יהודי שהתגורר בארה"ב והיה רחוק משמירת תומ"צ, אך על מצווה אחת הקפיד בדביקות: שבוע בשנה יצא אל הצריף בחצר ביתו והסתגר שם שבוע שלם יומם ולילה.

לפני פטירתו השאיר צוואה לצאצאיו, ובה כתב שהצאצא שימשיך את המצווה ויסתגר שבוע בצריף, יירש את נכסיו.

הצאצאים חשבו שדעתו השתבשה עליו, כי לפי מה שידעו לא היו לו עדו נכסים חוץ מדירתו העלובה עם החצר, כך שא"א לא הסכים לשאת בעול המורשת המוזרה.

לימים חשב אחד הנכדים שאם כה היה חושב המנהג לסבא, ובשביל זה הוא מותיר את כל הירושה, אז הוא מסכים לקיים את המנהג המוזר ולהסתגר בצריף שבוע בשנה.

לאחר שחתם על ההסכם אצל עורך דיונו של הסבא, קיבל הנכד לידיו מסמכים המעידים שכל נכסי הסבא הם שלו. כשבדק היורש את תוכן הירושה. נדהם לגלולת כי מלבד דירה עלובה זו, הותיר הסבא עוד נכסים וחשבונות בנק שלא מביישים כלל..

בן רגע התעשר הנכד בעושר רב. ובחכמתו לא גילה זאת לבני המשפחה.

בהגיע היום בו צריך הנכד לקיים את הצוואה, הוא נכנס לצריף והסתגר שבוע.

כלל לא הבין מה הטעם של המנהג הזה, והחליט לברר מה מקורו. לאחר שיצא פגש רב, וסיפר לו על המנהג המוזר של סבו, הרב שאלו כמה דפנות הם? ממה עשוי הסכך? הנכד לא ידע והציע לרב שיתלווה אליו לראות.

הרב אכן הגיע, ונדהם לגלות שהצריף אינו כשר כלל לסוכה. ועדיין יהודי כה רחוק ממצוות, מסר נפשו לקיים מצווה אחת. שגם אותה לא זכה לקיים כהלכתה כלל. הרב החל להסיר לנכד את מצוות סוכה. ענני הכבוד שליוו את עם ישראל בצאתם ממצרים. ועל המצווה המיוחדת שהסבא קיים, אך לצערנו לא כהלכתה..

הנכד שתה בצמא את הדברים, והחל להתקרב לדת עד שנהיה לבעל תשובה אמתי, והקים משפחה לתפארת.

סיפור זה סיפר האדמו"ר מטאלנא שליט"א שהנכד בעצמו סיפר לו, איך בזכות המסירות נפש למצוות סוכה חזר בתשובה.

אנו שב"ה זוכים לקיים את המצווה כתיקונה. גם אם מצטופפים ומזיעים, נזכור לשמוח במצווה. ולהחדיר את השמחה לילדינו. ולזכור שאנחנו רק בעולם שהוא פרוזדור לעולם שכולו טוב. ואז כשנהיה בטרקלין בס"ד ברווח – נתגעגע לשבת עוד כמה דקות בסוכה צפופה וחמה..

לתגובות: הארותהערות הגב: N3201525@GMAIL.COM