של גדול העיר אם יאבד עירובו. ואם אין שם גדול העיר והתחיל לבשל, ואחר כך אבד עירובו, מסיים כל בישוליו לשבת. אבל אם טעה בהלכה ועירב בדג מלוח, וכיוצא בזה, אינו יכול לסמוך על עירובו של גדול העיר, שגילה דעתו בהנחת העירוב שעשה שאינו רוצה לצאת בעירובו של הגדול. ומכל מקום אשתו ובני ביתו יכולים לסמוך על עירובו של גדול העיר ולבשל לעצמם, ומכיון שהם מותרים לבשל לעצמם, אין שום קפידא אם יבשלו גם בשבילו.

ד. מי ששכח להניח עירובי תבשילין, ואין שם גדול העיר, או שפשע, אסור לו לבשל ולאפות מיום טוב לשבת. אולם יכול לבשל קודם סעודת יום טוב, הרבה בקדרה אחת, ויותיר לשבת. אבל אין להתיר לבשל בב’ קדרות על ידי שיאכל מעט מכל אחת ואחת.

כמידי יום אתר “מורשת מרן” מגיש את “הלימוד היומי בתורת מרן” שע”י המרכז למורשת מרן להבין ולהשכיל. להצטרפות לקבלת הלימוד במייל מידי יום לחצו כאן. 

הלימוד היום בספר חזון עובדיה יום טוב – הלכות עירוב תבשילין, הלכות ג-ו.

א. אף על פי שהכין עירוב תבשילין כדת ישתדל לכתחלה להקדים לבשל ביום טוב את צרכי השבת בשעות המוקדמות של היום, כדי שיסיים האפיה והבישול בעוד היום גדול, שאילו יזדמנו לו אורחים ביום טוב יוכל להגיש התבשילים לפניהם לאכילה. ומכל מקום אם נתעכב מחמת איזה אונס רשאי להמשיך לבשל ביום טוב עד סמוך לשקיעת החמה. מפני שאנו סומכים על סברת האומרים שמן התורה צרכי שבת נעשים ביום טוב שלפניו, ורק חכמים אסרו, ועל ידי עירוב התירו לגמרי.

ב. התבשיל של העירוב יוכל להיות מבושל או צלי או שלוק או כבוש או מעושן. ואפילו תפוח מבושל, ובלבד שיהיה ראוי ללפת בו את הפת. לכן אין לערב בדייסא מיני קטניות שאין רגילים ללפת בהם את הפת. ואין לערב בדג מלוח. ובמקומות החמים נוהגים לקחת ביצה שלוקה בקליפתה שמחזיקה מעמד ואינה באה לידי סרחון כשאר מיני לפתן. ובזמן הזה שיש לנו מקררים חשמליים טוב להדר לקחת לחם שלם ותבשיל חשוב, כגון בשר או דגים לצורך מצות עירובי תבשילין. ואסור לבשל או לאפות ביום טוב אלא כל זמן שהעירוב קיים. ואחר שהכין כל צרכי שבת ביום טוב, אם ירצה יוכל לאכול את הפת והתבשיל של העירוב, אפילו ביום טוב
עצמו. אולם טוב לאכלו בליל שבת, או בסעודה שלישית של שבת.

​​​​​​​ג. לכתחלה צריך להניח העירוב בערב יום טוב דוקא, כלומר, מליל ערב יום טוב עד שקיעת החמה של ערב יום טוב, ואם הניחו קודם ערב יום טוב, יחזור ויטלנו בערב יום טוב ויאמר שהוא סומך עליו לשם מצות עירוב לאפות ולבשל מיום טוב לשבת, (ולא יברך עליו), ומיהו אם לא עשה כן, בכל זאת מותר לו לאפות ולבשל על סמך העירוב הזה.
וכן אם הניח עירוב על דעת לסמוך עליו גם ליום טוב אחר, כגון ראש השנה שחל ביום חמישי וששי, ומתכוין בשעת הנחת העירוב לסמוך עליו בחג הסוכות שחל גם כן בחמישי וששי בחו”ל, או שמניח העירוב בערב חג הסוכות ומתכוין לסמוך עליו בשמחת תורה, לכתחלה לא יסמוך עליו ביום טוב האחר, כי יש פוסקים הסוברים שאפילו אם הניח העירוב שנים או שלשה ימים מקודם לא מהני, הילכך לכתחלה צריך לעשות עירוב אחר, ביום טוב האחר, ויברך עליו, או שיטול את העירוב של יום טוב הראשון ויאמר עליו: “בהדין עירובא יהא שרי לנא לאפויי
ולבשולי” וכו’, ולא יברך עליו. אבל בדיעבד יכול לסמוך עליו כל זמן שהוא קיים וראוי לאכילה.

ד. לכתחלה צריך להניח העירוב בערב יום טוב לפני שקיעת החמה. ומכל מקום מי ששכח ולא הניח עירוב תבשילין ונזכר אחר ששקעה החמה, בתוך זמן בין השמשות, יניח העירוב ויברך עליו “על מצות עירוב”. ואפילו אם ענה ברכו של תפלת ערבית, כל עוד לא התפלל ערבית של יום טוב יוכל להניח העירוב ולא יברך עליו.

כמידי יום אתר “מורשת מרן” מגיש את “הלימוד היומי בתורת מרן” שע”י המרכז למורשת מרן להבין ולהשכיל. להצטרפות לקבלת הלימוד במייל מידי יום לחצו כאן. 

הלימוד היום בספר חזון עובדיה יום טוב – הלכות עירוב תבשילין, הלכות א-ב.

א. יום טוב שחל להיות בערב שבת, אסור מדברי סופרים לבשל בקדירה בפני עצמה או לאפות פת, לצורך השבת, אלא על ידי “עירוב תבשילין”, דהיינו שיניח תבשיל מערב יום טוב לשבת, בכדי שיהיה ניכר שאינו מתחיל בבישול ובאפיה שאינם לצורך יום טוב, בעיצומו של היום, אלא הוא רק כגמר מלאכת אוכל נפש לאחר שהתחיל בה מערב יום טוב.
ונהגו להניח פת ותבשיל, כדברי רבי אליעזר (ביצה טו:) על הפסוק (שמות טז, כג) את אשר תאפו אפו ואת אשר תבשלו בשלו, מכאן שאין אופין אלא על האפוי ואין מבשלין אלא על המבושל, מכאן סמכו חכמים לעירובי תבשילין מן התורה. ולכן יש להניח לכתחלה פת ותבשיל מערב יום טוב.
ובדיעבד אם לא הניח לצורך העירוב אלא בשיל בלבד, מותר לאפות ולבשל ביום טוב לצורך השבת.
אם הניח פת בלבד, יש אומרים שאפילו לאפות ביום טוב אינו רשאי. ויש מתירים על כל פנים לאפות, וספק דרבנן לקולא.

ב. שיעור התבשיל שמניח לצורך העירוב כזית [עשרים ושבעה גרם, ובדיעבד די בשמונה עשר גרם]. ואפילו בני המשפחה מרובים די בכזית תבשיל לצורך העירוב. וטוב להחמיר להניח פת העירוב כשיעור כביצה. ושנים או שלשה בעלי בתים שגרים בדירה אחת צריכים לעשות כל אחד עירוב בפני עצמו. אבל בני ביתו הסמוכים על שלחנו, אפילו הם נשואים, אינם צריכים לערב באופן נפרד, ורשאים לאפות ולבשל בביתו עבור כולם על סמך העירוב של ראש המשפחה. ואם הם חלוקים בעיסתם, וכל אחד סועד על חשבון עצמו, כל אחד יערב בפני עצמו.
היושבים במלון ובעל המלון מערב עירובי תבשילין, אינם צריכים לערב רק בשביל להדליק הנרות מיום טוב לשבת. ומכל מקום אם מניחים עירוב תבשילין בשביל הדלקת הנרות בלבד, לא יברכו, שספק ברכות להקל, אלא רק יאמרו “בדין עירובא יהא שרי לנא לאדלוקי שרגא מיום טוב לשבת” [בזה העירוב יהא מותר לנו להדליק נר מיום טוב לשבת]. 

כמידי יום אתר “מורשת מרן” מגיש את “הלימוד היומי בתורת מרן” שע”י המרכז למורשת מרן להבין ולהשכיל. להצטרפות לקבלת הלימוד במייל מידי יום לחצו כאן. 

הלימוד היום בספר חזון עובדיה פסח – מהלכות ספירת העומר וימי הספירה, הלכות לח-מד.

א. החסידים המקובלים נוהגים שלא להסתפר מיום ערב פסח עד ערב חג השבועות. ואפילו אם חל ברית מילה בתוך ימי הספירה אינם מסתפרים כלל. ומי שנוהג כן ורוצה לבטל מנהגו ולנהוג כדברי מרן להסתפר ביום ל”ד לעומר, יעשה התרה על מנהגו, וישוב לנהוג כד’ הפוסקים. והוא הדין לענין תספורת ביום המילה.
ואף למנהג המקובלים, כשחל שבת בערב חג השבועות מסתפרים בערב שבת, ולא יכנסו לרגל כשהם מנוולים.

ב. אם חל ל”ג לעומר בערב שבת, מותר גם לבני ספרד להסתפר בל”ג לעומר מפני כבוד השבת. ואם יש לו סיבה כל שהיא המונעת אותו מלהסתפר בערב שבת ביום, מותר להסתפר בליל ששי לכבוד שבת. וכן מותר לערוך נישואין לחתן שלא קיים מצות פריה ורביה, בליל ששי שהוא ליל ל”ג לעומר.

ג. מי שנזדמן לו להכנס לדירה חדשה בימי הספירה, מותר לו להכנס ולדור בתוכה. ואין להקפיד לדחות כניסתו עד אחר ל”ג לעומר. וכן רשאי לסייד ולצבוע הדירה, או לעשות טפטים לנוי בימי הספירה, בטרם יכנס עם משפחתו לדירה. ויכול לעשות סעודה של חנוכת הבית בימי הספירה, ויאמרו שם דברי תורה, והלימוד של חנוכת הבית, שאז הוא סעודת מצוה, וכל שכן בארץ ישראל שהיא מצוה מצד עצמה.

ד. נהגו מקצת נשים להמנע בימי הספירה מעשיית מלאכה, כגון סריגה ותפירה וכיוצא בזה, משקיעת החמה ואילך, לאות אבל על תלמידי רבי עקיבא. ויש אומרים שאין לאסור להן אלא עד אחר ספירת העומר. ונשים שנהגו לסרוג או לארוג או לתפור בזמנים אלו אין למחות בהן, כי אין בזה חיוב כלל רק מנהג בעלמא. ומי שלא נהג לא נהג. ומכל מקום, אין להחמיר על נשים המתפרנסות ממלאכת סריגה ותפירה וכיו”ב.

ה. נוהגים להרבות בשמחה ביום ל”ג לעומר שהוא יום הילולא של רבי שמעון בר יוחאי. ואין אומרים בו תחנונים. ויש נוהגים לערוך לימוד בליל ל”ג לעומר, במנין, וללמוד שבחי רבי שמעון בר יוחאי המפוזרים בש”ס ובזוהר הקדוש. ומנהג יפה הוא.

ו. יש נוהגים לקחת את ילדיהם הקטנים שהגיעו לגיל שלש שנים למירון בל”ג לעומר כדי שיסתפרו תספורת ראשונה בשמחה ובשירים סמוך לקברי התנאים הקדושים רבי שמעון בר יוחאי ורבי אלעזר בנו. ויש סמוכים למנהג זה מדברי המקובלים. ברם, בזמן האחרון שאין הצניעות נשמרת במקום הקדוש אשר במירון, בל”ג לעומר, שומר נפשו ירחק מהם, ושב ואל תעשה עדיף.

ז. יש נוהגים להמנע מלצאת לדרך בימי הספירה, אולם להלכה אין להקפיד בזה כלל, ובפרט במקום הצורך. וכן אין להקפיד מלרחוץ בנהר בימים אלה (זולת במקום שנהגו להחמיר).

כמידי יום אתר “מורשת מרן” מגיש את “הלימוד היומי בתורת מרן” שע”י המרכז למורשת מרן להבין ולהשכיל. להצטרפות לקבלת הלימוד במייל מידי יום לחצו כאן. 

הלימוד היום בספר חזון עובדיה פסח – מהלכות ספירת העומר וימי הספירה, הלכות לד-לז.

א. מותר לברך ברכת שהחיינו על פרי חדש בימי הספירה. ואף מי שנהג שלא לברך שהחיינו בימי הספירה מטעם אבלות, אין צריך התרה כדי לבטל מנהגו. אולם לענין לבישת בגד חדש בימי הספירה, טוב לחוש ממדת חסידות למה שכתב הגאון רבי יוסף יוזפא בספר יוסף אומץ (סימן תתמה), שמיום ראש חודש אייר ואילך נוהגים להחמיר שלא ללבוש בגד חדש. וכשיש צורך, יש להדר ללבוש הבגד החדש בשבת שבתוך ימי הספירה, ויברך עליו שהחיינו. ובמקום שמחת בר מצוה או ברית מילה בימי הספירה, יש להקל בזה בפשיטות
.
ב. חתן הנושא אשה בל”ד לעומר למנהג ספרד, או בל”ג לעומר למנהג אשכנז, מותר לתפור או לקנות לו מלבושים חדשים בימי הספירה, ואין בזה מנהג להחמיר.

ג. כמו כן פשט המנהג שלא להסתפר בימי הספירה עד יום ל”ד לעומר בבוקר. ולאחר מכן מותר להסתפר בכל עת שירצה. ואין הנשים בכלל איסור זה. ומכל מקום המותרים להסתפר בחול המועד, (כגון, היוצא מבית האסורים, והבא ממדינת הים), מותרים להסתפר גם בימי הספירה. והחרדים לדבר ה’ נזהרים גם לגבי גילוח הזקן. ויש אנשים שהדבר קשה להם מאד להמתין כל כך לגילוח הזקן, ולכן נהגו היתר לגלח בראש חודש אייר. וסמכו על הגאון הרדב”ז שהתיר בזה. והנוהגים לחוש לצואת רבי יהודה החסיד ואינם מסתפרים כלל בשום ראש חודש יכולים להתגלח בערב ראש חודש אייר. ובמקום צורך גדול יש להקל גם בכל ערב שבת, כי לא דברו הפוסקים בגילוח הזקן כלל בזמנם. ומותר לגזוז צפרנים בימי הספירה.

ד. אם חל ברית מילה בתוך ימי הספירה, מותר לאבי הבן והסנדק והמוהל להסתפר ולהתגלח ביום המילה, הואיל ויום טוב שלהם הוא. ואם יש סיבה המונעת את בעלי הברית מלהסתפר ביום המילה, יכולים להקדים ולהסתפר אף ביום שלפני המילה. וכן אם חל המילה ביום א’ רשאים להסתפר ביום ו’. ואף חתן הבר מצוה מותר להסתפר.