מרן רבינו עובדיה יוסף זיע"א נקרא ע"ש סבו רבי עובדיה יוסף שחי בבגדאד לפני כ- 150 שנה. לפרנסתו היה עוסק במסחר בתוככי בגדאד העיר הגדולה, שהייתה באותם ימים מלאה בחכמים וסופרים. ביניהם הגאון הגדול מהר"ר עבדאללה סומך בעל הספר "זבחי צדק" והגאון הגדול מהר"ר יוסף חיים בעל הספר "בן איש חי" ועוד גאונים גדולים ועצומים.
סבו של מרן ר' עובדיה יוסף נרצח על קדושת ה', ביד צורר ישמעאלי במרכז העיר בגדאד. (והאלקים דם עבדיו יקום ונקם ישיב לצריו) בעת שנהרג ר' עובדיה יוסף הי"ד היה בנו רבי יעקב עובדיה (אביו של מרן זיע"א) נער קטון, לא מלאו לו אפילו שלש עשרה שנים, ולקחוהו משפחת צורפים להם לבן, לחנכו וללמדו באומנות הצורפות, עד נשואיו עם בת דודו רעייתו מרת גורג'יה (יפה) עליה השלום. היא הייתה היפ'ה בנשים, אשה משכלת ויראת אלוקים, ממשפחת רבנים מיוחסת בישראל.
אביה של מרת גורג'יה, מסר ביד חותנו רבי יעקב סכום הגון שיפתח לו חנות של צורפי זהב, כי היה אומן נפלא במלאכה זו, ועלה ונתעלה בה מאוד, עד שטרם צאתו מבבל, היה בידו סך גדול, שלשה רוטל זהב. ואם עלותו על אדמת הקודש, נכנס באיזה עסק ביש עד שאזל הכסף מכליו.
ראשית דרכם של הוריו, לפי הידוע, דרו בשכונת "באב א שרגי", היא שכונה ישנה השוכנת על גדתו המערבית של נהר חידקל. תושבי השכונה היהודים היו אנשים נכבדים, בעלי צדקה וחסד. ומידי שבת בשבתו היו עניי העיר עובדים דרך שכונה זו וכל תושביה היהודים היו מוציאים לקראתם בשר ודגים ושאר מטעמים, להשביע נפשם ולענג את השבת.
(אביר הרועים חלק א')
