מידי שבוע אתר "המרכז למורשת מרן" מביא תשובה הלכתית חדשה, מאשר השיב מנהיג הדור מרן הראשון לציון הגאון רבינו יצחק יוסף שליט"א, בעל ה"ילקוט יוסף" ועוד.
השבוע המאמר עוסק בנושא: כובע וחליפה בתפילה
בס"ד, ג' ניסן תשפ"ד, 1320-2/פ"ד
לכבוד האברך היקר והנעלה, כש"ת הרב ינון מנוס נ"י
שלום רב,
מה ששאל מי שנהג להתפלל בכובע וחליפה, האם נעשה כנדר וחובה עליו עד שיעשה התרה.
ראיתי מובא בשם חכ"א, שהורה שעדיף להתפלל ביחיד ובלבד שיחבוש כובע וילבש חליפה בתפילת י"ח. אולם לדינא אינו נכון, שאף שהוא מנהג טוב ונכון שנהגו בו, מ"מ אין בו חיוב גמור ע"פ הדין עד כדי שיוותר על תפלה בצבור. וראה מה שכתבנו בזה בילקו"י (סי' צח הערה טז) ובמהדורת תשס"ד (תפלה כרך א' עמו' שפג). ושכל זה בגדר מנהג נכון שנהגו בו ג"כ בני הישיבות הקדושות לחבוש כובע וחליפה בעת התפלה, ומנהג חשוב הוא. אך אין בזה חיוב גמור. וכן יש להקפיד בזה בתורת הנהגה בישיבות הקדושות, ובני הישיבה צריכים להישמע לראשי הישיבה.
ומי שנהג כך ולא אמר שהוא בלי נדר, ימשיך במנהג זה ולא יבטלו, ואם קרה לו מידי פעם שאין לו כובע וחליפה ולא יכול להשיג, אעפ"כ יתפלל בציבור, ואין צריך התרה, שהרי בדעתו להמשיך במנהג זה.
ובתשובות והנהגות ח"ד (סי' כו) כתב, שמעיקר הדין צריך להתפלל כעומד לפני המלך, וכמו שעומד לפני אנשים חשובים, וכן צריך ללבוש חליפה. ויש טוענים שבארץ ישראל עומדים גם לפני שרים בלי כובע וחליפה, ולכן שרי להתפלל כך. ובעו"ה נתפשט אצל הרבה אנשים להתפלל כך. אמנם נראה דאין לסמוך על זה, שדבר זה למדו באר"י מהאומות, שכן שיטת הקומוניסטים שכולם "חברים", ואף השר אין לו עליונות על אחרים ומתנהגים עמו כמו חבר, ומהם למדוהו. ובאמת גם אצלם כשהולכים למקום אחר להפגש עם שר, הרי הם מקפידים לכבדו כראוי וללבוש כובע וחליפה, וכן ברוב מדינות העולם כשיבואו למלך או שר נחשב עזות כשאינו מתלבש כראוי כהנ"ל, וכ"ש לפני מלך מלכי המלכים הקב"ה, ומה נעשה שהופכים הכל ולומדים מהסביבה להשוות כבוד מלכו של עולם לכבוד שרים שאצלם אדרבה מעוניינים להוכיח שהם חברים, וע"כ במקום שיש ריח תורה ראוי להודיעם שיתלבשו כראוי והכון לפני אלקינו בתפלה, ואז התפלה נחשבת ומתקבלת יותר.
ושם (ח"ב סי' פה) הביא מספר מעשה אברהם (א"ח לו), שאם אינו לבוש כשעולה לתורה כראוי לו, אפשר דגם זה כלול במ"ש (שבת יד) כל האוחז בס"ת ערום נקבר ערום, דהיינו שאוחז בס"ת כשהוא ערום במקצת, פי' שחסר בלבושו, שנקבר ערום בלי אותה מצוה ומפסיד בזה כל המצוה. וכתב, שצריך בזמננו כאן כובע וחליפה כרואה פני המלך שהדור בלבושו דוקא, ואם אינו הדור בלבושו, ראוי להחמיר בהאיסור מאד ולא ניתן לו לעלות לתורה. אלא שבארץ ישראל יש מקילין בזה יותר, שגם בפני הכי מכובד לא מתהדרים כ"כ, ומיהו לפני ה' כדאי להצטיין בלבושו יותר וכמבואר בגמ' (שבת י.). עכ"ד.
ודע, דגם בימי בין הזמנים, ראוי לבני התורה די בכל אתר ואתר, להתפלל בצוותא חדתא באווירה ישיבתית, בקול רם ובשפה ברורה, ולא במרוצה. ובפרט במקומות אשר רבו בהם אנשים שאינם מבינים בגודל מעלת התפילה ומתפללים במרוצה, ואיש את רעהו יעזורו ולאחיו יאמר חזק. ואדרבה, כאשר ישמעו את תפלתם, אזי שכולם יחפצו להתפלל עמם, ויגרם מכך קידוש שם שמים. וכזה ראה וקדש.
בברכת התורה,
יצחק יוסף
הראשון לציון
הרב הראשי לישראל
מתוך ספר הזכרון השנתי למרן – קובץ בית יוסף תשפ"ה.
