מידי שבוע אתר "המרכז למורשת מרן" מביא תשובה הלכתית חדשה, מאשר השיב מנהיג הדור מרן הראשון לציון הגאון רבינו יצחק יוסף שליט"א, בעל ה"ילקוט יוסף" ועוד.
השבוע המאמר עוסק בנושא: בצקים הנאפים חלקית ע"י גוים והיהודי משלים את האפיה, אם יש להם דין בישולי עכו"ם
בס"ד, כ"ח אדר ב' תשפ"ד, 1277-4/פ"ד
דברי ברכה
הובא לפני גליונות הספר "מהיד החזקה ואור החיים", מעשה ידיו להתפאר, של האברך החשוב והנעלה, משנתו סדורה וערוכה, חכו ממתקים וכולו מחמדים, אשר בדברו מעריב ערבים, גינת ורדים, שמו מפארים, כש"ת כה"ר דוד דותן אזולאי שליט"א.
ראיתי את אשר עשה דבר טוב ונאה, כל הלכה מספר יד החזקה להרמב"ם, שהובאה בפירוש אור החיים הקדוש על התורה, סידר וערך אותם על סדר הרמב"ם, לסייע ביד הלומדים לראות את פירושו המיוחד של האור החיים, במה שפירש דברי הרמב"ם, וקיבץ כעמיר גורנה דבריו המפוזרים במקומות שונים בתורה, לעיין ולהתבונן בפירושו העמוק והחשוב, והוסיף הערות והארות בשם "אוצרות דעת" ממה שחננו השי"ת, ומצא כדי מדתו, וערך וסידר הדברים בטוב טעם ודעת, דבר דבור על אופניו, תפוחי זהב במשכיות כסף, ולפעלא טבא אמינא, איישר חיליה לאורייתא.
ונודע מ"ש האוה"ח הק' בפר' כי תבא, על הפסוק ושמחת בכל הטוב אשר נתן לך ה' אלוקיך, וז"ל, וגם כי ירמוז במאמר בכל הטוב על התורה, כאמרם ז"ל: אין טוב אלא תורה, שנאמר כי לקח טוב נתתי לכם תורתי אל תעזובו (ברכות ה.). שאם היו בני אדם מרגישים במתיקות ועריבות טוב התורה, היו משתגעים ומתלהטים אחריה, ולא יחשב בעיניהם מלא עולם כסף וזהב למאומה, כי התורה כוללת כל הטובות שבעולם. לפיכך נתקנה ברכה מיוחדת בברכות התורה בנוסח "והערב" נא ה' אלוקינו את דברי תורתך בפינו, שהיא בקשה הנועדת לזכות במתיקות ועריבות שיש בתוה"ק. והלבוש כתב, ולהראות שהתורה חשובה בעיניו, ונהנה ממנו כמו שמברך על כל הנאותיו. ע"כ.
ולכאורה מזה משמע שדין ברכה"ת כדין ברכות הנהנין, במה שנהנה ומבין את תלמודו. וכבר העירו ע"ז, דהוא היפך מ"ש הרמב"ן (בפ"ח דברכות) שלא תיקנו ברכה בהנאות שאינן נכנסות לגוף, כגון רחיצת מים קרים וכו', לא אמרו אלא בדברים הנכנסין בגוף, והגוף נהנה מהן, כגון אכילה ושתיה וריח נמי דבר הנכנס לגוף וסועד הוא, וכאכילה ושתיה דמי. וכיו"ב מבואר בריטב"א (פסחים נד.).
והרב בעל שם טוב (הובא בדגל מחנה אפרים פרשת בשלח ד"ה או יאמר ויבואו מרתה) פירש את מאמרם ז"ל בנדרים (פא.), אמר רב יהודה אמר רב שלא בירכו בתורה תחלה. כי לכאורה מה בכך שלא בירכו בתורה תחלה, האם עד כדי כך יש להיענש על זה, שיחרב הבית וכל כך יהרגו ויתחייבו גלות וכו'. אלא שלא בירכו ברכת והערב נא שהיא בברכה הראשונה שבברכות התורה, כי צריך להתפלל ולבקש שנזכה להרגיש את המתיקות שבתורה. כי מי שאינו זוכה לכך המתוק נהפך לו למר, כמאמרם ז"ל (תענית ז.) זכה סם חיים, לא זכה סמא דמותא. וכ"ה בזוה"ק (ח"ג רכט), שהעוסקים בתורה לשמה זוכים למים מתוקים, בניגוד לאחרים שטועמים את המים המרים.
וכיו"ב כתב המהר"ל לבאר, דבכוונה אמרו בגמ' שלא בירכו בתורה "תחלה", שיתכן ובירכו ברכה אחרונה, אבל ברכה ראשונה שבה נאמר "אשר בחר בנו" ברכה המסמלת את הערך הגדול שזכינו לקבל את התורה, שע"י התורה הבדילנו מן העמים, מהם ומכל המונם, וראשית סגולתו של עם ישראל הוא ע"י התוה"ק. ולא שמחו על שזכו להיבחר על ידו יתב' להיות עם המיוחד שזכה לתוה"ק.
ולכן כתב מרן בש"ע (ר"ס מז) ברכת התורה צריך ליזהר בה מאד. וכתב במשנ"ב (שם סק"ב), שצריך לברך אותה בשמחה וליתן הודאה על שבחר בנו ונתן לנו כלי חמדתו. וכבר כתב מרן החיד"א במחז"ב (סי' א' סק"ב) שצריך שיהא מיצר ודואג על גלות השכינה, אבל כשהוא מתפלל ולומד תורה יהיה שמח.
וכבר אמרה תורה (דברים כח) "תחת אשר לא עבדת את ה' אלוהיך בשמחה ובטוב לבב ועבדת את אויבך וגו' בעירום ובחוסר כל" והיינו שנענשים על כך שאין עוסקים בתורה ובמצוות [עבודת ה'] מתוך שמחה. ובאמת, יש להבין מה משיגים בשמחה. והנה בספר נפש החיים להגר"ח וואלוז'ין כותב, כי ההגדרה לביטול תורה אינו באחד שמבטל ממש את לימודו, אלא אם יכול להתעמק יותר הוי ביטול תורה. וכ"ה בפלא יועץ (מע' ידיעה) וז"ל: וכבר כתבו הפוסקים שמי שיכול לפלפל בחכמה ולקנות ידיעה חדשה, ומוציא הזמן בלימוד תהלים וזוהר, לגבי דידיה חשיב ביטול תורה. ע"ש. [וראה בשו"ת יביע אומר ח"א דף צד.]. וזה שאמרו במגילה (ג.), מבטלין ת"ת ובאין לקרות מגילה, אף שגם היא בכלל התנ"ך, שהכל הוא באופן יחסי ליכולת האדם בלימוד.
והמאירי במס' שבת (ל:) כותב בזה"ל: "אע"פ שראוי לו לאדם לעמוד נכנע ושפל רוח, ראוי לו להעמיד עצמו בשמחה לקיים מצותיו, ולמה שיגיעהו מן השלמות, שאין השכינה שורה מתוך עצבות, שהעצבון מטמטם את הלב וסותם את שבילי ההבנה, ולא מתוך עצלות… אלא מתוך שמחת הלב ליושר המזגים, ואף דרך חכמים היה בישיבתם לפתוח במילי דבדיחותא". ע"כ. מבואר שהשמחה פותחת את שבילי ההבנה, כשם שהעצבון סותם שבילי ההבנה. א"כ כשיכול ללמוד תורה בשמחה, וע"י כך יוכל להבין עמוק יותר את לימודו, ונפתחים שבילי ההבנה, ואינו עושה כן, ה"ז בגדר ביטול תורה באיכות, כפי ביאור נפש חיים הנז'.
ובסנהדרין (כו:) אמרו, מחשבה מועלת אפילו לדברי תורה, ופרש"י דאגת הלב על מזונותיו של אדם מהניא ליה לשכח תלמודו. ע"כ. והשמחה משכחת הדאגה, ועי"ז לימודו יתקיים בידו. וכיו"ב כתב בארחות צדיקים (שער השמחה), דבית דין המצטערים לא יוכלו לברר הדין בין היתר לאיסור וכו'.
ובהקדמה לספר בית אהרן להג"ר אהרן וולקין, בעל זקן אהרן, כתב, מהו שאמרו (סוכה כא:) "שיחת תלמידי חכמים צריכה לימוד", הפשט הוא שצריכים להתעמק בכוונת שיחת תלמידי חכמים. אבל יש להוסיף, כי הנה בגמ' שבת (ל:) ובפסחים (קיז.) אמרו, שרבה מקמיה דפתח להו לרבנן אמר מילתא דבדיחותא, ובדחי רבנן, לסוף יתיב באימתא ופתח בשמעתתא. ושם בגמ' אמרו על הפסוק במלכים "ועתה קחו לי מנגן, והיה כנגן המנגן ותהי עליו יד ה'". אמר רב יהודה, וכן לדבר הלכה. ופירש רש"י, צריך לפתוח במילי דבדיחותא ברישא. וזה הביאור "שיחת חולין של תלמידי חכמים צריכה לימוד", כי התלמידי חכמים משיחים ושמחים קודם לימודם, כי הם צריכים לימוד, בשביל הלימוד מקדימים קודם מילי דבדיחותא, לפתוח שבילי ההבנה, ולהגיע למדרגה האפשרית של לימוד תורה בעומק.
וזו הסיבה שבימי אחשורוש הדור קיבלוה מרצון, כי היה אצלם שמחה וסילוק העצבון, ואז יכולים לקבל את התורה מרצון.
ובזה מובן מה שאמרו בגמ' יבמות (סג:), השרוי בלא אשה שרוי בלא שמחה בלא תורה וכו', בלא שמחה ניחא, אבל בלא תורה למה? אלא כשאין שמחה אזי יש פגם גם ברמת הלימוד, והוא בכלל בלי תורה, שחסרה לו השלימות בהשגת התורה.
וידוע שהתורה מביאה לידי שמחה, שנאמר, "פקודי ה' ישרים משמחי לב", "תורת ה' תמימה משיבת נפש", ורבינו בחיי (פרשת נצבים) הביא בשם מדרש חז"ל, תזל כטל אמרתי וגו', מה טל הכל שמחים בו, אף דברי תורה כן. ע"ש. וגם ע"י השמחה האדם זוכה להבנה עמוקה יותר, ובא לידי בהירות השכל, כי בשמח'ה אותיות מחשב'ה. והמהר"ל מפראג בספר דרך החיים (פ"ו) כתב, אין ראוי לקבל מעלות התורה רק ע"י שמחה, כי השמחה מדה גדולה היא, כי כאשר האדם שמח הוא בשלימות, וע"י זה הוא מקבל את התורה שהיא שלימות האדם.
גם בקובץ אגרות החזון איש ח"ב (אגרת צד) כותב: שע"י השמחה הלב מלא אורה להבין סודות התורה. ובספר רבי שמעון ותורתו מובא בשם החזו"א, שביום שבת יכולים להבין סברות עמוקות שלפעמים אין שייך להבינן בימות החול. ע"כ. ולכן כתב האבן עזרא (באגרת השבת שלו), כי בכל יום ימצאו שערי תבונה, וביומי שבת נפתחו מאה שערים. והיינו, דבשבת קודש נפתחים שערי הבינה. וכ"כ עוד באבן עזרא (שמות כ', ח'), השי"ת קידש זה היום, וזימנו לקבל הנפשות תוספת חכמה יותר מכל הימים. ע"כ. וזה הטעם שכותב השפת אמת (פר' כי תשא), שתורה שלומדים בשבת אין שוכחים במהרה, ורמזו ע"ז: יום שבתון אין לשכוח. ולכן חג הסוכות הוא כנגד יעקב, שיעקב עמוד התורה, ובסוכות שהוא זמן שמחתינו משיגים עומק התורה יותר.
וברכתי למחבר שליט"א שיה"ר ויפוצו מעיינותיו חוצה, להגדיל תורה ולהאדירה, וימשיך לזכות את הרבים, ללכת מחיל אל חיל, וזכות הרבים תלויה בו, באורך ימים ושנות חיים, בטוב ובנעימים.
בברכת התורה,
יצחק יוסף
הראשון לציון
הרב הראשי לישראל