מידי שבוע אתר "המרכז למורשת מרן" מביא תשובה הלכתית חדשה, מאשר השיב מנהיג הדור מרן הראשון לציון הגאון רבינו יצחק יוסף שליט"א, בעל ה"ילקוט יוסף" ועוד.
השבוע המאמר עוסק בנושא: מעלת התפילה
בס"ד, כ"ח אדר ב' תשפ"ד, 1292-4/פ"ד
דברי ברכה
הובא לפני גליונות החיבור "נקוה לה'", מעשה ידי היקר והנעלה, אוצר כלי חמדה, יראת ה' היא אוצרו, ועליו יציץ נזרו, מזכה הרבים, שמו מפארים, גן של הדסים, כה"ר שמעון אורי שליט"א.
מחיבור ספר זה ניכר שעמל ויגע לאסוף מדברי רבותינו ז"ל ראשונים גם אחרונים, לחזק את התקוה בבורא יתברך, להגיע מזה לאמונה וביטחון וליראת ה', עבודה תמה ושלימה בעבודת ה' ביראה ובאהבה, והוסיף מדיליה ממה שחננו ה', ובסייעתא דשמיא מצא כדי מדתו, להרבות תורה ולהאדירה, ולפעלא טבא אמינא איישר, ותשואות חן חן לו.
וראיתי מ"ש בענין כוחה ומעלתה של התפלה, ואוסיף בזה כמה דברי חיזוק: הנה בתנחומא (פר' וירא) אמרו: א"ל הקב"ה לישראל: הוו זהירין בתפלה, שאין לך מדה אחרת יפה הימנה, ואפי' אין אדם כדאי לענות לתפלתו ולעשות חסד עמו, כיון שמתפלל ומרבה בתחנונים אני עושה חסד עמו.
ואמרו עוד במדרש רבה (פרשת ואתחנן), "אין הקדוש ברוך הוא פוסל תפלת כל בריה".
ויש להשתדל מאד לכוין בתפלותינו, ולהתפלל אותם בזמנם, שעבודת התפלה מכפרת כל מיני חטאים ועוונות, ואפי' לפשעים שאין להם כפרה בקרבן. והתפלה היא אחת מהדברים שהעולם עומד עליו. וגדולה תפלה יותר ממעשים טובים. וכל זמן שישראל מתכנסין בבתי כנסיות ובבתי מדרשות ואומרים אמן יהא שמיה רבא מברך בכל כוחם, הקב"ה קורע גזירות רעות על עם ישראל. ולא זכו ישראל לצאת מגלות מצרים אלא בזכות התפלה והצווחה. וגדול כוחה של התפלה שיכולה לשנות גזרות רעות, אך צריך שיחזור בתשובה כדי שתפלתו תתקבל. וכל המתפלל בכוונה וביראה זוכה עי"ז לחיי העוה"ב.
וכתב בספר דרוש שמואל (פרשת נצבים), דאיתא כ"ו שמות בתפלת שמונה עשרה להגן מכ"ו שמות שבתוכחות. ובזה פירש מאמר חז"ל שהיו ישראל מתייראים מהתוכחות, לכך אמר אתם נצבים. והכוונה, כשתעמדו בתפלת שמונה עשרה לפני ה' אלהיכם תהיו ניצולים.
ובגמ' בברכות (לב:) אמרו, גדולה תפלה יותר מן הקרבנות, שנאמר, למה לי רוב זבחיכם, וכתיב ובפרשכם כפיכם אעלים עיני מכם, גם כי תרבו תפלה אינני שומע. ופרש"י, שאלמלא שגדולה תפלה מן הקרבנות, כיון שאמר למה לי רוב זבחיכם, למה הוצרך לסיים גם כי תרבו תפלה אינני שומע, הרי אפי' זבחיהם אינם לרצון לפניו. ע"ש.
וכן אמרו במדרש (שמואל א', ז'), גדולה תפלה יותר מן הקרבנות, דכתיב להשתחות ולזבוח, להשתחות ברישא והדר לזבוח. וכתב בספר רוח חיים (מוסף דרוש ה'), דכיון דכיום אין אנו יכולים להקריב, צריך להזדרז להתפלל בזמנה ולכוין במה שמוציא מפיו. כי הקרבן חוץ לזמנו פסול, וכשם שהיו מחשבות פוסלות בקרבן, כן בתפלה צריכה בזמנה ובכוונה שלימה, והעיקר הוא הלב כדכתיב "ולעבדו בכל לבבכם". וכתב הגאון החסיד רבי שלמה אפרים בספר עמודי שש: כוונת הלב בוער באש במקום יקוד אש של הקרבן. והנה מחשבה רעה חוץ לזמנו וחוץ למקומו מפגל ופוסל הקרבן. והכא חוץ למקומו היינו שעומד בביהכ"נ ומהרהר בעסקיו או בדברי הבאי. ומשוטטת מחשבתו חוץ מן המקום אשר הוא עומד, ובשוק'י האיש ירצה בשווקים וברחובות. [מחזיק ברכה סי' צח אות ג].
ואמרו בפסיקתא דרב כהנא (דף קסה) "ונשלמה פרים שפתינו", מי משלם אותם הפרים שהיינו מקריבים לפניך, שפתינו, בתפלה שאנו מתפללין לפניך. שאם לקרבנות אנו צריכין, אמר הכתוב בישעיה, ולבנון אין די בער, וחיתו אין די עולה. לפי שחטאתינו מרובין. לפיכך אין לנו לשלם במקום הקרבנות אלא תפלתינו שאנו מניבין בשפתותינו.
וכתב השל"ה הק' (בסידורו שער השמים), שמעלת התפלה היא יותר מעולה ומשובחת מהקרבן, ועבודת התפלה כוללת לכל מיני החטאים והעוונות, ואפילו לפשעים שאין להם כפרה בקרבן, מתכפרים הם בתפלה. ויש לתפלה מעלה על הקרבן, כי הקרבן יש לו זמן מוגבל, והתפלה היא בכל עת ובכל זמן. ועוד מעלה אחרת, כי הקרבן צריך שיוקרב ע"י שליח, הוא הכהן, והיות הלוי משורר והכהן מקריב, והתפלה ביד כל אדם יחתום, לעשות אותה הוא בעצמו, בלי אמצעות שום שליח. ועוד מעלה אחרת, כי בקרבן כתוב (דברים יב, יג): "השמר לך פן תעלה עולותיך בכל מקום אשר תראה", ובתפלה כתוב (שמות כ', כא): "בכל המקום אשר אזכיר את שמי אבוא אליך וברכתיך". ועוד, שהקרבן צריך לתפלה, כמו ששנינו "אמר להם הממונה, ברכו ברכה אחת". ובספר עוללות אפרים ח"ד (עמ' ב') כתב, שאפי' בזמן שביהמ"ק היה קיים התפלה היתה מרוצה לפני המקום ברוך הוא יותר מן הקרבנות, כמו שנאמר (שמות כג, כה): "ועבדתם את ה' אלהיכם וברך את לחמך", ואמרו רז"ל (תענית ב.) עבודה זו תפלה. ואמרו רבותינו באבות (א, ב') על ג' דברים העולם עומד, על התורה ועל העבודה ועל גמילות חסדים, ועבודה היינו קרבנות ותפלה. ע"ש.
ואמרו עוד בפסיקתא (פסיקתא דרב כהנא מט), על כל קילוס וקילוס שישראל משבחין להקב"ה הוא משרה שכינתו עליהן, ומה טעם, ואתה קדוש יושב תהלות ישראל.
ובמדרש רבה (דברים ח', א') אמרו, רצונך לידע כח התפלה, שאם אינה עושה כולה עושה חציה, מקין שעמד ורצח את אחיו ונגזר בנע ונד, מיד עמד ונתוודה לפני הקב"ה, שנאמר גדול עווני מנשוא. אמר לפניו, רבש"ע, כל העולם אתה סובל ולעווני אי אתה סובל, כתבת (מיכה, ז' יח) נושא עוון ועבור על פשע, סלח לעווני שהוא גדול, מיד מצא חסד לפני הקב"ה, ונמנע ממנו "נע" חצי הגזירה, שכן כתיב "וישב בארץ נוד", מכאן אתה למד שגדולה התפלה לפני הקב"ה. וכך חזקיהו בשעה שאמר לו הנביא (ישעיה לח, א') צו לביתך כי מת אתה, מיד ויסב חזקיהו פניו אל הקיר. א"ל הקב"ה שמעתי את תפלתך וגו' והוספתי על ימיך ט"ו שנה, שכן כתיב (תהלים קמה, יט) רצון יראיו יעשה, ואת שועתם ישמע ויושיעם. והק', אטו חסרות דוגמאות הממחישות לנו על כוחה של תפלה עד היכן הוא מגיע, מה הלימוד המיוחד מאצל קין וחזקיה. ותירצו, והדברים אכן מפורשים במדרש, שעיקר הלימוד כאן הוא אם אינה עושה כולה, חציה היא עושה, כי לפעמים הירבה אדם לחטוא, ובגד בוגדים בגד, והקב"ה גמר אומר להענישו על כל פשעיו, אבל כיון שמצד שני הוא עומד בתפלה ומרבה בתחנונים ומבקש שיסלחו לו, אומר הקב"ה אין לי ברירה, כביכול, אלא להתפשר אתו, ולהגיע להסכם כלשהו. וזהו מה שלומדים מקין וחזקיה, שלאחר שנודע להם על העונש הכבד שגזרו עליהם, עמדו והתפללו, ותפלתם גם אם לא מחקה את העונש לגמרי, עשתה חציה. קין היה רק "נד", ולא "נע ונד", ולחזקיה הוסיפו חמש עשרה שנות חיים.
ואמרו עוד בברכות (לב:) אמר רבי אלעזר, גדולה תפלה יותר ממעשים טובים, שאין לך גדול במעשים טובים יותר ממשה רבינו, ואעפ"כ לא נענה אלא בתפלה, שנאמר אל תוסף דבר אלי, וסמיך ליה עלה ראש הפסגה. ואמר רבי אלעזר, גדולה תפלה יותר מכל הקרבנות, שנאמר (ישעיה א', יא) "למה לי רוב זבחיכם", וכתיב בתריה (שם א', טו), "ובפרשיכם כפיכם אעלים עיני" וגו'. [אי לאו דגדולה תפלה, כיון דאמר למה לי רוב זבחיכם, למה לי תו ובפרשכם, הא יפלו זבחיכם לא ניחא ליה. רש"י]. א"ר חמא בר' חנינא, אם ראה אדם שהתפלל ולא נענה יחזור ויתפלל, שנאמר "קוה אל ה' חזק ויאמץ לבך וקוה אל ה'". ת"ר, ד' דברים צריכים חיזוק, ואלו הן: תורה ומעשים טובים תפלה ודרך ארץ. תפלה מנין, שנאמר קוה אל ה' חזק ויאמץ לבך וקוה אל ה'.
ועיין בתוס' שבת (קיט:) שהביאו בקיצור מה שאמרו בפסיקתא, כשעלה רבי ישמעאל בן אלישע לרקיע הראה לו המלאך את הגזרות הרבות שנגזרו על שונאיהם של ישראל, ואמר לו היאך יוכלו ישראל לעמוד בכל גזרות אלה. והראה גזרות קשות ורעות מאלו, עד שאמר לו המלאך "חייך שכל זמן שישראל מתכנסין בבתי כנסיות ובבתי מדרשות ואומרים אמן יהא שמיה רבא מברך בכל כוחם, הקב"ה קורע את אותן גזרות". ע"ש. ונמצא דאילו לא היו התפלות ח"ו איזה גזרות היו באים על עם ישראל, וע"י התפלות הגזרות מתמעטות. ובכוחה של התפלה לשנות את הטבע ומה שנגזר על האדם. ולכן מצינו ביצחק שעמד והתפלל בפינה זו, ורבקה בפינה זו, וע"י תפלתן נשתנה בהן הטבע. וכמ"ש רבינו בחיי (דברים יא, יג). והוא ע"פ המבואר בגמ' יבמות (סד.) ויעתר יצחק, א"ר יצחק למה נמשלה תפלתם של צדיקים לעתר? לומר לך מה עתר זה מהפך התבואה ממקום למקום, כך תפלתם של צדיקים מהפכת מדותיו של הקב"ה ממדת רגזנות למדת רחמנות. וכן מצינו אצל יעקב שאמר: "בחרבי ובקשתי", והיינו בתפלתו כמבואר בגמ' ב"ב (קכג.).
וניחזי אנן עד כמה גדול כוחה של תפלה, דבגמ' ברכות (ז.) אמרו, תניא, א"ר ישמעאל בן אלישע, פעם אחת נכנסתי להקטיר קטורת, וראיתי וכו', ואמר לי ישמעאל בני ברכני וכו'. ואמרו עוד שם (כו.), תפלות כנגד תמידין תקנום. ואמרו על הפסוק "כל תשא עון וקח טוב", אמרו ישראל: רבש"ע, בזמן שביהמ"ק קיים היינו מקריבים קרבן ומתכפר, עכשיו אין לנו אלא תפלה. ובירושלמי (פ"ט דברכות ה"ו) רבי יודן אמר, בשר ודם יש לו פטרון, אם באת לו צרה אינו נכנס אצלו פתאום, אלא בא ועומד לו על פתחו של פטרונו, וקורא לעבדו או לבן ביתו, והוא אומר איש פלוני עומד על פתח חצרך. שמא מכניסו או שמא אינו מניחו, אבל הקב"ה אינו כן, אם באת לאדם צרה לא יצווח לא למיכאל ולא לגבריאל, אלא לי יצווח, ואני עונה לו מיד. הדא הוא דכתיב, "כל אשר יקרא בשם ה' ימלט".
ויה"ר שחפץ ה' בידו יצלח, ויפוצו מעיינותיו חוצה, וימשיך לשקוד על דלתות תורתינו הקדושה, ובכל אשר יפנה ישכיל ויצליח.
בברכת התורה,
יצחק יוסף
הראשון לציון
הרב הראשי לישראל
מתוך ספר הזכרון השנתי למרן – קובץ בית יוסף תשפ"ה.
