א. נכון ללמוד תורה שעה אחת קודם הסעודה, או בתוך הסעודה. ומה טוב ללמוד ההלכות הראשונות של פסח עם סעודת הפורים, לסמוך גאולה לגאולה. [נאמר באסתר (ח טז), ליהודים היתה אורה ושמחה, ואמרו במגילה (טז:), אורה זו תורה. וכן אמרו (שבת פח.), הדור קבלוה בימי אחשורוש, שנאמר קיימו וקבלו היהודים, קיימו מה שקבלו כבר. והואיל והכל טרודים בסעודת פורים ובשאר המצות של היום, יש ללמוד תורה שהיא קיום העולם, שאם לא בריתי יומם ולילה חוקות שמים וארץ לא שמתי (נדרים לב.). והנה התוס' בכורות (נז:) כתבו, ומיום הפורים מתחילים לדרוש בהל' הפסח, וכתב מהר"א אזולאי בספר חסד לאברהם (מעין ב עין הקורא נהר נז), שאחר צאת ישראל ממצרים ויצאו ממ"ט שערי טומאה, חשב הקב"ה מחשבות לבל ידח ממנו נדח, וציוה לישראל שבכל שנה יעשו ימי הפסח בהשבתת חמץ ובאכילת מצה וכו'. ובכל שנה ושנה ל' יום קודם פסח, הקב"ה ברוב חסדיו, מתחיל להוציא נפשות פושעי ישראל מהיכלי הטומאה מעט מעט שיעור אחד משלשים, בכל לילה, באופן שבליל י"ד כל פושעי ישראל עומדים בפתח היכל החיצון, ובליל פסח כולם טהורים ובני חורין. ע"כ. נמצא ששלשים יום נמנים החל מיום הפורים עצמו. ע"כ. ובירושלים יום ט"ו הוא מכלל ל' יום אלה. וראה בילקו"י מועדים עמ' שמא. ובחזו"ע פורים עמ' קפא]
ב. נכון להרבות בשירות ותשבחות להשי"ת. טוב להודות לה' ולזמר לשמו כי נעים, על כל הטוב אשר גמלנו (שבולי הלקט סי' רא).
ג. כשיערוך השלחן לסעודת פורים אין צריך להשאיר מקום פנוי בשלחן זכר לחורבן בית המקדש. [כ"כ במור וקציעה (ס"ס תרצה), שאע"פ שהעורך שלחן לסעודה מחסר ממנו מעט, לזכור חורבן ירושלים, מ"מ בפורים א"צ להזהר לעשות זכר לאבילות ירושלים, כיון דקי"ל חייב איניש לבסומי בפוריא עד דלא ידע בין ארור המן לברך מרדכי. וכ"כ ביוסף לקח, הובא בענף יוסף על העין יעקב (סי' כו) וכן משמע במאירי מגילה ז:].
ד. מצוה להרבות בסעודת פורים. ויוצאים ידי חובה בסעודה אחת. ומן הדין אין סעודת פורים צריכה פת, אולם נכון לחוש לכתחלה לדעת הפוסקים הסוברים שצריכה פת. [ע' ברכ"י (ר"ס תרצה), בשם קדוש אחד, שאם עשה סעודת פורים בלא לחם יצא. וכ"ה במג"א (סק"ט). אבל במור וקציעה כתב דצריך פת, שכיון שנאמר ימי משתה ושמחה, בעינן סעודה קבועה, ולא סגי בלא פת. וכן מבואר במאירי (ביצה טו:), אך מדברי כמה ראשונים מבואר דמה שצריך פת לסעודת שבת ויו"ט אינו משום שמחה, אלא משום עונג, וממילא בפורים שאין בו עונג א"צ פת. ומ"מ נכון לחוש לכתחלה להסוברים שצריכה פת, ותע"ב. וראה בילקו"י עמו' שמ. וביחוה דעת ח"א סי' פט, ובחזו"ע פורים עמ' ק']
ה. וכיצד חובת סעודה זו? שיאכל בשר ויתקן סעודה נאה כפי אשר תשיג ידו. ויש להדר אחר בשר בהמה חלק (גלאט), שיש אומרים שאין יוצאים ידי חובה בבשר עוף ודגים שאין שמחה אלא בבשר בהמה. ואם קשה לו בבשר בהמה, יאכל בשר עוף. [ע' חגיגה (ח.), שאין שמחה אלא בבשר בהמה. וכ"כ היעב"ץ, ובשו"ת יחוה דעת ח"ו (סי' לג בהערה). ובילקו"י מועדים עמ' שמ].
ו. מזכירין "ועל הנסים" בברכת המזון, הן בסעודה שאוכלים בליל פורים, והן בסעודות היום. ומכל מקום אם טעה ולא אמר "ועל הנסים" בברכת המזון, ולא נזכר עד שאמר "ברוך אתה ה'" (כדי לחתום על הארץ ועל המזון), כיון שאמר "השם" אין מחזירים אותו, ואפילו לא עשה אלא סעודה אחת במשך כל יום הפורים. [אליה רבה (סי' תרצה סק"ז). ודלא כתשובת הרש"ל (סי' מח), וסיעתו, שהצריכוהו לחזור ע"ז. ובאמת שמבואר להדיא בהרמב"ם (פ"ב מהל' ברכות) ובטור (סי' קפז) והרמ"א שם (ס"ד), שאינו חוזר]. ובאמצע הרחמן יאמר: הרחמן הוא יעשה עמנו נסים ונפלאות כשם שעשה לאבותינו בימים ההם בזמן הזה בימי מרדכי ואסתר וכו', עד ועשית עמהם נסים ונפלאות ונודה לשמך הגדול סלה. [כ"כ מרן הב"י (ס"ס קפז) בשם כל בו. ודלא כמ"ש בהתעוררות תשובה ח"א (ס"ס סו) דבפורים אין לכלול על הנסים בהרחמן כששכח לאומרו. ילקו"י מועדים עמו' שמ. חזו"ע פורים עמ' קפב].
ז. בעל הנסים שבתפלה ובברכת המזון, צריך לסיים: ועשית עמהם "נסים ונפלאות" בלשון רבים, ולא "נס ופלא". [שכשם שבחנוכה היו נס ההצלה ונס של פך השמן, כך בפורים שתים זו שמענו, נס ההצלה, ונס הרמת קרן ישראל וגדולת מרדכי. וע"ע בשו"ת יביע אומר חלק ח (חאו"ח סי' יא אות כא). ע"ש].
ח. אף הנשים חייבות בסעודת פורים, אך ישתו רק מעט יין. [שו"ת היכלי שן תליתאה סי' ז-ח].
ט. אשה שחל ליל טבילתה במוצאי פורים, מותר לה לאכול בשר בפורים, ותנקר היטב בין שיניה קודם טבילתה. [הליכות עולם ח"ה עמ' קפא].
י. הנשבע להתענות בפורים אין כח במצות פורים לדחות שבועה בשם שמים, וצריך להתענות, אם לא מצא היתר לשבועתו. ולרווחא דמילתא יעשה הסעודה בלילה. [כ"כ הב"י (סי' תרצה) בשם הארחות חיים בשם רבינו האי. וכבר כתב מרן בש"ע (יו"ד סי' רלט ס"ו), הנשבע על מצוה דרבנן, כגון שלא להדליק נרות חנוכה, או שלא לקרוא המגילה, השבועה חלה עליו, וה"ה לדבר שהוא מדרש חכמים ואינו מפורש בתורה. וכ"ה בש"ע א"ח (סי' תקע ס"ג), שהנשבע להתענות בחנוכה ופורים חלה שבועה עליו. וראה בחזו"ע פורים עמ' קעד].
יא. טוב לעשות סעודת הפורים יחד עם חבריו ובני ביתו בשחרית. [כ"ה בסידור הרש"ש, שיש לעשותה בשחרית. וכ"כ השל"ה, והפמ"ג, ובמעשה רב, ובספר נתיבי עם. וכתב בסדר היום, שיאסוף את כל בני ביתו לאכול עמו סעודת פורים בשמחה, שאדם יחידי לא יוכל לשמוח כראוי, והביאו האליה רבה (סק"ד). וכ"כ הפמ"ג שם].
יב. אף האבל על אב ואם בתוך י"ב חודש יכול להשתתף במסיבת סעודת פורים אשר נערכת מחוץ לביתו. ואם יש שם כלי נגינה, ימנע האבל מלהיות שם. [הנה הכנה"ג א"ח (סי' תרסט הגב"י) כתב, שבסעודת חתן תורה בשמחת תורה, יכול גם האבל על אב ואם בתוך י"ב חודש להשתתף עמהם. וכן בסיום מסכת, ואף בפורים דקי"ל לדינא שאין אבלות נוהגת בו, יכול להשתתף בסעודת פורים, ואע"פ שהסעודה היא חוץ לביתו, מותר, דקי"ל הלכה כדברי המיקל באבל. ומ"מ אם יש שם כלי נגינה, האבל ימנע מלהיות שם].
יג. סעודת פורים שעשאה בליל פורים לא יצא ידי חובתו, דכתיב "ימי" משתה ושמחה. ומכל מקום גם בליל פורים ירבה בסעודתו. [בגמ' מגילה ז: סעודת פורים שעשאה בלילה לא יצא. והנה בארחות חיים (הל' סעודת פורים אות לה) כתב, יש מפרשים בלילה כעין לילה, בשאין אבוקה כנגדו דרך שמחה. והובא בב"י. וכתב הפר"ח, דהיינו שגם ביום פורים לא יאכלנה בבית אפל, בלא אבוקה כנגדו, ואם עשה כן לא יצא. ע"כ. וכתב בדרכי משה (סי' תרצה סק"ב) בשם מהר"י מברונא, שאף בליל פורים חייבים לשמוח. וראה בילקו"י מועדים עמוד שמ. ובחזו"ע פורים עמ' קעח]
יד. חייב איניש לבסומי בפוריא עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי. וישתה יין כדי שיהיה שמח ומבושם, וישתכר מעט וירדם בשכרותו. [כ"כ הרמב"ם (פ"ב מהלכות מגילה הט"ו), והמאירי (מגילה ז:) כתב: חייב אדם להרבות בשמחה בפורים, ובאכילה ובשתיה, עד שלא יחסר דבר מעל שלחנו, ומ"מ אין אנו מצווים לשתות כל כך ולהשתכר, ולהפחית כבודנו מתוך השמחה, כי לא נצטוינו על שמחת הוללות ושטות, אלא בשמחת תענוג שנגיע מתוכה לאהבת השי"ת ולהודות לו ולברך על הנסים שעשה לנו. ע"כ. וכ"כ בחיי אדם, שכיון שכל הנס נעשה ע"י משתה שעשתה אסתר המלכה, ציוו רבותינו לשתות יין יותר מהרגלו, כדי לזכור את הנס הגדול שעשה לנו השי"ת, אולם היודע בעצמו שבשתייתו יזלזל במצוה מן המצות, כגון בברהמ"ז, או שלא יתפלל, או שינהוג בשחוק וקלות ראש, מוטב שלא ישתה כ"כ, וכל מעשיו יהיו לשם שמים. ע"כ]. והא דאמרינן חייב איניש לבסומי בפוריא, לא שישתכר, שהרי השכרות איסור גמור הוא, ואיך לך עבירה גדולה מזו, שגורמת לגילוי עריות ולשפיכות דמים, ושאר עבירות זולתן, אלא רק שישתה מעט יותר מלימודו. דהיינו התחלת שכרות. וכל שכן מי שיודע בעצמו שאם ישתכר ביין ובשאר משקים המשכרים יזלזל באיזה מצוה, או ימנע מברכת המזון, וכדומה, או שהוא תלמיד חכם ואם ישתכר יגרום לבזיון כבוד התורה, לא ישתה אלא שיעור מועט שלא יבוא לידי שיכרות. [ילקו"י מועדים מהדו' תשס"ד עמו' תרפ. וילקו"י תפלה א' עמו' שפח סי' צט הערה ב'. חזו"ע פורים עמו' קעה].
טו. האוכל פת כסנין (עוגות) ושאר פירות משבעת המינים, שיעור כזית ומעלה, אינו מזכיר בברכת מעין שלש מעין המאורע, כגון "ונודה לך על הנסים שעשית לאבותינו" וכו'. שלא תיקנו לומר מעין המאורע כזה בברכה מעין שלש, כמו שפסק מרן בש"ע (סי' רח סי"ב). [מקור הדברים בשו"ת מהר"ם מרוטנבורג (סי' ע), והטעם, שאפי' בברהמ"ז שהיא מה"ת ויש בה ברכת הודאה, יש אומרים (בשבת כד.), שאינו מזכיר. ומה שמזכירים בברהמ"ז הוא רק מתורת מנהג. אבל במעין ג' כיון דליכא הודאה אין מזכירים. ועוד, דמה שהיו מזכירים מעין המאורע, היינו דוקא בימיהם, שהיו קובעים עצמם על יין ומיני פירות של ז' המינים, אבל בזה"ז אין רגילים לקבוע עליהם. ודיינו להזכיר מעין המאורע במעין שלש בשבת ויו"ט שיש בהם קדושה מה"ת, משא"כ בחנוכה ופורים דרבנן. וע"ע בשו"ת יביע אומר ח"ג (סי' לה). וראה בילקוט יוסף מועדים עמ' שמ].
טז. אם האריך בסעודת פורים עד ליל ט"ו [או לתושבי ירושלים עד ליל ט"ז בו], אף על פי כן יש לו לומר ועל הנסים בברכת המזון, כשם שמזכיר רצה והחליצנו בברכת המזון בסעודה שלישית הנמשכת עד הלילה. ואף לאחר כמה שעות. וכל זה כשלא התפלל ערבית של ליל ט"ז, אבל אם התפלל ערבית לא יאמר ועל הנסים בברכת המזון. [כ"כ בארחות חיים (הל' פורים סי' לה) ובהגמ"י (בפ"ב מהל' מגילה הי"ד) בשם המהר"ם מרוטנבורג. והמרדכי. אולם הרא"ש בתשובה (כלל כב סי' ו) כתב, דאם חשכה בסוף הסעודה אין לו להזכיר מעין המאורע של שבת בברהמ"ז במוצ"ש, לא יזכיר של שבת. ומרן בש"ע (סי' קפח ס"י) פסק, דאזלינן בתר התחלת הסעודה, וה"ה לראש חודש פורים וחנוכה. וכ"כ עוד בסתם בסי' תרצה ס"ג. וכ"ה ברמ"א שם. וראה בילקו"י מועדים עמו' שמ. וביחוה דעת ח"ג סי' נה].
יז. מי ששתה יין בפורים ונתבסם, והתחיל לרקד ולשורר, ובתוך כדי כך הזיק לחבירו, או טינף את בגדיו, חייב לשלם כל מה שהזיק לחבירו. ואין הבדל בזה בין פורים לשאר ימות השנה. [ע' תוס' (סוכה מה.), וברש"י (סוכה מו:), ובמדרש (ויקרא רבה פר' לז), ובפסקי תוס' סוכה. ובהרא"ש (סוכה פ"ד סי' ד, ובתשו' כלל קא סי' ה) ובתרוה"ד (סי' קי) וברמ"א בהגה חו"מ (ס"ס שעח, ואו"ח סי' תרצו ס"ח). ובמהר"י מינץ סי' יז. ובשו"ת בית דוד (חאו"ח סי' תצד), וביש"ש (פרק המניח סי' ג) ובערוה"ש (סי' תרצה ס"י, וסי' תרצו סי"ב), שו"ת יביע אומר ח"ט חחו"מ סי' א אות ב].
יח. יש נוהגים לאכול מאכל זרעונים בפורים, (ובכלל זה תבשיל אורז) בליל פורים, זכר לזרעונים שאכלו דניאל וחבריו בבבל, וכן אסתר היתה אוכלת ממיני זרעונים. [ארחות חיים (הל' סעודת פורים אות לה) זכר לזרעונים שהיו דניאל וחבריו אוכלים בבית המלך. הליכות עולם ח"א עמוד רלח].
יט. סעודת חתן בפורים הנערכת בבית החתן, ויש שם עשרה גדולים, צריך שיהיו שני אנשים שהם פנים חדשות כדי לברך שבע ברכות, ואין יום הפורים נחשב כפנים חדשות. [הנה מהר"ש אלגאזי בגופי הלכות (דף קיז:) כתב שכיון שמרבים בסעודה לכבוד הפורים, נחשב שפיר כפנים חדשות. אולם בספר חינא וחסדא ח"א (דף קיא) כתב, דפורים לא הוי כפנים חדשות. וכ"כ בטהרת המים (שיורי טהרה מע' ח אות מג, ומע' פ אות כה) ובזכרונות אליהו אה"ע (מע' ב אות כב) סיים, שבודאי קי"ל סב"ל. וע"ע בחזו"ע פורים עמ' קפה].
כ. מצוה לשמח גם הקטנים בפורים, במיני מתיקה ומעדנים. [שו"ת היכלי שן תליתאה סי' יו"ד].
כא. מי שסיים מסכת בפורים, ועושה סעודה לסיום מסכת, וכולל עמה סעודת פורים, שפיר דמי, ואין בזה משום אין עושים מצות חבילות חבילות. [וכיו"ב כתב בשו"ת לחם שלמה (חאו"ח סי' קד), לענין סיום מסכת ביו"ט. וכ"ה בשו"ת מהרש"ם ח"ו (ס"ס ז) שכיון שעושה מעשה אחד, ורק מתכוין לשתי מצות, אין בזה משום מצות חבילות חבילות. וע"ע בשדי חמד (מער' א כלל לט). ובחזון עובדיה פורים עמוד קפה].
כב. אף על פי שהאונן (קודם שיקבור את מתו) אסור באכילת בשר ושתיית יין, (ברכות יז:), מכל מקום בפורים האונן מותר בבשר ויין, שאין עשה דאבלות של יחיד, דוחה עשה דרבים דאורייתא, שמצות שמחה בפורים מדברי קבלה היא, ודברי קבלה כדברי תורה. (ר"ה יט.). [ילקוט יוסף על הלכות אבלות מהדורת תשס"ד עמוד תרפז. חזון עובדיה פורים עמוד קפו].