שלום וברכה,

כתב מרן רבינו זיע"א בחזון עובדיה שבת ד (עמוד שע) וז"ל: השיעור של "יד סולדת בו" הוא, שכל שהוא חם כל כך שאדם בינוני נמנע מלאוכלו ולשתותו מרוב חומו, נחשב בכלל "יד סולדת בו". ואם הוא ראוי לאכילה ושתיה, ואדם בינוני לא נמנע מלאוכלו ולשתותו מרוב חומו, נחשב לאין יד סולדת בו.

וע"ש בהערות שהביא פוסקים ששיערו זאת כל שכריסו של תינוק נכווית, או במעלות צלזיוס. אך למסקנא דעתו כמבואר לעיל.