מידי שבוע אתר "מורשת מרן" מביא תשובה הלכתית חדשה, מאשר השיב מרן פוסק הדור הראשון לציון והרב הראשי לישראל הגאון רבינו יצחק יוסף שליט"א, מח"ס ילקוט יוסף , שולחן המערכת, עין יצחק ועוד.
השבוע המאמר עוסק בנושא: האם מותר לישראל לקבל צדקה או תרומה מגוי?
בס"ד, כ"א תמוז תש"פ, 1411-2/פ'
לכבוד
היקר והנעלה, כש"ת ה"ה רחמים אברמוביץ נ"י
שלום רב,
לשאלתו האם מותר לפרסם לכל באי העולם דרך המחשב את מעלת הצדקה, ושהצדקה תציל ממות, ודרך זה לקבל גם מהגויים תרומות ולהעבירם לאברכים בארץ ישראל.
שהרי אמרו חז"ל (ב"ב ד'.) שאמר ריב"ל מפני מה נענש דניאל (שהושלך לגוב האריות) מפני שהשיא עצה לנבוכדנצר שנא' וחטאך בצדקה פרוק וכו'.
הנה בספר ילקוט יוסף הלכות בית הכנסת (סי' קנ"ט סעיף י"ח) נתבאר שמותר לקבל תרומות לבנין בית כנסת, או לישיבה קדושה, גם מבית כנסת של קהלות הרפורמים או הקונסרבטיבים. בתנאי שלא יכתבו אם שמם על קירות בית הכנסת, שלא ינציחו את שם הגויים והרפורמים על קיר בית כנסת מבית או מחוץ.
אמנם יש גדולים שאסרו זאת בתוקף, אבל דעתו של מרן אאמו"ר זיע"א להקל בתנאי הנ"ל, וע"ש בהערה תשובת אאמו"ר זצוק"ל במאמר בספר הזכרון להגר"י אברמסקי זצ"ל (הוצאת מוריה תשל"ח). ראה שם באורך.
ויש שחילקו בזה בין תרומה לביהכ"נ לצדקה בעלמא, שלבניין ביהכנ"ס מותר לקבל תרומה מגויים, כשם שמנדבים דבר לביהכנ"ס. טעם החילוק בין נדבה לביהכנ"ס שמותר לקבל מהם לצדקה לעניים שאסור, כתב הש"ך (יו"ד סי' רנד ס"ק ד) משום שנדבה לביהכנ"ס הוי כמו קרבן שמקבלין קרבנות מן העובדי כוכבים. והחילוק בין צדקה לקרבנות, הוא מפני שהצדקה מכפרת, ואילו נדרים ונדבות אין באים לכפר. וזה שהצדקה מכפרת, היינו צדקה הניתנת לפרנסת עניים, כמו שכתוב בדניאל (ד כד) וחטאך בצדקה פורק, ועדתך במחן ענין. ומבואר מזה שכל תרומה שאינה לפרנסת עניים, מותר לקבלה מגויים, מאחר שאינה מכפרת להם.
וע' בשו"ת תשורת ש"י (סי' טו) שמותר לבקש מגוי תרומה לבנין בית הכנסת, כיון שהאיסור הוא רק להשיא עצה שתכפר ותגן על הגוי, דבר שנכון לגבי צדקה, אך לא לגבי בית כנסת, וראיה לכך שמקבלים נדרים ונדבות מגויים, וכדברי משה לפרעה גם אתה תתן בידינו זבחים ועולות, אך לא אשמות וחטאות, ובגמרא ע"ז (כד.) למדו מפסוק זה שגוי מקריב קרבנות, ולכאורה זהו דלא כרמב"ן על התורה (שמות י כה) שלא אמר זאת משה לפרעה להעשות.
גם בשו"ת קול אריה (סי' יד) התיר לבקש מגוי תרומה לבנין בית הכנסת, משום שהאיסור בהשאת עצה לגוי הוא דווקא כשהיא לטובת הגוי, אבל כשמבקש ממנו לצורך עצמו מותר. אמנם לא משמע כך מהדיון שסביב העצה שהשיא דניאל לנבוכדנצר, שהרי היא היתה לטובת ישראל, וכן עצתו של בבא בן בוטא להורדוס לבנות את בית המקדש, היתה לתפארתם של ישראל, ולהרבות כבוד שמים. וצ"ע.
וע' בשערי צדק (פ"ו סקכ"ג) ובשו"ת אגרות משה (יו"ד ח"ב סי' קי"ז) דמ"מ אם יש צורך לעשות מסיבה לכבוד הגוי עבור תרומתו, מכוער הדבר לעשות כן, ובכה"ג יש להשתדל לכתחילה להשיג צרכים אלו מיהודים, אף שמצד הדין מותר.
וכל זה אינו נוגע לקבלת תמיכה משלטונות של גויים, ויש לדון אם שייך בזה חסרון מצד כח הפועל בנפעל, אלא הרי אנו מקבלים מהם מה שנוטלים מאתנו מיסים וארנוניות, וכל המשא ומתן בזה בנוי על ענינים נשגבים ונעלים, אשר לאו כל מוחא סביל דא, ונעלם מעין כל חי ,וההכרעה בזה מסורה רק לגדולי ישראל שבכל דור ודור. וע"ע למהר"י ווייל (סי' ס"ז) הובא בד"מ (סק"א) ובב"י (סי' רנ"ט) בשם מצאתי כתוב. ובס' ראשון לציון (סי' רנ"ט ס"ד), ובהג' חת"ס (או"ח סי' קנ"ד סי"א), ובחי' חת"ס (ב"ב ח' ע"א).
ובשו"ת שבות יעקב (ח"ג סי' פ"ה) החמיר במומר, ויליף ק"ו מגוי שמותר לקבל ממנו לביהכ"נ, אבל צדקה אסור, כ"ש מומר שאין מקבלים ממנו לביהכ"נ, שאסור לקבל ממנו צדקה. עכ"ד. אלא שהעירו ע"ז, דהא דאין מקבלים מגוי צדקה הוא משום חילול ה' בפרהסיא, או משום כיבוש קצירה', וטעמים אלו לא שייך כלל בישראל מומר. וכן תמה בשו"ת שבט הלוי (ח"ה סי' קמ"א), וע' בחכמת אדם (כלל קמ"ו ס"ג) שהטעם שאין מקבלים מגוי לצדקה, הוא מפני שאין מקבלים ממנו קרבן הבא על חטאת.
ועכ"פ מותר ליטול מגוי כל תרומה בשביל צרכי מצוה, כבית חולים, או מקוה, וכיו"ב, או בשביל צרכי רבים.
בברכת התורה,
יצחק יוסף
הראשון לציון
הרב הראשי לישראל
