מידי שבוע אתר "המרכז למורשת מרן" מביא תשובה הלכתית חדשה, מאשר השיב מנהיג הדור מרן הראשון לציון הגאון רבינו יצחק יוסף שליט"א, בעל ה"ילקוט יוסף" ועוד.
השבוע המאמר עוסק בנושא: מעלת מזכי הרבים והוצאת ספר לאור
בס"ד, כ"ד אדר ב' תשפ"ד, 1271-4/פ"ד
מכתב ברכה
הובאו לפני גיליונות הקונטרס "בלכתך עמנו" בנביאים, מעשה ידיו של הרב היקר והנעלה, אוצר כלי חמדה, מזכה הרבים, תהלתו בקהל חסידים, שמו מפארים, ויראת ה' היא אוצרו, שמן תורק שמו, כש"ת הרה"ג לירן עמנו שליט"א.
בהמשך לספרים שחיבר, עתה בא בספר בו מפרט ומבאר כמה מעשיות שנזכרו בתנ"ך, ע"פ סוגיות הש"ס, מהמדרשים, והזוהר הקדוש, ומדברי המפרשים, בדרך פשט, דרש וסוד, בתוספת תובנות ומוסרים, המתוקים מדבש ונופת צופים, ערוכים ומסודרים בטוב טעם ודעת, והדברים נמסרו ע"י בשיעורים שמסר לציבור שומעיו והתקבלו בעונג ובשמחה, ובעזר השי"ת הדברים יהיו לזיכוי הרבים, וזכות הרבים תלויה בו, תשואות חן חן לו.
והנה בהוצאת ספר שיש בו זיכוי הרבים, מעלתו חשובה, ויש לעודד על כך, כי כבר נודעת המעלה הגדולה שיש בזיכוי הרבים, דהכי איתא בגמ' סנהדרין (צב.) כל המלמד תורה בעוה"ז, זוכה ומלמדה לעוה"ב, שנאמר ומרוה גם הוא יורה, ולכאורה מה הרבותא שיהיה מלמד גם בעוה"ב, אלא בגמ' ע"ז (ה.) אמרו, אמר ר"ל בואו ונחזיק טובה לאבותינו שאלמלא חטאו (בעגל) אנו כמי שלא באנו לעולם, ופרש"י, שכל זמן שהם חיים וקיימים אין אנו חשובים כלום, ואמרו בגמ' שם, שאם לא חטאו בעגל, היו נשארים חיים וקיימים, שנאמר "אני אמרתי אלהים אתם ובני עליון כולכם", אבל חיבלתם במעשה ידיכם, ולכן "אכן כאדם תמותון וכאחד השרים תפולו". והנה כשצדיק מהדורות האחרונים נפטר לבית עולמו, ונשמתו במתיבתא דרקיעא, לכאורה אין כל ערך ללימודו, לפי מעלת הנשמות שבדורות הראשונים, וכמ"ש בשבת (קיב:) אם ראשונים כמלאכים וכו', מה עושה הקב"ה מאיר עיניו בתורה, וזוכה להיחשב לגברא רבא בשמים, ביחס שוה לדורות הראשונים. וזה מה שאמרו "זוכה ומלמד תורה לעוה"ב", ולכן הביא את הפסוק ומרוה גם הוא יורה, שאף במקום שנמצאים נשמות של גדולי עולם ענקים בתורה, אעפ"כ ימצא גם הוא מקום להתגדר בו, וגם הוא יזכה להורות, שאם אדם מזכה אחרים בלימוד תורה אין לך דבר גדול מזה.
אמרו בזוה"ק, דענין מזכא לחייביא גדול מכל הענינים והמצוות שבעולם. [ע' בשיח יצחק עמוד 395]. וע' בשערי קדושה (ח"ב שער ז') בענין מזכה לחייביא. וראה עוד בזוהר (ר"פ תרומה ח"ב קכח ע"ב) שהגדיל לספר בשבח מצוה זו דמזכי לחייביא, ואמרו שם, זכאה בעי למרדף בתר חייבא ודא איהו שבחא דיסתלק ביה קוב"ה יתיר משבחא אחרא ואסתלקותא דא יתיר מכולא, וזכי בהאי עלמא וזכי לעלמא דאתי, ואלמלא הוו ידעי ב"נ כמה תועלתא, הוו אזלי אבתרייהו ורדפי כמאן דרדיף בתר חיים.
גם הרמב"ם בשלהי אגרת תימן כתב: ראיתי שהצדקת הרבים דבר שאין ראוי לפחוד עליו מן הסכנה, ואין לנו מצוה גדולה מזו. ובמאירי כתב על המשנה באבות (פ"ה מי"ח): כל המזכה את הרבים אין חטא בא על ידו. ואין לך חסידות גדולה מזו. וע' באגלי טל בהקדמתו, דהמזכה את הרבים בתורה, אין קץ למתן שכרו. וכבר כתב בהקדמת המדרש שמואל לאבות, עיני ולבי תמיד היו להיות זוכה ומזכה, ודורש טוב לעמו בדברי הקדושים, וראה עוד בפלא יועץ בהקדמתו. ואמרו במדרש (ויקרא רבה פר' כב פיס' ב'), אם אין לאדם מצוה קבועה לדורות מה הנאה יש לו. ועיין בפלא יועץ ערך זכיה.
וכתב בחובת הלבבות (שער אהבת ה' פ"ו), שאף החסיד הגדול ביותר שהגיע אל התכלית בתיקון נפשו לה' יתברך, ואפילו אם הגיע בשיא הצדקות שלו קרוב למלאכי השרת, במדותיהם הטובות ובמנהגיהם המשובחים, והשתדלותם העצומה והזכה בעבודת השם יתברך, עדיין אינו מגיע לזכיותיו של המזכה את הרבים, ומורה ומדריך את בני האדם לדרך הטובה והישרה, ומחזיר בתשובה את הרשעים, ומיישר דרכם אל עבודת הבורא יתברך, ומקרבם לצור מחצבתם, שזכיותיו נכפלות בכמה מונים, בעבור זכיותיהם בכל הימים ובכל הזמנים, ומי שמתקן את נפשו, ונפשות רבות עמו, זכותו תוכפל פי כמה וכמה מן הראשון. ע"כ.
ובפרט בזמן הזה, שצריך להוכיח ולדבר בדרכי נועם ובמתק שפתים, מענה רך ישיב חימה, וכבר כתב רבינו האר"י זצוק"ל בשער הגלגולים, שמעשה קטן מאד בעסק התורה והמצות בדורות אלו, שקול כנגד כמה מצות גדולות שבדורות שלפנינו, כי בדורות האלה הסטרא אחרא גוברת מאד עד לאין קץ, ולכן המעט יחשב להרבה מאד, ואם רבינו האר"י כתב זה על דורו, ק"ו על דורנו זה.
מסופר על הגאון החזון איש שפגש פעם את הגה"צ רבי אליהו לאפיאן זצ"ל ואמר לו, עוד ינובון בשיבה דשנים ורעננים יהיו, להגיד כי ישר ה', והיינו הקב"ה פעמים מאריך ימיו של אדם צדיק דשן ורענן, כדי שיוכל "להגיד כי ישר ה'", להגיד לאחרים ולזכות את הרבים.
ואסיים בברכה, שיזכה הרב המחבר שליט"א, לזכות את הרבים בעוד חיבורים יקרים ונפלאים, ויפוצו מעיינותיו חוצה, להגדיל תורה ולהאדיר, ללכת מחיל אל חיל, באורך ימים ושנות חיים, בטוב ובנעימים.
בברכת התורה,
יצחק יוסף
הראשון לציון
הרב הראשי לישראל
מתוך ספר הזכרון השנתי למרן – קובץ בית יוסף תשפ"ה.
