שלום וברכה,

נחלקו הפוסקים אם הנוהגים ליתן מעשר כספים צריכים מעשר רק לאחר ניכוי ההוצאות או קודם לכן. וכתב מרן רבינו יוסף קארו בשו"ת אבקת רוכל (סימן ג) שהחיוב הוא רק לאחר ניכוי הוצאות הבית. וכן פסקו כמה אחרונים. וכ' הרמ"א (יו"ד סי' רנא ס"ג) לענין צדקה, שאין אדם מחוייב לתת צדקה עד שיהיה לו כדי פרנסתו וכו'. וכתבו הפוסקים שה"ה לכאן. וכתב ר' רפאל אנקאווא בשו"ת תועפות ראם (סימן צא), שיש לנכות תחילה הוצאות הבית וממה שנשאר יש להפריד מעשר כספים, וזו היא דרך הישר.

ואף שיש חולקים על זה, וכמו שהביא מרן רבינו עובדיה יוסף זיע"א בשו"ת יחוה דעת ח"ג (סי' עו), מכל מקום כתב במסקנתו: ואם שעתו דחוקה מבחינה כלכלית, ואין ידו משגת לנהוג מעשר כספים מכל משכורתו או רווחיו, יתנה מראש שיתן המעשר רק לאחר ניכוי הוצאות ביתו.

ובכלל, לדידן בני ספרד אין מעשר כספים חיוב מן הדין, אלא מנהג טוב וחשוב, ואדרבה, הנותן רואה סימן ברכה והיא סגולה לעשירות. (וע' בתחילת התשובה ביחוה דעת הנ"ל. וע"ע בקובץ בית יוסף חלק מח סימן קלד).

וכ' מרן רבינו יצחק יוסף שליט"א בקובץ בית יוסף הנ"ל, וזה לשונו: ונראה דכל אחד לפי מצבו, דאם יש לו לצרכיו המינימלים למה נפטור אותו ממעשר, אבל אם חי בדוחק ובצער רב ואין לו אפי' לדברים ההכרחיים, אזי המצוה היא לתת לעצמו.
ומי שיש לו חובות, לא יתן מעשר כספים וישאר בעל חוב, אא"כ סידר את החוב בתשלומין, שבזה יתן מעשר כספים. הלא"ה, קודם כל יגמור את החובות שלו, ואח"כ יפזר לצדקה.

לסיכום: על פי כל הנ"ל נראה שמי שעל ידי נתינת מעשרות יכנס למינוס בחשבון הבנק, פטור מנתינת מעשר.