שלום וברכה,

יסוד ברכת הטוב והמטיב הוא הרחבה של ברכת שהחיינו,

שברכת שהחיינו היא על שמועה טובה עבורו בלבד, ואילו הטוב והמטיב היא על שמועה טובה עבורו ועבור אחרים,

ומכיוון שבזמנינו הנהיגו הפוסקים שלא לברך ברכת שהחיינו על דברים שאין בהם הנאת הגף ישירה, רק הנאה חיצונית מן הגוף,

ולכן מברכים רק על אכילת פרי חדש ולא משעת ראייתו בלבד, וכן רק על לבישת בגד חדש ולא משעת רכישתו,

וזה מחמת שחווית השמחה אצלנו נחלשה לפי המציאות שאנו חיים בה וירידת הדורות בחיי מחשבה ולב עד שנחלשו ההרגשות מאד,

ורק בחווית הגוף כשהיא באופן ישיר עדין אנו חשים ומרגישים שמחה,

לכן גם ברכת הטוב והמטיב נהגו שלא לברך כלל.

אבל אדם שמרגיש שמחה וטובה בזה שרכש רכב, ונשאו לבו להודות לה' על כל הטובה,

בודאי שראוי לו מאד לאכול פרי חדש או ללבוש בגד חדש, ואז לברך ברכת שהחיינו ולפטור בה גם את ההודאה על הרכב החדשף

וזה עולה לו גם במקום ברכת הטוב והמטיב, לפי שיסוד שתי הברכות הללו אחת הן כאמור.