היום יז’ טבת, ההילולא של המקובל הגאון חכם סלמאן מוצפי זיע”א


היום יז’ טבת, ההילולא של המקובל הגאון חכם סלמאן מוצפי זיע”א שהיה מקובל וראש ישיבת "בני ציון" בירושלים. (אביו של הרב בן ציון מוצפי),

קווים לדמותו של מלאך ה׳

חכם סלמאן מוצפי נולד בבגדאד שבעיראק, כ"ז בשבט ה'תר"ס, 27 בינואר 1900 לציון מאיר ופרחה , בן למשפחה שקודם לכן היה שמה מוספיא. למד בישיבת מדרש בית זלכה, אצל רבו המובהק, הרב יהודה פתיה. עמד בקשר עם הרב יעקב חיים, בנו של הבן איש חי. באלול ה'תרע"ח (1918) נסמך לשוחט ולמוהל כשהוא בן 18 בלבד. שימש כעוזרו ושליחו של ציר הסנאט היהודי-עיראקי מנחם דניאל וניהל את עסקיו מעבר לים.

 

בט"ו באלול ה'תרצ"ה (7 בספטמבר 1935) עלה עם משפחתו לארץ ישראל והשתקע בשכונת הבוכרים. בחודש אלול ה'תש"ב (1942) ייסד את ישיבת "בני ציון" סמוך לקבר רחל, שבה עסקו בעיקר בלימוד הזוהר והקבלה. בעקבות פרוץ מלחמת העצמאות עברה הישיבה לשכונת מקור ברוך

היה על יראת שמים טהורה, מעולם לא החניף לאיש,ולא נהנה משום אדם,רק מיגיע כפיו,למרות שסבל הרבה,עסק רק בתורה מתוך שמחה,כל לילה בחצות היה מתאונן בבכי על חורבן המקדש וצרות עם ישראל,סיגף עצמו בתעניות רבות, כל השבוע היה נמצא בחדרו סמוך לבית הכנסת, ורק בשבת היה חוזר לביתו,

וכך סיפר עליו הראשל”צ הרב מרדכי אליהו זיע”א:

פעם יצאה קבוצה להתפלל על קברות צדיקים, כשבראשם המקובל  הגאון חכם סלמן מוצפי, זיע”א. כשהגיעו לטבריה, פגע רכב חולף באחד מילדי הקבוצה והוא נפצע באופן קשה. כשהגיעו עמו לבית החולים “פוריה” התברר שפגיעתו היא פגיעת ראש חמורה. הרופא התנצל על שאין בידו לעשות מאומה, וגם אם יטפל בו – ימות הילד בין כה וכה. כשסיפרו לחכם סלמן את דברי הרופא, זעק שהדבר לא יתכן, שכן “באנו להתפלל, וכיצד אפשר שכך יקרה?”. לאחר מכן אמר שיעלו עמו לקבר רבי מאיר בעל הנס להתפלל על הילד. עמד חכם סלמן בתפילה לפני קברו של אותו צדיק והתחנן: “צדיק גוזר והקב”ה מקיים – גזור עלינו גזירות טובות! עשרים וארבע נפשות יצאנו לדרך ועם עשרים וארבע נפשות אנחנו רוצים לשוב; עם נפשו של הילד הזה”. חכם סלמן כאילו תבע את רבי מאיר – התנא החשוב, בעל הנס – שיעמוד לפני הבורא ויתפלל על הילד שיזכה לרפואה שלמה, שהרי לכבוד ר’ מאיר באו לטבריה.

כשסיימו להתפלל, אמר חכם סלמן שהגיעה העת לבקר את החולה. כשהגיעו לבית החולים, ניסה הצוות הרפואי לומר למבקרים שאין תקווה ואין סיכוי להחלמה, הילד גוסס ויש לקרוא רק ‘שמע ישראל’ ווידוי כדרך הנוטים למות. עמד שם חכם סלמן בזעקה לפני ריבונו של עולם: “איך אפשר שהתפילה לא תתקבל?”. הוא אמר לרופאים שטעות בידם, הילד יתרפא במהרה רפואה שלמה, והוא ייכנס לברך אותו. נכנס חכם סלמן לחדר החולה ויצא לאחר דקות מעטות. פתאום התהפך מצבו של הילד לטובה, והוא החל מתאושש. כשביקש חכם סלמן לקחת את הילד עמם, בטענה שהבטיח לחברי הקבוצה שכל הקבוצה כולה תשוב, על עשרים וארבע נפשותיה, נחרדו הרופאים: “לא כדאי להזיזו ואסור לטלטלו”. אך חכם סלמן התעקש והילד עזב את בית החולים, בריא ושלם בכל אבריו.

בכח התפילה, לפתוח שערי שמים לפני הקב”ה ולקרוע גזר דין וגזירה רעה – לטובה. (מתוך “דברי מרדכי”)

נפטר י"ז בטבת, ה'תשל"ה, 31 בדצמבר 1974, ונקבר בחלקת הרבנים הספרדים בהר המנוחות בירושלים. לאחר פטירתו קראה עיריית ירושלים רחוב על שמו בשכונת בית וגן

משפחתו

בניו הם הרב בן-ציון מוצפי – ראש ישיבת בני ציון, והרב יהודה מוצפי שהיה ראש ישיבת מנחת יהודה ועוזרו של הרב מרדכי אליהו. חתנו הוא הרב דוד בצרי, ראש ישיבת השלום. בתו שרה פנירי עסקה רבות בפעילות חסד.

ספריו

הגהות על סידור הרש"ש

שפתי צדיקים – ספר תפילות: לימוד על קברי הצדיקים, דברי התעוררות ללילות ההילולות ותפילות לעניינים שונים.

פירוש על מסכת אבות ומגילת קהלת

אורח צדיקים – תפילות ובקשות, ייחודים ותיקונים, בהוצאת בנו, ירושלים תשנ"ב

האלף לך שלמה – הגהות וביאורים על ספר עץ חיים וספר 'נהר שלום', בעריכת בנו הרב בן ציון, ירושלים תשע"ז

זכותו יגן עלינו ועל כל ישראל.
הדליקו נר לכבוד ולע"נ הצדיק חכם סלמן בן פרחה (מוצפי) זיע"א ותזכו לישועות אמן.

(תמונות ויקיפדיה)

 

שמחת הברית לבן יד ימינו של מורנו הראשון לציון


שמחת הברית לבן יד ימינו המשמש בקודש של מורנו ורבנו הראשון לציון הרב הראשי לישראל חכם יצחק יוסף שליט"א • רבנים, דיינים ואישי ציבור עלו לאחל מזל טוב • מורנו הראשון לציון כובד בסנדקאות והרב יעקב זמיר כובד בעמידה לברכות וראש עירית ירושלים משה ליאון כובד בקדיש

צילום: יעקב כהן

ילקוט יוסף • הלכות עשרה בטבת


•הלכות תענית

לפניכם מקבץ הלכות תענית, מתוך ספר "קיצור שלחן ערוך – ילקוט יוסף", שנכתב ע"י מרן עמוד ההוראה, הראשון לציון והרב הראשי לישראל רבינו יצחק יוסף שליט"א.

לחיפוש הלכה לפי מילה לחץ כאן

יה"ר שיהפוך עלינו הקב"ה יום זה לששון ולשמחה.

הלכות תענית

א. הכל חייבים להתענות בארבעה צומות הללו, ואסור לפרוץ גדר. ואין הדבר תלוי ברצון הקהל. [שו"ת יביע אומר חלק א סימן לג].

ב. חיוב התענית הוא מזמן עלות השחר דהיינו שעה ושנים עשר רגעים בשעות זמניות, לפני הזריחה, עד צאת הכוכבים, שהוא כעשרים דקות אחר שקיעת החמה. ואין מפסיקין בהם מהערב, חוץ מתשעה באב שצריך להפסיק בו מבעוד יום. [ילקוט יוסף על המועדים עמוד תקכט].

ג. הישן על מיטתו שינת קבע בליל התענית, וקם משנתו באמצע הלילה, אסור לו לאכול ולשתות, אפילו קודם עמוד השחר. אך אם התנה קודם שהלך לישן שבדעתו לקום קודם עמוד השחר ולאכול, מותר לו לאכול עד עמוד השחר. וכל זה על פי הפשט, אך על פי הזוה"ק אין לאכול גם על ידי תנאי. [יביע אומר חלק ה' סי' כב סק"ה. וראה להלן עמו' קפו סעיף א].

ד. אף תלמידי חכמים ומלמדי תינוקות, חייבים להתענות כל תענית צבור, לרבות תענית אסתר. אולם אין להם להתענות תענית שובבי"ם או תענית לכפרת עוונות וכדומה, בזמן עבודתם, כיון שעל ידי חלישות כוחם ימעטו במלאכת שמים. וכן הדין לפועלים או לפקידים, וכל שכן לבני ישיבה ההוגים בתורה שאסור להם להתענות תעניות הנזכרים. ובימי השובבי"ם עדיף שיתענו תענית דבור, אך אסור להם לבטל מסדר לימודם ולקרוא תהלים, כי אין לך דבר העדיף יותר מלימוד הגמרא וההלכה. [יביע אומר חלק ב' סימן כח סק"ז]. 

ה. כל הצומות הללו מותרים ברחיצה ובסיכה ובנעילת הסנדל ובתשמיש המטה, חוץ מתשעה באב. ומותר להתרחץ בחמין בימי הצומות. והמחמיר תע"ב. [ילקוט יוסף מועדים עמ' תקל]. 

ו. י"ז בתמוז או תשעה באב או צום גדליה שחלו בשבת, דוחים התענית למחרת ביום ראשון, אבל י' בטבת לא יחול לעולם בשבת. ואם חל י' בטבת ביום ששי, מתענים עד צאת הכוכבים. 

ז. בשבת קודם תענית י"ז בתמוז וי' בטבת השליח צבור מכריז לפני תפילת מוסף על הצום שחל ביום פלוני, אבל על שאר תעניות לא נהגו להכריז מפני שהם ידועים ומפורסמים. [שם]. 

ח. אין לבעלי חנויות לספק מצרכי מזון לאוכלים ושותים שם ביום התענית, אלא אם כן ידוע שהאוכל והשותה הוא חולה שפטור מתענית. ואפי' ישנם עוד בעלי מסעדות שמספקים מזון ביום התענית לכל מי שירצה, אף על פי כן החרד לדבר ה' ימנע עצמו מזה. [יחוה דעת ג סי' סז]. 

ט. מעוברת, אינה מתענה בתענית שבעה עשר בתמוז, ושאר תעניות אלה. ואף לבנות אשכנז יש להקל בזה. ומעוברת היא משעברו שלשה חדשים להריונה, ואם לא עברו שלשה חדשים והיא סובלת מהקאות או מיחושים וחולשה רבה, מותר לה לאכול בצומות אלו, חוץ מתשעה באב [וראה להלן]. ובפרט אם היא לאחר ארבעים יום להריונה. [שו"ת יחוה דעת חלק א' סימן לה].

י. מניקה פטורה מלהתענות בתענית צום גדליה, עשרה בטבת, תענית אסתר, וי"ז בתמוז. ויש אומרים שגם אם פסקה מלהניק, כי כל שהיא בתוך עשרים וארבעה חודשים ללידה, פטורה מלהתענות בתעניות אלו מלבד בתשעה באב. ויש מי שאומר שכל מה שנפטרה מלהתענות הוא דוקא במניקה בפועל. ולמעשה, אשה חלשה שהלידה או ההפלה גרמה לה לחולשה רבה, יכולה להקל כל עשרים וארבע חודש מהלידה כסברת המקילין. ואם מרגישה בעצמה שיכולה להתענות, תתענה. [שם].

יא. וכן אשה שהפילה יש אומרים שפטורה מתעניות אלו בתוך עשרים וארבעה חודשים להפלתה, ואינה צריכה לפרוע התענית לאחר מכן. ויש חולקים, והעיקר לדינא כמבואר בסעיף הנ"ל לגבי מניקה. ומכל מקום גם אלה הפטורות מלהתענות ראוי שלא תאכלנה להתענג במאכל ומשתה, אלא כדי קיום בלבד. [שם].

יב. חולה שאין בו סכנה פטור מלהתענות בכל הצומות הללו. ואפילו בצום תשעה באב אוכל כדרכו ואינו חושש, ובלבד שיאכל בצינעא. ורשאי לאכול בבוקר, כשיש צורך בכך, ואין צריך להתענות תענית שעות. וכל שכן שאין צריך לאכול ולשתות פחות מכשיעור. ואפילו חולה שנתרפא אך עודנו חלש, כל זמן שיש חשש שאם יצום יחזור לחליו, פטור מלהתענות. [ילקוט יוסף על המועדים עמוד תקלא].

יג. זקנים תשושי כח שמצטערים בתעניתם פטורים מכל הצומות הללו לרבות תשעה באב. [ילקוט יוסף על המועדים עמוד תקלב].

יד. דין יולדת תוך שלשים יום ללידתה כחולה שאין בו סכנה, ופטורה אף מתענית תשעה באב.

טו. קטן שלא מלאו לו שלש עשרה שנה ויום אחד, וקטנה שלא מלאו לה י"ב שנה, פטורים מתעניות י"ז בתמוז, תשעה באב, צום גדליה, עשרה בטבת, ותענית אסתר. ואפי' תענית שעות אין להם להתענות, אף שיש להם דעת להתאבל על החורבן. ויש מחמירים לומר שאין להאכילם אלא לחם ומים, אך המנהג להקל לתת להם כל צרכם, וכן ראוי להורות בזמן הזה שירדה חולשה לעולם. [ילקוט יוסף דיני חינוך קטן עמוד רלט. ילקוט יוסף על המועדים עמוד תקל].

טז. חתן תוך שבעת ימי המשתה שלו, וכן אבי הבן, הסנדק, והמוהל, חייבים להתענות בכל הארבעה צומות, ולא יפרשו מן הצבור, שלא יבוא עשה דיחיד וידחה תענית דרבים. ורק אם חלו ארבעה צומות הנזכרים לעיל בשבת, ונדחו ליום ראשון, בין החתן בין בעלי ברית לא ישלימו תעניתם, לרבות תשעה באב, אלא אחר חצות היום יאכלו כדרכם, מפני שיום טוב שלהם הוא. ואם ירצה החתן להחמיר על עצמו להתענות אינו רשאי, הואיל ויום טוב שלו הוא. ועל כל פנים אין לחתן בתוך שבעת ימי המשתה להתענות שום תענית יחיד, ואפילו היה נוהג בו שנים רבות, כגון יום פקודת השנה [יאר-צייט] של אביו או אמו. ואפילו התרה אינו צריך, וכן לבעלי ברית. [יביע אומר חלק ה' אורח חיים סימן מ. וחלק א סימן לד סקי"א].

יז. אף בצום גדליה אין להתיר לבעלי ברית וחתן לאכול ביום התענית שאינו דחוי, דלא הוי כתענית דחוי. ואפילו לרבינו ירוחם הסובר דגדליה נהרג ביום ראש השנה והתענית נדחתה ליום אחרי ראש השנה, אין דין תענית זו כתענית דחויה. דמאחר וחכמים קבעו מועד זה לתענית, אינו בכלל תענית דחוי. [יביע אומר חלק א סימן כז סק"י].

יח. הנוהגים להתענות ביום חופתם, וחל יום חופתם בט"ו בשבט, או בט"ו באב, ובאסרו חג, אין לחתן להתענות. אך בלאו הכי מנהגינו שהחתן אינו מתענה ביום חתונתו. [שו"ת יחוה דעת חלק א' סימן פא, וחלק ד' סימן סא].

יט. חולה וזקן שפטורים מלהתענות בימי הצומות הללו, אינם צריכים התרה לפני שיאכלו. וכן חתן ובעלי ברית שאינם משלימים התענית כשהצום דחוי, רשאים לאכול בלי התרה, והמחמיר לעשות התרה כשהדבר אפשרי בנקל, תבוא עליו ברכה. [יביע אומר ח"ב סי' ל' אות ה-ח].

כ. אין לשטוף הפה בבוקר בהתעוררו משינתו בתעניות צבור. ובמקום צורך יש להתיר כשאינו נותן בפיו יותר משיעור רביעית בבת אחת, [דהיינו שמונים ואחד גרם], ויודע בעצמו שיוכל להזהר שלא יבלע מן המים. וכן מותר לצחצח שיניו במשחת שינים בתעניות צבור על הדרך הנ"ל, למי שקשה לו בלי לצחצח את שיניו. ובתשעה באב יש להשתדל להחמיר בזה, אך אם יש לו צער גדול במיוחד במניעת צחצוח השינים, יוכל להקל גם בט' באב, באופן שיזהר להוריד פיו למטה שלא יבואו מים לגרונו. [ילקו"י מועדים עמ' תקלד].

כא. השרוי בתענית יכול לטעום כדי רביעית, ובלבד שיזהר לא לבלוע אלא יפלוט כל מה שהכניס לפיו. [ש"ע סימן תקס"ז ס"א].

כב. אדם בריא שמתענה, אך עליו לבלוע גלולות וכדורים נגד מיחושי ראש וכדומה, מותר לו לבלוע התרופה בלי מים, כל שאין בה טעם ערב לחיך. וכן מותר לשתות תרופות שאין החיך נהנה מהם. אבל אם החיך נהנה מהם אין להתיר. אולם במקום חולי פנימי אין להחמיר. ויש אומרים שכל זה בשאר תעניות, אבל ביום הכפורים ובתשעה באב אין להקל בזה אלא למי שבלאו הכי אוכל לפי היתר. [ילקוט יוסף על המועדים עמוד תקלה].

כג. מותר לעשן בימי תעניות צבור, זולת בתשעה באב שראוי להמנע מעישון סיגריות, ובפרט בפרהסיא, כדי שלא יסיח דעתו מאבילות היום. ובעת הצורך מותר לעשן גם בתשעה באב כשעושה כן בצינעא, ובפרט לאחר חצות היום. ובשאר צומות, אף הנוהגים לעשן ביום טוב על ידי הדלקה מאש לאש, דחשיב אצלם לענין זה כאוכל נפש, אפילו הכי מותר להם לעשן בתענית צבור. [שו"ת יביע אומר ח"א סי' לג. יחוה דעת חלק ה' סימן לט].

כד. אסור ללעוס גומי לעיסה, [מסטיק] ביום תענית, אך מסטיק שאין בו שום מתיקות כלל מותר ללועסו בתעניות. ובזה אין מברכים על המסטיק. [ילקו"י מועדים עמוד תקלה].

כה. מי ששכח ואכל בתענית צבור, ונזכר לאחר מכן, צריך להשלים תעניתו. ומן הדין אינו צריך להתענות ביום אחר, אלא אם כן עושה כן לכפר על שגגתו, וכגון שהוא בריא ויכול לצער עצמו בתענית שאינו חובה. [באופן שהדבר לא יגרום לו לביטול תורה]. ואם נזכר לפני שאכל כזית והפסיק מיד, יכול לומר עננו בתפלת המנחה, אבל אם אכל כזית אף על פי שהשלים תעניתו אינו אומר עננו בתפלת מנחה. [שו"ת יביע אומר ח"א יורה דעה סי' יד סק"ח].

כו. מי ששכח ובירך ביום התענית על דבר מאכל, או משקה, יטעם ממנו משהו כדי שגרונו יהנה. שאם לא יטעם יעבור על איסור ברכה לבטלה שלדעת הגאונים הרמב"ם והשלחן ערוך איסורו הוא מן התורה, ואילו טעימה בצומות אלה היא מדרבנן. וימשיך בתעניתו ויאמר עננו, שטעימה מועטת מאד אין עליה תורת אכילה. [ילקו"י תפלה א' סי' פט. ירחון קול תורה סיון תשס"ג. שו"ת יביע אומר ח"ב חיו"ד סי' ה' סק"ו. וח"י חאו"ח סי' מא עמ' עה. ושו"ת יחוה דעת ח"ד סי' מא].

כז. המתענה תענית צבור צריך לומר עננו, בין בשחרית בין במנחה, באמצע שומע תפלה. ובמקומות שנוהגים לומר "עננו" בשומע תפלה בכל התפלות, גם בערבית של ערב התענית, אף שאין מתענים מהערב, מנהגם נכון על פי ההלכה[יביע אומר א/כא חיו"ד. יחו"ד ח"ג סי' מא].

כח. בתשעה באב היחיד אומר עננו גם בערבית של ליל תשעה באב. [ילקו"י מועדים עמוד תקל"ו].

כט. אחר אמירת עננו חותם "שומע תפלה". ואינו חותם העונה לעמו ישראל בעת צרה, שלא נתקנה חתימה זו אלא לשליח צבור כשאומר עננו בחזרה בין גואל לרופא. [ילקוט יוסף על המועדים עמוד תקל"ו]. ואם טעה וחתם העונה לעמו וכו', ונזכר אחר שהתחיל רצה או מודים, יצא ידי חובה בדיעבד, ויסיים תפלתו, ואין צריך לחזור לשמע קולנו. ומכל מקום טוב הדבר שאחר שסיים תפלתו יחזור להתפלל בתנאי של נדבה, ויאמר: אם אני חייב לחזור ולהתפלל, הריני חוזר ומתפלל לשם חובה. ואם לאו תהיה תפלתי זו תפלת נדבה. ואם אפשר טוב לחדש בה דבר. [שו"ת יביע אומר חלק ז' סימן יג].

ל. אם שכח ולא אמר "עננו" עד שאמר "ברוך אתה ה'" כדי לחתום "שומע תפלה", אינו רשאי לסיים "למדני חקיך" כדי שיוכל לחזור ולומר "עננו", אלא יסיים תפלתו ויאמר "עננו" בלי חתימה בסוף "אלהי נצור". אבל בין ברכת שומע תפלה לרצה, אין לומר "עננו", דהוי הפסק. [שו"ת יביע אומר חלק א' סימן כב].

לא. יחיד שמתפלל תפלת שמונה עשרה עם חזרת השליח צבור, אף שאומר עמו כל סדר הקדושה, אינו אומר עמו "עננו" בין גואל לרופא, אלא ב"שומע תפלה". [ילקו"י מועדים עמ' תקלז].

לב. הנמצא בתענית יחיד, ובמנחה נתאחר לבוא לבית הכנסת, והתפלל שמונה עשרה יחד עם החזרה של השליח צבור, כשיגיע ל"שומע תפלה", יאמר שם עננו, אף על פי שעל ידי כך יפסיד אמירת מודים עם הצבור. וישתחוה באמצע הברכה באמירת "מודים" של השליח צבור. [יביע אומר חלק ב' חלק אורח חיים סימן לד סק"ו].

לג. בארבע תעניות צבור, המוזכרות בפסוק, שהם י"ז בתמוז, תשעה באב, צום גדליה, ועשרה בטבת, אומר השליח צבור "עננו" בתפלת החזרה, בשחרית ובמנחה, בין ברכת גואל ישראל לברכת רפאנו. וחותם: "העונה לעמו ישראל בעת צרה". [ילקו"י מועדים עמ' תקלז].

לד. אם טעה השליח צבור ושכח לומר "עננו" לפני ברכת רפאנו, אם נזכר באמצע ברכת רפאנו, חוזר ואומר השליח צבור "עננו" ברכה בפני עצמה, וממשיך ברכת רפאנו וכו'. אבל אם לא נזכר עד שחתם "ברוך אתה ה'" של ברכת רפאנו, אינו חוזר לומר "עננו" ברכה בפני עצמה, אלא כוללה באמצע ברכת שומע תפלה כיחיד. ואינו רשאי לסיים למדני חקיך, וחותם "ברוך אתה ה' שומע תפלה". ואם לא אמר "עננו" אף בשומע תפלה אינו חוזר. וטוב שיאמרנה בסיום תפלת שמונה עשרה, ויחתום בלי הזכרת ה', "ברוך שומע תפלה". [שו"ת יביע אומר חלק א' סימן כב].

לה. בתענית צבור [שחכמי הדור גזרו תענית על כל צרה שלא תבוא], אין השליח צבור אומר "עננו" ברכה בפני עצמה, אלא אם כן יש עשרה מתענים בבית הכנסת. והשליח צבור עצמו מכלל העשרה. אך בתעניות צבור המפורשות בכתוב הנ"ל, [בתחלת הלכות תענית] אם יש בבית הכנסת ששה או שבעה מתענים, שהם רוב מנין, רשאי השליח צבור לומר ברכת "עננו" ברכה בפני עצמה בין גואל לרופא. וכן פשט המנהג לומר "עננו" ברכה בפני עצמה, כל שיש בבית הכנסת ששה מתענים. ובתענית אסתר לכתחלה עדיף שיהיו עשרה מתענים. ואם לא השיגו מנין מתענים, אומרים "עננו" ברכה בפני עצמה ברוב מנין. [ילקוט יוסף על המועדים עמוד תקלט. יחוה דעת חלק א' סימן עט].

לו. אם יש ששה או שבעה מתענים בבית הכנסת, אלא שחלקם התפללו כבר במקום אחר ושמעו מהשליח צבור ברכת עננו, אין השליח צבור רשאי לומר עננו ברכה בפני עצמה בין גואל לרופא בתעניות הנ"ל, אלא יאמר "עננו" בשומע תפלה כיחיד. [ילקו"י מועדים עמ' תקמ"ב].

לז. אם הזמן של מנחה מצומצם, ביום התענית, ואין פנאי להתפלל בלחש ולחזור התפלה בקול רם, שהמנהג הוא שהשליח צבור מתפלל בקול רם והקהל מתפללים עמו בלחש, ואומרים עמו סדר קדושה, וכשמגיע השליח צבור להאל הקדוש ממשיכים התפלה בלחש, כשיגיע השליח צבור לברכת רפאנו יאמר שם "עננו" בקול רם ברכה בפני עצמה, והקהל ישמעו ויכוונו לברכתו, ושוב ימשיכו בתפלה בלחש. וכשיגיעו לשומע תפלה יאמרו בלחש תפלת "עננו", חוץ מהשליח צבור, וימשיכו התפלה בלחש עד הסוף. [ילקוט יוסף חלק א' מהדורת תשמ"ה, עמוד רעט. ובילקוט יוסף על המועדים עמוד תקמג].

לח. שליח צבור שאינו מתענה בתענית צבור מאיזו סיבה שהיא, לא יתפלל לפני התיבה, כי אינו יכול לומר בחזרה "עננו", והוא אינו מתענה. ואם אין שליח צבור אחר, רשאי שליח צבור זה להתפלל כדי שלא יבטלו מעניית קדיש וקדושה וברכו. ולא יאמר עננו ברכה בפני עצמה, אלא אומר עננו בשומע תפלה, ויחתום שומע תפלה. ואף שליח צבור שמוכרח לעבור לפני התיבה שחרית בתענית צבור, מפני שאין שליח צבור אחר, ואינו יודע אם יוכל להתענות או לא, מפני שמרגיש חולשה וכיוצא בזה, לא יאמר עננו בחזרה ברכה בפני עצמה, אלא אומרה בשומע תפלה. [ילקוט יוסף על המועדים עמוד תקמד].

לט. בימי תענית צבור המוזכרים בסעיף א', בשחרית ומנחה מוציאים ספר תורה וקוראים שלשה גברי בפרשת "ויחל". ואפי' אם יום התענית חל בשני וחמישי, אין קוראים בפרשת השבוע, אלא "ויחל". [ילקוט יוסף על המועדים עמוד תקמה].

מ. יש נוהגים להפטיר במנחה "דרשו ה' בהמצאו". ומנהג בני ספרד שלא להפטיר בשום תענית צבור, חוץ מתשעה באב, שבשחרית מפטירים בו "אסוף אסיפם", ובמנחה מפטירים "שובה ישראל". [שו"ת יחוה דעת חלק ה' סימן מ. ילקוט יוסף על המועדים עמוד תקמה].

מא. ספרדי שנזדמן לבית הכנסת של אשכנזים בתענית צבור במנחה, והזמינוהו לעליית שלישי שצריך להפטיר לפי מנהגם, נכון שיתחמק מלעלות לספר תורה. אבל אם כבר קראוהו בשמו יעלה ויפטיר בברכות, כיון שהם ברכות השבח. [ילקוט יוסף מועדים עמוד תקמו].

מב. צבור שטעו וקראו בימי תעניות צבור בפרשת השבוע, בשחרית, אם חלו ימי התענית בשני או בחמישי, ונזכרו באמצע הקריאה, מסיימים בקריאה בפרשת השבוע, ויוצאים ידי חובה.

מג. אין להוציא ספר תורה בתענית צבור לקריאת פרשת ויחל אלא אם כן יש ששה או שבעה מתענים בבית הכנסת, מתוך המנין של עשרה, בין בשחרית בין במנחה. ואם אין יותר מחמשה מתענים בבית הכנסת וחל תענית צבור בשני וחמישי, קוראים בפרשת השבוע שלשה אנשים. ואם חל התענית בימי א.ג.ד.ו. אין להוציא ספר תורה כלל, ואפילו בשחרית שעדיין לא טעמו, כל אלה שחושבים שלא להתענות אינם מצטרפים לרוב מנין להוצאת ספר תורה ולברכת עננו. [ילקוט יוסף על המועדים עמוד תקמז].

מד. מי שאינו מתענה מסיבת חולי וכדומה, לא יעלה לספר תורה בתענית צבור בקריאת פרשת ויחל. ולכן כהן שאינו מתענה לא יקראוהו לספר תורה לקריאת ויחל, אפילו אין שם כהן אחר, אלא יצא הכהן מבית הכנסת, ועומד ישראל מתענה לקרות במקום כהן. והוא הדין ללוי שאינו מתענה ואין לוי אחר בבית הכנסת, שיצא מחוץ לבית הכנסת, ויקרא כהן המתענה במקום לוי. ואפילו אם קראוהו בשמו לעלות לספר תורה, יתנצל שאינו מתענה מחמת אונס, ויעלה אחר במקומו. ואפילו מי שעודנו שרוי בתענית וחושב שלא להשלים תעניתו, לא יעלה לספר תורה בפרשת ויחל. ואפילו בשני או בחמישי שחל בו תענית צבור. [ילקוט יוסף על המועדים עמוד תקמט].

מה. שליח צבור הקורא בתורה שאינו מתענה, יוכל לקרות בפרשת ויחל בתעניות צבור, אם אין שליח צבור אחר שיוכל לקרות בתורה. [שם].

מו. בתענית צבור כשאומר השליח צבור הסליחות, יעמדו שנים אחד מימינו ואחד משמאלו, לומר עמו הסליחות. ובזמנינו שכולם אומרים הסליחות עם השליח צבור אין צריך להעמיד אצלו. [שם].

מז. הכהנים נושאים כפיהם בתענית צבור גם במנחה. ולכתחלה יקבעו זמן תפלת שמונה עשרה של מנחה בתענית צבור, לא לפני ארבעים דקות לפני השקיעה, כדי שעד שיגיע השליח צבור בסוף החזרה לברכת כהנים יהיה בתוך חצי שעה לשקיעת החמה. ואם התפללו מפלג המנחה ואילך, דהיינו שעה ורבע בשעות זמניות קודם צאת הכוכבים, לכתחלה לא יעלו לדוכן, ואם עלו לא ירדו. ובמקום שנהגו שהכהנים עולים לדוכן אחר פלג המנחה, יש להם על מה שיסמוכו. אבל אם מתפללים בעוד היום גדול, לפני פלג המנחה אין לכהנים לישא את כפיהם. ואפילו במקום שנהגו לעלות לדוכן יש למחות בידם ולהנהיג שלא יעלו, וכדין מנחה של יום הכפורים שאין בה נשיאות כפים מפני שמתפללים מבעוד יום. ואם מתפללים מבעוד יום, כשם שאין נושאים כפים כך אין השליח צבור אומר בחזרה "אלהינו ואלהי אבותינו ברכנו בברכה המשולשת וכו'". [ילקוט יוסף על המועדים עמוד תקנ].

מח. כהן שאינו מתענה לא ישא את כפיו, ויצא לחוץ בעת נשיאת כפים. [ילקו"י מועדים תקנא].

מט. אם נמשכה תפלת מנחה לאחר השקיעה, רשאים הכהנים לישא את כפיהם תוך זמן של בין השמשות שהוא שלש עשרה דקות וחצי [בשעות זמניות] אחר השקיעה. אבל אחר צאת הכוכבים, אין לכהנים לישא את כפיהם. [שו"ת יחוה דעת חלק ו' סימן מ].

נ. בתענית ז' באדר או שובבי"ם, אפי' יש עשרה מתענים בבית הכנסת אין לעשות נשיאות כפים במנחה. ומכל מקום אם עלה הכהן לישא כפיו לא ירד. [ילקוט יוסף מועדים עמוד תקנא].

נא. פשט המנהג בארץ ישראל שמניחים תפילין בתעניות צבור בשחרית בלבד. ויש שנהגו להניח תפילין גם במנחה של תעניות צבור, [והיינו בעשרה בטבת, י"ז בתמוז, צום גדליה, ותענית אסתר], כדי להשלים מאה ברכות, אך לא ראינו כיום שנהגו כן בארץ ישראל, והנח להם לישראל. ורק בתשעה באב יש שנהגו כדעת מרן להניח תפילין במנחה בלבד. אך המנהג הקדום בירושלים [קודם שפשטו הוראותיו של מרן] להניח תפילין גם בט' באב בשחרית. [יחו"ד ח"ב סי' סז].

נב. מעיקר הדין מותר לעשות חופה בתעניות צבור אף בשחרית, כגון בצום גדליה, עשרה בטבת, וצום י"ז בתמוז. אלא שעדיף יותר לעשות החופה במוצאי הצום לאחר צאת הכוכבים. [שו"ת יביע אומר חלק ו' חלק אבן העזר סימן ז'. וחלק ב' חלק יורה דעה סימן כד סק"ד].

מורנו פוסק הדור הראשון לציון אמש בסיום הש״ס המרכזי של חסידות צאנז בעיר נתניה


מרן פוסק הדור הראשון לציון הרב הראשי לישראל חכם יצחק יוסף שליט"א אמש  בסיום הש״ס המרכזי של חסידי צאנז בעיר נתניה יחד עם כ"ק האדמו"ר מצאנז שליט"א.

צפו בדברי מרן הראש"ל:

צילום: יעקב כהן.

גלריית ענק ושידור חוזר ממעמד סיום הש"ס המרכזי בארנה


גלריית ענק ושידור חוזר ממעמד סיום הש"ס המרכזי בארנה שהתקיים על ידי תנועת "אל המעיין" בראשות מרן ראש הישיבה הגאון הגדול חכם שלום הכהן שליט"א והראשון לציון הרב הראשי לישראל מרן הגאון רבינו יצחק יוסף שליט"א, בהשתתפות גדולי הזמר רבי חיים לוק ואברהם פריד, בליווי התזמורת האנדלוסית.

צפו בהסרטה המלאה ובתמונות שצילמו דוד ארזני ויעקב כהן

שידור חי מסיום הש"ס המרכזי בארנה


שידור חי מהמעמד האדיר של סיום הש"ס המרכזי באיצטדיון הארנה בירושלים.

המעמד נערך ע"י תנועת "אל המעיין" בהשתתפות במה ענקית של למעלה ממאתים רבנים מפארי יהדות המזרח, וניתן לצפייה כאן באתר "מורשת מרן" מיד כשיחל המעמד.

בחלקו השני של המעמד יהיה מופע זמר של הפייטן העולמי ר' חיים לוק הי"ו, עם ר' משה לוק, מקהלת הילדים "ניצני עדס", וכן גדול הזמר החסידי אברהם פריד, ארי היל, ועוד.

השידור מועבר באמצעות שיא לייב.

להאזנה דרך הטלפון חייגו: 079-916-5000

צפו:

 

הראשון לציון השתתף בבר מצווה לבן הרב שלמה שרגא


הראשון לציון והרב הראשי לישראל מרן הגאון רבינו יצחק יוסף שליט"א השתתף בשמחת בר המצוה לבנו של מקורבו הרה"ג רבי שלמה שרגא שליט"א ראש כולל ברוך שאמר בירושלים, ונכד נכד להגאון רבי ברוך שרגא, אב"ד ירושלים.

 

לצידו של גדול • ראיון מיוחד עם הרבנית רות יוסף אשת מרן הרב יצחק יוסף


אתר "מורשת מרן" מגיש ריאיון מיוחד עם הרבנית רות יוסף, אשת חבר למרן הראשון לציון והרב הראשי לישראל הגאון הגדול רבינו יצחק יוסף שליט"א, הדרכה מעשית כיצד לטפח בית של תורה ולעמוד לצידו של גדול • רות אוזן

>> לתגובות

את הראשון לציון והרב הראשי לישראל מרן הגאון רבינו יצחק יוסף שליט"א, כולם מכירים. ספריו מפורסמים בכל אתר ואתר, כמעט ואין בית יהודי שאין בו את ספרי "ילקוט יוסף". גם בבתי הכנסת ובבתי המדרש ברחבי תבל, אף במקומות הנידחים ביותר, מוצאים ספרים אלו מקום של כבוד. וזאת לבד משיעוריו המפורסמים והבהירים בכל אתר ואתר.

מאחורי איש גדול עומדת אישה גדולה, אומרים העולם. "מאחורי" דוקא, מבלי פרסום ויחצון. הכל מתוך הבית פנימה, נסתר מעין כל. צניעותה-ענוותנותה, הם גדולתה.

יצאנו לבדוק ולדלות מעט מדמותה הגדולה מאידך, והצנועה מהצד השני, של הרבנית רות יוסף, אשת חבר למרן הראש"ל שליט"א. שמענו ממנה על גדלותו של הרב, היסטוריה, התנהלות בחיי היום יום מראשית הדרך, ובין הדברים הבנו כמה היא גדולה מצד עצמה, חכמת נשים בנתה ביתה – כפשוטו.

הדביקות בה', וההישענות עליו מתבטאים בכל משפט שני שלה. "לעשות רצונך אלקי חפצתי", ממש, בענווה והידיעה שה' הוא זה שמנהל את החיים, ומסדר אותם בצורה הטובה ביותר.

*

כנשים הרוצות להקים בית של תורה, לדעת כיצד לתמוך בבעל שינצל את כל הפוטנציאל שלו ולהוציאו מהכוח אל הפועל, להיות "עזר כנגדו". רצינו לבדוק ולהתחקות אחר המקור, אחר אשה גדולה, כזו שעשתה את הדבר בצורה הטובה ביותר.

פנינו אל הרבנית, הסברנו לה את חשיבות העניין וביקשנו לראיין אותה. היא הסכימה "באהבה ובשמחה", כלשונה. למרות צניעותה, ובריחתה כל השנים מאור הזרקורים, הסכימה למלאת את משאלתנו, לשוחח עם גדולה העומדת לצידו של גדול…

*

את הריאיון ערכנו בביתה הצנוע בשכונת סנהדריה המורחבת בירושלים, שם מתגוררת הרבנית יחד עם בעלה הגדול במשך קרוב לארבעים שנה. בית שבין קירותיו הצטברו להן אלפי שעות התמדה בתורה, ובו נכתבו למעלה מחמישים ספרים שהאירו את העולם.

בשעה המיועדת מראש דפקנו בהתרגשות, אני ומספר נשים מצומצם, על דלת הבית בו יוצאת הוראה לכלל ישראל.

"דפקנו על הדלת בהתרגשות". דלת ביתו של מרן הראש"ל שליט"א

הרבנית פתחה את הדלת במאור פנים, כאשר חיוכה הנצחי והמלבב נסוך על פניה, קיבלה אותנו בחביבות שהפיגה ממנו במעט את ההתרגשות המאבנת, לא בכדי הוא לדבר עם אשה אשר כזאת. והאמת, שהיא נתנה לנו להרגיש כמו בבית.

את הריאיון פתחנו בדברי הערכה לרבנית שהסכימה לקבל אותנו אל ביתה, ולשוחח על החיים לצידו של פוסק הדור.

*

קודם כל תודה רבה לרבנית על ההיענות לבקשתנו. רצינו להוקיר את הרבנית על עצם היותה האישה הגדולה שמאחורי האיש הגדול, שידעה לנווט את ספינת הבית שהפך במשך הזמן לתל תלפיות…

אנו רוצות בעז"ה לבנות את ביתנו בתשתית של חיי תורה שמחים ואמיתיים, אנו רוצות להיות תמכין דאורייתא ולהיות לעזר לבעל תלמיד חכם. רוצות לדעת איך חיים כאלו חיים אמיתיים, מה זה דורש מאיתנו בחיי היומיום, איך עושים את זה במבט לאחור…

ולכן ביקשנו לראיין אשה גדולה, אישה שעמדה לימין בעל ת"ח שהפך ברבות הימים לגדול הדור. כידוע, יהודי אינו גדל ביום אחד אלא בעמל וביגיעה, ומה גם שאישה גדולה המטפחת אותו היא זו שעוזרת לו לגדול.

נשמח לשמוע מהרבנית כמה נקודות בנושא זה. אך נתחיל ברקע:

הרבנית: "נולדתי לבית משפחת עטיה. בראש המשפחה עומד אבי המקובל ר' רחמים עטיה שיחי'. משפחתינו התברכה באילן יוחסין מפואר", אומרת הרבנית ומראה לנו ספר יוחסין מפואר שיצא לאור בשנים האחרונות. "גדלנו בשכונת נחלאות באוירה פשוטה שמכבדת כל אדם באשר הוא. הערך הגבוה שהונחל בבית הורי הוא ויתור ונתינה, תמיד לחשוב על השני ולתת לו את אשר זקוק…".

"ספר יוחסין מפואר", ספר תולדות משפחת עטייה

כבר בבית ראינו את אמא שלי מוותרת למען לימוד התורה של אבא, זה השפיע עלי מאוד, ונתן לי את הידיעה שגם עלי לוותר בביתי שלי. לדוגמה, בפסח בבית הורי היו מחליפים את כל הכלים בפסח, אחרי החתונה הרב אמר שכלי זכוכית מותרים, ואין צורך להחליף לכאלו המיוחדים לפסח… מה שהוא אמר עשיתי, אפי' שהדבר היה לי קשה מפני שלא הורגלתי כך.

נתחיל בכך כשהרבנית הייתה נערה. בדורנו כמעט כל בחורה רוצה בחור שישב וילמד וההיצע בציבור הוא רב, האם כך היה גם בתקופת השידוכים של הרבנית? האם הרבנית יודעת להצביע על שאיפה, מעשים ע"מ לזכות להיות אשה לאדם גדול בתורה?

הרבנית מחייכת בענווה ואומרת: ב"ה זכות של ה', אני מרגישה כל הזמן שהקב"ה איתי. אני אומרת גם לנכדים שלי, ללמוד בבית ספר זו חובת השעה. אך העיקר שיהיו מידות טובות ויראת שמים, לא מתחתנים ומראים את התעודה. שאיפה של כל בחורה זה לעצב אישיות לקראת חיי תורה.

איך הרבנית הכירה את הרב?

מרן הרב עובדיה היה בחתונה של אחותי הגדולה ושאל אם יש עוד אחות במשפחה, אמרו לו שכן אך היא רק בת שש עשרה, ואמר שלא איכפת לו לחכות עוד שנה, הוא אהב את הפשטות של הבית של ההורים שלי.

אנחנו מצידנו ראינו בית טוב, בית של גדול הדור. אמרו לי שהרב הוא בחור טוב עם מידות טובות. הוא בזכות עצמו, תמיד הוא למד, ותמיד רצה ללמוד.

הפגישה הראשונה שלנו הייתה בביתו של הגאון הצדיק רבי מרדכי שרעבי זצוק"ל, היה לו קשר טוב עם מרן זצוק"ל. אחרי הפגישה הרבנית שרעבי ליוותה אותי. בתחילה הייתי מאוד ביישנית, אחר כך זרמתי.

הרב מרדכי שרעבי

בגיל 17 התחתנתי, הרב היה בגיל 24. הייתה חתונה המונית בבית הכנסת הגדול בירושלים, ואחר כך הסעודה הייתה במלון המרכז. אחרי החתונה הרב אמר "אני לא צריך כלום, רק להביא את הבגדים". גרנו חצי שנה בדירה של הרב עובדיה ברחוב אלקנה (הוא היה נותן את הדירה חצי שנה לכל זוג במשפחה שהתחתן עד שיתבסס), עד שקנינו דירה. גרנו ברחוב חנה ואז עברנו לפה, לסנהדריה מורחבת. כשבחרנו את הדירה, הגענו, הרב הסתכל, ראה שיש חדר לימוד ומיד אמר שהדירה בסדר, לא עניין אותו גשמיות…

הרב רצה רק ללמוד, אף פעם לא התערבתי לו, הוא לא היה עושה קניות, לא רופאים. הכל עשיתי לבד, לפעמים הרב היה מנדנד קצת את התינוקות…

למה לא עירבת אותו?

למדתי דוגמה אישית מאמא שלי. בזמננו לא היה מושג כזה להפריע לבעל, כמה שפחות להפריע, זה מה שראיתי מאמא שלי. לא להראות לבעל שקשה, וגם לא להפריע לו, הוא יושב ולומד, וזהו. לא הייתי מפריעה לו. גם היום בלילות שבת, באים אנשים ללמוד אחרי הסעודה עם הרב, היו אומרים לי "מה לא מספיק לך כל השבוע שיש אנשים בבית, על כל המשתמע מכך…?!". אבל זה לא מפריע לי, הוא רוצה, למה שאפריע לו?!

כשהילדים גדלו הסברתי להם, זה אבא, הוא רוצה את זה, זה המוטו שלו. צריך להבין את השני, כמו שלמדתי מאמא שלי… תמיד רציתי שיהיה לו טוב. אשה צריכה תמיד לפרגן לבעל, להתמסר! לא לומר אף פעם "קשה לי", "אין לי כח", אם רוצים באמת, בורא עולם שולח סיעתא דשמיא!

 

"תמיד נתתי לו ליסוע או לטוס" הראשון לציון בשיעור במוסקבה

תחילת שנות הנישואין, אישה צעירה, ילדים קטנים, איך הרבנית הסתדרה? הרי ידוע שהרב היה ראש כולל ולאחמ"כ ראש ישיבה, ובכלל כתב מעל 50 ספרים, לאורך השנים איפה הרבנית היתה במקום הזה?

הרב היה מאוד מעורב עם הילדים, שומר עליהם אך רק מנדנד אותם, לא מחליף. פעם קרא שילד לכלך, הרב לקח אותו לשכנה… ה' נתן לי כוחות נפש, אין אצלי את המילה "קשה", קשה יש בלחם ובסוף גם אוכלים אותו. אני אומרת לפעמים לנכדים, לא אומרים "אין לי כח"… לכו תראו בבית זקנים מה קורה. גם כיום הרב מאוד מעורב עם הילדים והנכדים במיוחד אפשר לראות בשלחן שבת, כל ילד בתורו אומר חידושים.

להיות אישה לבעל שעסוק כל כולו בזיכוי הרבים זהו לא דבר פשוט, אילו ויתורים והתמודדויות יש? איך הרבנית התמודדה עם זה? (אירוח אנשים שונים בשעות לא שעות, הכנסת אנשים נכבדים ודאגה לכיבוד בהתאם, טיסות וההיעדרויות רבות של הרב מהבית…).

יש התמודדויות שונות. תמיד נתתי לו ליסוע או לטוס, לא ביקשתי ממנו שיקח אותי, לפעמים הוא לוקח אותי איתו לטיסה. אך באופן כללי פרגנתי לו שיסע והייתי גם עובדת, הרב מאוד רצה שאני אעבוד, שתהיה פרנסה. ב"ה מצאתי עבודה, ושלושים ושמונה שנים עבדתי באותה עבודה ובאותה מישרה, לא חיפשתי להתקדם. הייתי מרגישה עם זה הכי בנוח. לא מתערבת לו בכל העניינים של הספרים, אני יכולה להגיד את דעתי בעינינים שונים, אבל לא מעבר לזה.

כשאני שומעת לפעמים כשבאים אנשים ומדברים על פוליטיקה, אני בורחת כמו מאש, לא רוצה לשמוע, מוסיף דעת מוסיף מכאוב. אני רוצה להיות שמחה. אני יודעת שה' לא רוצה שאתעניין בזה. לרב יש על זה ראייה של גופי תורה, אבל זה לא קשור אלי. צריך לחשוב רק מחשבות טובות, ולראות טוב, להיות אמיתי עם כולם. אני לא אוהבת פוליטיקה ולא כלום, רק שירים או שיעורים של רבנים שונים, זה טוב ומועיל.

חלק מהילדים שלי לא רצו שהרב יבחר לרב ראשי, אמרתי להם שאני מבינה אותם, אבל ה' רוצה, גדלנו כך שנתנו לנו להתמודד. ואם זה מה שה' רוצה, אז זה טוב.

"חלק מהילדים לא רצו שהרב ייבחר לרב ראשי" כתב הרבנות לראשון לציון

הרבה פעמים שמו בתיבת הדואר מכתבים נגד הרב אף בצורה מפחידה, מיד לקחתי וקרעתי. אני לא מפחדת, לא רציתי שהרב יראה את זה. לא מראים לו דברים כאלו גם בלשכה, הם דואגים לו ושומרים עליו שם כי הוא גם הבן של הרב עובדיה, הוא כל המורשת שלו…

יש גם את ההתמודדויות מול אנשים שדופקים על הדלת של הבית ורוצים את הרב. פעם אחת הגיע מישהו מאילת, דפק, והרב לא יכל לקבל אותו, זה מאוד קשה לאמר ליהודי שמחכה בדלת "הרב לא יכול", אך עם הזמן למדתי לדעת לאמר 'לא'. זו עבודה וה' נותן כוחות. כי אני מטבעי אוהבת לרצות, אך יש גם את הרב שצריך לדאוג לו.

הבית שלי זה של כולם, אין פרטיות. באופן כללי באים הרבה אנשים, אך אני מסתגרת במטבח ומבשלת או שאני נמצאת בחדרים. לאחרונה שמתי וילון בפתח הפרוזדור… צריך לדעת לא להתלונן, זו בחירה של הבנאדם.

מה נותן לרבנית את הכח לתמוך בצורה כזו שהיא מעבר לנורמה?

צריך לדעת שהכל מאת ה' ולהודות ה'. זה עשרים וארבע שעות הודיה, לפעמים אני שומעת שגם הרב אומר זאת לעצמו אחרי שמחזק אנשים ומצד שני יודע מה זה החיים. "ה' תודה רבה", זה כבר בתת מודע, לחיות עם ה' כל הזמן זה מאד ממלא ונותן כח. מתוך שינה אתן יכולות להעיר אותי ואדקלם לכן זאת. אני כל הזמן משננת "חוץ מבורא עולם אין כלום".

אם משהו מפריע באופן כללי, אפשר לשבת על כוס קפה ולהגיד "הפריע לי כך וכך…". אנחנו הנשים צריכות להיות תלמידות, ללמוד את זה כל הזמן. להכיל, זה הקב"ה א"א להבין את זה. צריך להרפות, לעשות הכל בשמחה.

"היו שמים בתיבת הדואר מכתבים נגד הרב והייתי משמידה אותם" תיבת הדואר של משפחת יוסף

אחיות שלי מאוד טובות ותומכות, פעם בחודש אנו מתאספות קוראות תהילים ולומדות שם שתי הלכות מ"אוצר דינים לאישה ולבת" של הרב, וכן מתחזקות יחד. לפני כמה שנים אחותי לא הרגישה טוב והיתה חולה מאוד, מרן הרב עובדיה יוסף זצוק"ל היה מברך אותה ובוכה איתנו. זה דבר שמאד מחזק ונותן כח…

צריך תמיד אמונה, למה? כי ה' עשה את זה. גם אם משהי אמרה לי משהו לא נעים, זה הקב"ה שאמר לה להגיד… ואם ה' ברא ככה את האדם, אני אלך נגד ה'?!

איך אישה ממלאת עצמה במשך השנים?

רוחניות. אני למשל בבוקר אומרת את כל התפילות שלי, ללא טלפון ומפריעים, זה פשוט סיעתא דשמיא, זה ממש גן עדן, זה ממלא אותי, זה רוחני. אחרי שאני גומרת, אני מכינה לרב ארוחת בוקר. בתפילה, זו עבודה לנתק את הטלפון, להתנתק מכל מפריע, זה קשה בהתחלה, אבל אני מרגישה סיעתא דשמיא לאחר שאני עושה את זה. באופיי אני אוהבת לרצות את כולם. הייתה לי תקופה שהייתי עונה הרבה לטלפון, ואם לא הייתי עונה היו כועסים. מצפים שאתייחס לכולם ואני מאוד משתדלת, אך צריך להפריד ולתת לנשמה זמן לעצמנו. בבוקר המכשיר על רטט ואז אני לא שומעת, א"א גם זה וגם זה…

תאמרי במוח שלך בכל מצב: את טובה. להיות אשה שמחה = להיות אשה מאמינה, לחשוב רק טוב! על האישה להיות יציבה ולא תלויה. חוסן פנימי ונפשי, להרגיש מוגנת, הכל ממנו. כל אדם בשביל יציבותו צריך משענת, אך משענת צריכה להיות רוחנית – ה'. ה' רק אתה יכול לעזור, חוץ מהקב"ה אין כאן כלום. צריך להיות מחוברות לריבונו של עולם, בטרייה עובדת רק כשהפלוס והמינוס מתחברים, ככה זה עובד, תקע ושקע מזרימים חשמל רק כשמחוברים.

בהמשך לנושא של כתיבת הספרים של הרב, כמובן שבבית כזה חייתם את נושא ההלכה בכל מהלך החיים, בבית שיש בו פוסק און ליין. האם הדבר פגש את הרבנית בחיי היומיום במענה לאנשים שהתקשרו לבית לשאול והרב לא היה או לא להטריד את הרב?…

לפעמים היו שואלים הלכות שאשאל את הרב, הייתי רושמת את השאלות ושומרת לזמן מתאים כשהרב פנוי ואז הייתי שואלת אותו, כשלא מפריע לו, שומעת  מה שהוא אומר, ומחזירה תשובה לשואלים.

מה יש לרבנית להגיד לנשים לגבי לימוד ההלכות הקשורות להן כמו "אוצר דינים היומי"?

בזמן הפנוי, לא לאמר לנשים ללמוד בכח… ברור שצריך לקרוא, לדעת, אך אי אפשר בכח. ברוגע, בזמנה הפנוי, כמה זמן זה לוקח. אנחנו – כל האחיות, כל ראש חודש לומדות שתי הלכות באוצר דינים לאישה ולבת, כמו שאמרתי. בבוקר אני לומדת הלכה יומית.

"למלא את עצמנו ברוחניות" ספר הלכה יומית של הרבנית

ב"ה הרבנית זכתה שילדיה יגדלו על ברכי התורה ואף הוציאו ספרים וזכו להיות ראשי ישיבות. רוב הזמן האישה היא זו המגדלת את הילדים. האם הרבנית יכולה להצביע על מוטיב מסויים שאותו החזיקה הרבנית בחינוך ילדיה לחיי עבדות ה' אמתית וחיי תורה פוריים?

צריך מידות טובות, לאהוב אותם בכל מצב, חום ואהבה. זה קל להגיד, אך בפועל זה קשה ליישם. זו השיטה בחינוך הילדים. כשהילדים היו קטנים – עבדתי, אך בזמן שהייתי איתם זה היה רק להיות איתם. יש כאלו שנמצאים כל היום בבית אך לא באמת נמצאים עם הילדים…

חשוב ביותר להחדיר לילדים את הערך של התורה, את הערך של המידות הטובות ובעיקר את היראת שמים…

 

הרבנית מרגלית יוסף ע"ה

ככלה של הרבנית מרגלית ע"ה, הרבנית ראתה את אישיותה והתנהלותה בחיי היומיום, מה יש לרבנית לספר לנו עליה?

מאוד אהבתי אותה, כשהיו מדברים על "חמות וכלות" לא הייתי מבינה מה הבעיה. מאוד אהבתי אותה, היא הרגישה איתי בנח, היא הייתה מספרת לי הכל.

הרבנית מרגלית הייתה בת של תלמיד חכם, הגאון הצדיק חכם אברהם פאטל זלה"ה, והיא היתה מכבדת מאוד את הרב עובדיה, בכל מצב, היא הייתה מאוד אמתית, הייתה אישיות. בחגים הייתי באה לעזור לה, וגם כשהרב עובדיה יוסף זצוק"ל היה בחודש אלול יוצא לעצרות גם הייתי משתתפת בתורנות.

מהרבנית מרגלית ניתן ללמוד מהי אהבת תורה אמיתית בלי לגלוש לדברים אחרים, לאהוב את התורה, לכבד, להוקיר רק אותה!

"תמיד הוא למד ותמיד רצה ללמוד", ספרי ילקוט יוסף באנגלית ובהודית

הרבנית תוכל לתת לנו רקע תשתית לקניית אהבת תורה בקני מידה כזה? איך חיים את אהבת התורה? נשמח לקבל עצות לחיים של תורה מידות טובות וענווה כמו של הרב והרבנית….

החיים הם לא רשימת מכולת שעוברים אחד אחד ומסמנים וי מה עשינו, מה לא עשינו. צריך תמיד לעבוד על עצמנו ולהיות תמיד עם הפנים קדימה, להסתכל ולחשוב איך להיות יתר טובים, יותר מכבדים. להכניס לראש ולשנן כל היום, אנחנו בעולם הזה אורחים ומטרת חיינו להתגבר ולהתמודד עם קשיים ולצלוח ולעלות מעלה מעלה.

אם יש לבנ"א משהו שהוא נורא מוקיר ומעריך, שיקח את רמת התיקרה שלו לדבר זה, ויכפיל פי כמה וכמה להוקרת ואהבת התורה! יאהב את התורה בכל לבבו כי היא עיקר החיים.

לאהוב את הזולת איתם אנו חיים ביום יום, ויהיה לנו טוב אם נאהב אותם.

לסיום, האם יש לרבנית מסר להעביר לנו בתור נשים הרוצות להקים בית של תורה, לעבוד את ה' וליישם היעוד שלנו בעולם בשמחה ובאהבה.

להפעיל את הראש כמו מערכת סינון, ה' נתן לנו את הכוחות לעשות זאת. מה שלא צריך לקחת ללב להוציא מהלב, להיות נקיים. תמיד לחשוב טוב. להוציא את הרע כדי שגם עלינו לא יהיה רע ושלא יהיה רע לנו. החיים הם מסלול עליה, והעליה קשה. מתאמצים משתדלים, הדרך תלויה בנו! אנו יכולים לעצב את החיים שלנו, להשתדל תמיד לחייך, לומר תודה בלי הפסקה, לאהוב את הזולת ואת ה' יתברך!

ובעז"ה אנו בני מלכים ה' מסייע לנו ומוליך אותנו ורוצה רק להיטיב איתנו!

"הרב הוא כל המורשת של מרן" מרן הראשון לציון בתפלת שחרית

 

אנו מודות לרבנית על ההיענות והזכות שנפלה בחלקנו להסתופף תחת קורת בית זו יחד עם הרבנית, אנו מודות על הראיון הנפלא והמחכים, הלוואי ונזכה גם אנו…

*

אינו דומה השומע מפי שליח לשומע מפי המלך, אמרו חכמינו. במהלך הכנת הכתבה נסיתי להעביר את הרגשות והתובנות ככל אשר יכולתי משיחה מרוממות כבת שעתיים עם אשה גדולה שכזו. אך הרבה דברים לא ניתן להעלותם על הכתב, אלו דברים שיש להבין בין השיטין.

מבין דברי הרבנית הובן, כי כל אחת יכולה לזכות לזה, רק שתדע לנכס לעצמה את בינת הלב. לכבד את בעלה ביותר מדאי, כדברי הרמב"ם, אוהבת את תורתו – שלו, בדרכו, ורק לעמוד מן הצד ולסייע ולעשות רק מה שיש ביכולתה לעשות.

 >> לתגובות

 

מורנו הראשון לציון הרב הראשי לישראל בהדלקת נרות חנוכה בבית הכנסת קהל ציון


מורנו הראשון לציון הרב הראשי לישראל חכם יצחק יוסף בהדלקת נרות חנוכה בבית הכנסת קהל ציון שבירושלים הממוקם בבית היתומים הספרדי.

הראש"ל הדליק במקום נר שני של חנוכה ולאחמ"כ נשא שיעור הלכתי במשך שעה ארוכה. בדבריו שיבח הראש"ל את רב בית הכנסת הרב רפאל מירן והגבאי הרב יעקב כהן על הרבצת התורה במקום וחידוש המניין ושיעורי התורה שהתקיימו במקום מלפני עשרות שנים. במהלך דבריו אמר הראשון לציון כי לאחרונה ביקר ברוסיה, אוקראינה ופריז, במהלך מסעו דחה הראשון לציון את הטענות שבחוצה לארץ לא צריך לפסוק כמרן הבית יוסף וכל אחד יעשה כמנהגו. בדבריו אמר "גם בחוצה לארץ צריך ללכת אחרי פסקי מרן הבית יוסף.  אין לשנות ולנהוג אחרת".

צילום: דוד ארזני