מידי שבוע אתר "המרכז למורשת מרן" מביא תשובה הלכתית חדשה, מאשר השיב מנהיג הדור מרן הראשון לציון הגאון רבינו יצחק יוסף שליט"א, בעל ה"ילקוט יוסף" ועוד.
השבוע המאמר עוסק בנושא: דרך הלימוד לבחור ישיבה וחשיבות החזרה על הלימוד, והשקידה בתורה
בס"ד, כ"ו אייר תשפ"ד, 1593-4/פ"ד
מכתב ברכה
הובאו לפני גליונות ספר "מגן שלמה" על מסכת בבא קמא, מעשה ידיו להתפאר, של הבחור החשוב והנעלה שוקד על דלתות תורתנו הקדושה, כש"ת הר' שלמה יצחק בן שלום נ"י, נכדו של הגה"צ כה"ר רבי יוסף שלום פנחסי זצ"ל.
בעברי בין גליוני הקונטרסים, ראיתי שנתקיים בו "נפש עמל עמלה לו", עמל בתורה ושם לילות כימים בשקידה, ומן שמיא קא זכו ליה, להעלות ע"ג הכתב חבורות חידושים יקרים ונפלאים, בדרך המקובלת בישיבות הקדושות, מסודרים וערוכים על סדר הדף בטוב טעם ודעת. ולפעלא טבא אמינא איישר חיליה לאורייתא, יגדיל תורה ויאדיר.
כמה מרנין לראות את צעירי הצאן, בני ציון היקרים המסולאים בפז, מעלים על גבי הכתב, חידושי תורה מפי רבותיהם ומאשר עלתה מצודתם, כיד ה' הטובה עליהם.
להבין דבר על בוריו
ודע, כי הדרך הישרה שיבחר בה בן עליה, לשקוד היטב על לימודו, ולהבין כל דבר על בוריו. ולעשות הכל ע"פ סדרי הלימוד בישיבה, וללמוד דווקא את המסכתות הנלמדות בישיבה, ואת שאר הזמנים הפנויים לנצל לכתיבת חידושי תורה, על המסכת הנלמדת בישיבה או בהלכה ובאגדה.
ועינינו ראו תלמידי חכמים רבים שבימי בחרותם שקדו על לימוד ההלכה (שלא בשעת סדרי הישיבה) והגיעו להיקף ידיעת התורה בגיל צעיר. ופוק חזי למרן אאמו"ר רבן של ישראל זצוק"ל, שהשתדל בכל עוז לשמור את עתותיו ללימוד התורה, וזכה כבר בשחר נעוריו להיקף נפלא בחלקים רבים ונכבדים בתורה הקדושה. ובעודו צעיר לימים הוציא לאור את חיבורו הראשון "יביע אומר" על מסכת הוריות. וכן חיבר כמה חיבורים יקרים ונפלאים, וביניהם מחברות על הלכות שחיטה מליחה ואיסור והיתר, ותשובות רבות בהלכה. וכמה פעמים שמענו מפי חביריו בישיבה על גודל שקידתו ועיונו מתוך יגיעה עצומה, והיא שעמדה לו לזכות שיפוצו מעיינותיו חוצה. ובכל עת היה מדבר על החיוב של ניצול הזמן ללימוד.
חשיבות הכתיבה מגיל צעיר
והנה, במרוצת השנים עינינו ראו כמה וכמה בני ישיבות שהכתיבה היתה נר לרגלם, ובמשך הזמן זכו לעשות חיל ועלו בתורה וביראה, ותהילות לאל כיום כותבים ספרים חשובים בעיון ישר ובסברא נכונה, והכל מכח ההרגל שהורגלו בימי בחרותם לסכם את החומר הנלמד. והיא שעמדה להם להינצל מהניסיונות הקשים הנפוצים כיום ע"י החברה הקלוקלת והמכשירים שאינם מתאימים לבני התורה. ואזכרה ימים מקדם, כמה היה מזהיר מרן אאמו"ר זצוק"ל, לבני התורה היקרים, שיקיימו בעצמם "וקנה לך חבר", היינו שהקנה שהוא העט יהיה להם לחבר. והוא היה נאה דורש ונאה מקיים, וכפי שראינו במחברותיו הרבות שכתב בימו עלומיו, בעודו בתלמוד תורה, סיכומים וביאורים נפלאים, וכך זכה להתרגל לכתיבה נכונה, ובמרוצת השנים האיר פני תבל בחיבוריו העצומים בעומק העיון והסברא, אשר המה לנו לעיניים.
ותדע, שמרן בצעירותו היה בקי מאד בשב שמעתתא, ולמד הרבה נתיבות וקצוה"ח, ולכן מאד חשוב שתקבע חברותא בלילות לימוד ספרים אלה, ואני הכרתי בצעירותי נערים שלמדו הרבה הלכה, משנ"ב ביאה"ל, ועדיף ללמוד במשנה ברורה אור המזרח וכדומה, לדעת היטב מנהגי עדות המזרח, כה"ח וספרי שותי"ם, ולאחר שנים חיברו ספרים, אבל אין להם סברות נכונות, לא מדייקים, ונעשים שטחיים, כי לא הורגלו לפלפל וללמוד את ההבדלים הדקים.
החזרה – המפתח להצלחה בתורה
והגאון הסטייפלר זצ"ל בספר קריינא דאיגרתא ח"א (עמ' ח-ט) כתב: בגמרא עירובין (נד.) ת"ר סדר משנה כיצד וכו', ומבואר, שצריך לשנות את פרקו ד' פעמים. ואפילו משה רבינו ע"ה ואהרן, שנו ד' פעמים, ואין זה בשביל חזרה לזכרון, דהא על זה אמרו בגמרא חגיגה (פרק קמא) דצריך לשנות פרקו מאה פעמים. אלא זהו למען תפיסת והבנת הסוגיא. כי בלעדי הלימוד ד' פעמים הבנתו הוא מקופיא ובלתי מאירה, ורבים המזלזלים בזה ואינן רואים סימן ברכה בלימודם. והעיקר ללמוד בהתמדה נכונה, להבין היטב את הסוגיא לכל פרטיה. ואם הבנת הסוגיא עולה בקושי, ומעורפל אצלו, אל יפול לבו כלל וכלל, כי לפום צערא אגרא וכו'. וצריך ללמוד הסוגיא עוד פעם במתינות. ודוקא עם חבר, והוא עיקר גדול, ולפלפל עמו, ואין התורה נקנית אלא בחבורה, ואין זה דרך להתרחק מפלפול חברים בשביל שלא להתגאות, לא זו הדרך ולא זו העיר, אלא צריכים לפלפל ולדון בכל דבר עם חבריו ורבותיו. והכוונה העיקרית כדי להבין תורת ה'.
לפני קרוב לשמונים שנה, היו מורים באצבע בישיבת חברון, ואומרים "פלוני למד את הש"ס עשרים פעם!" פלוני למד ב' סדרים חמשים פעם, ופלוני ג' סדרים וכן ע"ז הדרך. הבקיאות בש"ס חבקה אז זרועות עולם, אלא שבעוונות לאט לאט הדבר ירד, ומתעסקים רק בפלפולים בלבד, אמנם ברור מאד שצריך לדעת הבנת עומק הדברים, בחילוקי סברות דקים, ולא חס ושלום בלימוד שיטחי, אך עם כל זה אין זה פוטר אותנו מלידע את התורה, ובאמת שזו בושה גדולה לבחור בן עשרים הזוכר 3-4 מסכתות בלבד, וכשאין את היסוד של ידיעת הש"ס, נחשב הדבר ל"כל תורה שאין לה בית אב אינה תורה". כי אי אפשר בשום אופן לפסוק הלכה מהש"ע מבלי להיות בקיאים היטב בש"ס בהבנה ישרה בעומק העיון, והדרך הנכונה להיות בקיאים בכל מכל כל, וכך אפשר להבין דבר מתוך דבר.
הגאון רבי שמשון מטיפליק, רבה של שכונת בית ישראל לפני כחמשים שנה, ידוע היה כגאון עולם, הרמב"ן במלחמות ה' היה שגור על לשונו בעל פה, וכן דברי הר"ן והרז"ה היו שגורים על פיו, וכל זה בא לו מעוצם התמדתו בתורה. והיה חוזר הרבה ומשנן את הש"ס והיו אז חוזרים 80-60 פעם על כל מסכת ומסכת, ומיד לאחר הלימוד, כי קשה עתיקא מחדתא (יומא כט.), ואם אדם לא יחזור על לימודו, בודאי ששוכח תלמודו, והרי נאמר פן יסורו מלבבך כל ימי חייך.
וסיפר מרן אאמו"ר זיע"א על הגאון רבי צבי פסח פראנק זצ"ל, שהיה לומד בחברותא עם הגאון רבי יחיאל מיכל טיקוצ'ינסקי זצ"ל, ולמדו תשעים פעם! מסכת יבמות עד דף פז ע"ב. (כי עד האשה רבה מדבר בענין חליצה וייבום, ומשם עניני עגונות חוץ מפרק יב) כיון שהוא ענין אחר, ביקש הרב פראנק לחזור עוד שלושים פעם, ולא יכל הרב טיקוצ'ינסקי להמשיך עמו, ונפרדו זה מזה עקב כך, והרב פראנק חזר עוד שלושים פעם. וכך למדו את כל הש"ס. ולכן ידעו תוספות אחר תוספות בעל פה.
ובספר "כוכב מיעקב" להגאון רבי יעקב וינפלד, אביו של הגאון מטשעבין זצ"ל, מספר בהקדמתו, שנפגש פעם עם הג"ר יוסף שאול נתנזון, בעל "שואל ומשיב" ושאלו מה הוא לומד, אמר לו מסכת עירובין, ולא היה בפניהם שום ספר, התחילו לומר בעל פה את התוספות, זה אומר תוספות אחד וזה תוס' שאחריו, עד שגמרו את כל המסכת בעל פה. וכך ידעו בעצם את כל הש"ס.
לצערינו יש כיום ריפיון בנושא זה, והדרך הנכונה שיבור לו האדם לחזור ולשנן בלי סוף, ומידת היגיעה משפיעה. ואף שלא כל בני האדם בעלי זכרון שווה, שיש שזכרונם מיוחד, אבל היגיעה בלימוד התורה נותנת סייעתא דשמיא אף למי שלא ניחון בזכרון מיוחד. שע"י היגיעה בתורה, ואכל וחי לעולם, ומי שיגע בערב שבת יאכל בשבת, כי נפש עמל עמלה לו, ומי שרוצה לזכות לכתרה של תורה יתמיד בלימודו.
ונודע מה שסיפר החפץ חיים זיע"א שביטלו שידוך אחד משום שבתחילה אמרו שהחתן עילוי בן י"ד שנה ובקי בש"ס כולו, אולם לאחר האירוסין נתברר כי אינו אלא בן ט"ו שנה, ובגיל כזה כבר אינו רבותא לדעת ש"ס, ולכן ביטלו את השידוך. [ראה בספר שאל אביך ויגדך ח"א עמ' קלו, ובמאיר עיני ישראל ח"ב עמ' 239].
ובספר דרכה של תורה ח"א (עמוד מה) מובא על הגאון רבי זליג ראובן בענגיס זצ"ל שהיה מסיים הש"ס בכל י"א חודש, וסמוך לפטירתו אמר שסיים הש"ס מאד ואחד פעם! וסיפר הגרש"ז אויערבאך זצ"ל, שבאחד הימים הודיע הגאון רבי ראובן בענגיס לבני ביתו לערוך סעודה לכבוד סיום הש"ס, וזאת לאחר חמשה חודשים בלבד מהסיום הקודם. והמסיים שמח באופן מיוחד. ואמר, כי סיום זה הוא עורך לאחר שסיים הש"ס בחמש דקות. וביאר, שהיה מגיע לחתונות, והיה ממתין לחופה, וכך בחמש דקות היה קובע זמן ללימוד מסודר של כל הש"ס, וכן בכל השמחות והאירועים שהיה מגיע, וכך בחמשה חודשים של המתנה בין גברא לגברא זכה לסיים הש"ס.
וכיו"ב מסופר בספר הנ"ל (עמוד נ') על בעל הקהלות יעקב, שכאשר המתין בבית הגאון רבי מנחם זמבא לבקש הסכמתו לספרו, הספיק לחזור על עשרים ושנים דפים במסכת כתובות, עם תוס', בזמן ההמתנה. [וסיפר פעם מרן אאמו"ר שבצעירותו היו ממתינים קודם הקידוש שיתאספו כל בני הבית ליד שלחן שבת, ועד שהיו מקדשים היה חוזר על כמה דמי גמרא].
כיצד לזכור את הלימוד
והעיקר לשפוך שיח ותפלה ולבכות הרבה בתפלתו, כשאומר "וחננו מאתך חכמה בינה ודעת" וכן כשאומר "והאר עינינו בתורתך" ובמסתרים תבכה נפשך שיאיר הקב"ה במאור תורתו, כדאמרן (נדה ע:) מה יעשה אדם ויחכם, ירבה בישיבה, הרבה הרבו בישיבה ולא עלתה בידם, אלא יבקשו רחמים ממי שהחכמה שלו, שנאמר כי ה' יתן חכמה מפיו דעת ותבונה, והא קמ"ל דבהא בלא הא לא סגיא. ובברכת "אתה חונן" כשאומר "חונן הדעת" יכוין לזכרון, וכמ"ש בחיי אדם. וזה עולה גימטריה חוש הזכרון [עם הכולל]. ומבואר בירושלמי (תענית פ"ג ה"ו) עה"פ בתהלים (פא, יא) "הרחב פיך ואמלאהו" שבקשות רוחניות מותר לבקש בלא גבול, ורש"י (ע"ז ח.) כתב, אם היה משכח תלמודו מאריך בחונן הדעת. ע"ש.
וע' במשניות יכין ובועז (דפוס וילנא בעמוד הראשון) שהובאו כמה פסוקים שמסוגלים לזכרון לאומרם קודם הלימוד, ולאומרם ג' פעמים ישר והפוך, ואחד הפסוקים הוא הפסוק בחוקותיך אשתעשע לא אשכח דבריך. אך פסוק זה י"א שלא יתכן לאומרו בהיפוך, כי ממש מהפך הדברים חלילה. וציינו שבמשניות דפוס זיטאמיר שנדפסו שם ג"כ פסוקים אלו לאומרם כנ"ל, וצויין כוכב על כל פסוק, ועל פסוק זה לא צויין כוכב. והיינו שפסוק זה לא יאמר אלא ג"פ ישר ולא והפוך. [ס' מרן מהרב שטרן].
לא להיבהל אם לא זוכר כל דבר במקורו
ואין להיבהל אם האדם אינו זוכר כל דבר במקורו ובשורשו, כי העיקר הוא לזכור את הלימוד עצמו, ובד בבד במשך הזמן מצליחים לזכור אף את מקור הדברים. ועל אף שישנם אנשים שניחנו וזכו בכוח זיכרון, מ"מ כל אחד כפי הכוחות שניתנו לו מאת השי"ת. צא וראה למרן אאמו"ר רבן של ישראל רבינו עובדיה יוסף זצוק"ל, שבזכות התמדתו בעסק התורה זכה לזכרון שאין כדוגמתו, ועליו יאות להליץ מה שאמרו "הדור הדור ואל תצטרך לפלדור". וכפי שסיפר בעצמו, שבצעירותו היה חכם אחד בפורת יוסף שהשיג את עשב הפלדור ואכלו ונסתכן, והוצרכו להטיסו לפריז לניתוח דחוף להציל את חייו, וכשחזר היה עובר על כל מפתחות ספרי השותי"ם הרבים, והיה זוכרן בעל פה, ומורינו ראש הישיבה מוהר"ר עזרא עטייה זצוק"ל היה אומר עליו: "הנה בעל המפתחות הלזה בא", והיה שואלו מי דן בענין זה, ומי דן בענין אחר. והיה תיכף ומיד אומר שורה של ספרי שו"ת המדברים בענין. והנה, היה מי שאמר שכביכול גם מרן זיע"א אכל פלדור, והוא שקר וכזב, וכנראה שמעו אותו מספר על החכם הנ"ל, וחשבו שמספר על עצמו, ולא היה ולא נברא. וראה בשלחן המערכת (מע' ה' ערך הדור הדור) לענין אכילת עשב בלאדור סגולה לזכרון. ראה שם.
לימוד הלכה לבני ישיבה
ובענין לימוד ההלכה, ולבחורים בישיבה קטנה אנו רגילים לייעץ שלא ילמדו ב"י, כי עדיין צורתא דשמעתתא אינם יודעים כדבעי, ועליהם לעמול להבין תוס' ושאר המפרשים, לדעת כמה מסכתות בהבנה, ורק בישיבה גדולה יתחילו בלילות ב"י ש"ע ונ"כ. ובחורים בישיבה קטנה כדי שידעו את ההלכה, עצתי להם שילמדו אחר סדר ג', חצי שעה או יותר, הלכה בילקו"י, כאשר הלימוד הוא שלא בשעות הסדרים, כגון בהפסקת צהרים, בלילה אחר סדר ג', ובשאר זמנים שאין בהם סדרי ישיבה קבועים, יכול כל בחור ללמוד במה שלבו חפץ. ויש לתת חשיבות ללימוד הלכה, שכן פעמים רבות ניתן למצוא תלמידי חכמים היודעים למסור שיעורים כלליים נפלאים מתוקים וערבים, אולם אינם יודעים מאומה בעניני הלכה. ולא אחת פגשתי כמה ראשי ישיבות ות"ח חשובים, ודיברנו בעניני הלכה מנושא לנושא, ונדהמתי לראות עד כמה אינם יודעים בענינים אלה, ואינם יודעים שאינם יודעים. וחבל. לכן רצוי מאוד שבד בבד עם לימוד הסוגיות הנלמדות בישיבה בעיון רב כדרכה של תורה, לעסוק גם בענייני הלכה בין הסדרים, על מנת שיהיה לך קניין גם ביסודות ההלכה.
וכאן המקום לציין על החשיבות המיוחדת לנצל את הזמנים הפנויים ללימוד הלכה למעשה, ובפרט מן הפרט בלילות שבת הארוכים שבחורף ובימי שבת הארוכים שבקיץ. ובעינינו ראינו הרבה תלמידי חכמים שבימי בחרותם שקדו על לימוד ההלכה (שלא בשעת סדרי הישיבה) והגיעו להיקף ידיעת התורה בגיל צעיר.
לימוד בבין הזמנים
וכתבו בשם החזו"א, שאמר לבחור אחד שצריך ללמוד בבין הזמנים ט' שעות בכל יום, כיון שהרמב"ם (פ"א מהלכות ת"ת הי"ב) כתב שבעל אומנות עוסק במלאכתו ג' שעות ביום ובתורה ט' שעות. [שו"ת תשובות והנהגות ח"ב סי' תסד]. ובספר קריינא דאגרתא (עמוד מט) כתב, ידועים דברי הגר"א שכל תיבה ותיבה של ד"ת הוא מ"ע בפני עצמה, ויכול לזכות ביום אחד אלפים ורבבות מצוות עשה, ולעומת זאת המבטל יום אחד כבר ביטל אלפי מצוות שכל מצוה של לימוד תורה שקולה כנגד כל המצוות, כדאיתא בירושלמי. וזכות גדולה לארגן את בני הישיבות בבין הזמנים ללימוד וכו', כי התועלת מזה גדולה, והתורה מגינא ומצלא מפגעים רבים רח"ל. ע"ש. ובשו"ת אג"מ (חיו"ד ח"ג סי' פד) כתב, שאין לעשות חופש לתלמידים בכל יום ראשון בשבוע. ובספר שביבי אור (עמוד 64) הביא אגרת מרבה של ירושלים הגרצ"פ פראנק זצ"ל שכתב לשומעי לקחו, דמי שנוסע להבריא את גופו בבין הזמנים, ישתדל שלא לגרום חלילה חולשה לנפש, וחכם לב יקח מצוות להזמין לו עיונים בתורה, וכתב שכדאי שיקח אתו במחיצתו ספר קצות החושן, או ספר אחר אשר ינעם לנפשו, כי א"א לעזוב את כח המחשבה בטל בלי עבודה. ע"כ. ובשו"ת אז נדברו ח"ו (סי' מ') כתב, דהנוסע בתקופת בין הזמנים לרחצה בים, רשאי להיות שם רק כפי מה שדרוש לבריאות וחיזוק גופו, ולא לשם בידור ותענוג בעלמא, ומיד לאחר שיפוש וינוח צריך לחזור לתלמודו. ע"ש. גם מרן אאמו"ר זיע"א בשיחותיו בישיבתינו הקד', ישיבת חזון עובדיה, היה מזהיר תמיד קודם יציאת הבחורים לבין הזמנים, שירבו בימים הללו בלימוד התורה, ותמיד הרבה בדוגמאות מגדולי הדורות שניצלו את ימי בין הזמנים ללמוד מסכתות אחרות שלא לומדים אותם בישיבות, כדי להיות בקיאים בש"ס ובפוסקים. וראה מ"ש בזה בקובץ חזון עובדיה ח"א, בסופו.
הלימוד הישיבתי
ובספר שיעורי הגרמ"ד הלוי עה"ת (עמ' מט) כתב הג"ר משולם סולובייצ'יק זיע"א שדרך הלימוד שלומדים כיום בישיבות, שעל כמה שורות בגמ' מאריכים בפלפולים וחקירות וסברות, אין זו הדרך הנכונה, ולא זו דרכו של הגר"ח, פעם נסע הגר"ח לקאוונא ברכבת, ולידו ישבו בחורים ודיברו בלימוד, זה אומר בה, וזה אומר בכה, אמר להם הגר"ח, למה א"א לפרש הגמ' כפשוט', וענו לו הבחורים שניכר שאתה מן הדור הישן שלמדו פשט, אבל לנו יש דרך הלימוד של הגר"ח, להגיד בכל דבר הסברא בזה, וכשהגיעה הרכבה לקאוונא, ראו הרבה אנשים שבאו לקבל פנים, ושאלו למי קבלת הפנים, ואז נודע להם שהגר"ח בא ברכבת הזו, והוא האיש שדיברו עמו… והפשט הוא שלאור ריבוי הלומדים והישיבות, יצה"ר אינו יכול לסבול זאת וכמ"ש בנפש החיים (שער ד' פ"א).
וכתב הגרצ"פ פראנק בספר שביבי אור (עמ' 28) בזה"ל: עבור הרבה פעמים בדיבור ובמחשבה בדברי קצה"ח והנתיבות, כי אושר גדול כרוך במי שממלא את כל לבו ומחשבותיו בדבריהם הקדושים, הם הם המיישרים את השכל, ומנעימים את דברי הראשונים, מאירים את העיניים להבין ולהשכיל בדברי הגמרא והתוס', ואני רוצה להזכירך מה שכתבתי לך כמה פעמים, שיהיה לך עת קבוע לעיון בקצות החושן, אף שצדקת כי נחוץ לך בקיאות, זה בוודאי נחוץ מאד, אבל שיעור עיון בקצוה"ח אין זה סתירה כלל, ונקל הוא למצוא שעות מיוחדות בשבוע אם בער"ש או בשבת בלילה או ביום, כי הנני מודיעך כי העיון בקצה"ח ונתיבות המשפט הוא תועלת גדולה מאד, וזה ימתיק לך את הלימודים, כי הם מיישרים את השכל ומעוררים לחדש חידושים. עשה זאת ותראה כי טוב האור מדבריהם הק'. ודעתי נוטה שתתחזק בכל עוז לקבל ידיעה חשובה ובקיאות בדברי קצוה"ח והנתיבות שדבריהם הם זהב מזוקק, הם המורים דרך ה' לכוין לאמיתה של תורה, הם מחדדים ומזככים את השכל לבל יטה ח"ו מדרך הישר כי תוה"ק אמת כתיב בה, וכל המתקרב אל האמת הוא מחובר אל החיים, וזוכה לתורת חיים, ומקיים מה שנאמר ולדבקה בו. טועמי דבריהם הקדושים חיים זכו. עכ"ד.
וז"ל הגר"א בביאורו למשלי (י, ד'): רש עושה כף רמיה, מי שלומד ברמיה היינו שאינו לומד שרשי הדינים רק קיצור הדינים, בכדי להראות שהוא יודע כל הדינים זה עושה אותו לרש כח, כי לסוף שישכח גם אותם מחמת שאינו יודע שרשן, אבל יד חרוצים תעשיר, היינו מי שלומד הדין עם שרשו ויודע כל דת ודין, תעשיר, שידע הכל. ע"כ. וע' בהקדמת הלבוש מ"ש בזה.
ואסיים בברכה יה"ר וחפץ ה' בידו יצלח לעשות חיל בלימודו, ועוד יעלה ויתעלה מעלה מעלה בסולם התורה והיראה, והיה שמו כשם הגדולים אשר בארץ לשם ולתפארת. אכי"ר.
בברכת התורה,
יצחק יוסף
הראשון לציון
הרב הראשי לישראל
מתוך ספר הזכרון השנתי למרן – קובץ בית יוסף תשפ"ה.
