א. אין להסיר את המפה והלחם עד אחר ברכת המזון. וכל מי שאינו משייר פת על שלחנו אינו רואה סימן ברכה לעולם. וטוב להסיר מעל השלחן את הצלחות והקערות שיש בהם שיירי מאכל. ויש הנוהגים על פי הסוד לרכז את העצמות והקליפות בצלחת אחת, ומשאירים אותה על השלחן עד אחר ברכת המזון. [ילקוט יוסף, ח"ג דיני ברהמ"ז וברכות עמוד רלה].
ב. האוכל פרוסת סנדוויטש, ולא נשארו פירורין הרבה, אף שלפי המבואר באחרונים צריך לשייר פת כשיעור נתינה לעני, בזמנינו לא שייך טעם זה, ודי באיזה פירורין שבודאי נשארו.
[ילקוט יוסף, ח"ג דיני ברהמ"ז וברכות עמוד רלו בהערה].
ג. לכתחלה אין להסיר מהשלחן גם את המלח, עד לאחר ברכת המזון, דוגמת המזבח המכפר שכתוב בו על כל קרבנך תקריב מלח. [ילקוט יוסף, ח"ג דיני ברהמ"ז וברכות עמוד רלח בהערה].
ד. אף על פי שמותר לאבד פירורין שאין בהם כזית, מכל מקום הדבר קשה לעניות. [חולין קה: שלחן ערוך סי' קפ ס"ד. ילקוט יוסף, ח"ג דיני ברהמ"ז וברכות עמוד רלט בהערה].
ה. נוהגים לכסות את הסכין בשעת ברכת המזון, ויש מחמירים בזה גם בסכין פלסטיק או של כסף. ונהגו שלא לכסות הסכין בשבתות וימים טובים. ויש נוהגים לכסות הפת במפה בעת
ברכת המזון, ואין מנהגינו כן. [ילקוט יוסף על הלכות ברכות עמוד רמ, ותשטו. ובשארית יוסף ח"ג עמו' שח].
