לכבוד השואל הנכבד הי"ו,

כתב הרמ"א בהגהה לשלחן ערוך (יו"ד סי' שלה ס"ב), שאם יש לאדם שונא שהוא חולה או אבל, לא ילך לבקרו או לנחמו, שלא יראה כשמח לאדו,

וכתב על זה הש"ך (סק"ב) בשם הב"ח, שאם שונא של האדם נפטר, יכול ללוותו, שאין לחוש שהוא שמח לאדו, באשר הוא סוף כל האדם,

וכן פסק מרן רבנו הגדול זצ"ל בחזון עובדיה אבלות ח"א (עמ' שי).

ומעתה הדברים קל וחומר, ומה אדם שאינו מחוייב ללוותו, אמרו שיכול ללוותו ואין לחוש לשמח לאדו, קל וחומר קרובו שמחוייב מן הדין להתאבל עליו, שחיוב מוטל עליו לעשות כל מה שבידו לעשות על מנת לנקות את המדון והשנאה מהלב, ולעורר את האהבה הישנה, ע"מ לעשות נחת רוח ליוצרנו, ובכך יצטער על קרובו שנפטר ויתאבל עליו כדת וכדין, ואת והב בסופה, ויהיה עליו למליץ יושר בשמים. ומכאן ולהבא לחושבנא טבא!