הרב ראובן זכאים. צילום: שלומי כהן
לכו נרננה להשם נריעה לצור ישענו נקדמה פניו בתודה בזמירות נריעה לו. כי גבר עלינו חסדו ואמת ה’ לעולם הללויה. אשר זכינו וראינו עין בעין את הצלחתה של תנועתנו הקדושה, תנועת שס, למרות כל התחזיות הקודרות, והמורך שניסו לזרוע הני אינשי דלא מעלי בלבבות. כולנו מבינים על מה ולמה חרדנו את כל החרדה הזאת. כשעתיד עולם התורה עמד על כף המאזנים, כשצביונה היהודי של המדינה עמד למבחן קשה ביותר. ומנגד היתה שאננות מסוכנת בציבור. היינו צריכים להתמודד מול אנשים עם כיפות לראשיהם, לשמוע מהם ולהתפלץ שהם מתכוננים להצביע לכל מיני מפלגות מצב רוח למיניהן, או שקנו בשתי ידים את נאומי הגועאלד של רוה”מ סמוך לבחירות וביקשו להצביע למפלגתו. וצריך היה להסביר להם פעם אחר פעם שלא יעלה על הדעת שאדם ירא שמים יתן קולו למפלגה חילונית. שעה שיש בידו להקים את התורה הקדושה ולזכות בריבי רבבות של זכויות. וכיצד יתעלמו מהחובה הגדולה המוטלת על שכם כל אחד ואחד להקים את התורה הקדושה. כאזהרת השם יתברך: “ארור אשר לא יקים את דברי התורה” (דברים כז, כו). ובמדרש מצאנו דברים מבהילים, ‘אמר אחא בשם ר’ תנחום ב”ר חייא: למד אדם ולימד ושמר ועשה והיתה סיפק בידו למחות ולא מיחה להחזיק ולא החזיק הרי זה בכלל ארור!’ (ויקרא רבה, קדושים, פרשה כה). כלומר, לא מספיק ללמוד וללמד לשמור ולעשות, אלא יש מצבים שצריך למחות, יש מצבים שיש להקים את התורה לרוממה ולחזקה ואסור לעמוד מהצד. ומידה טובה מרובה ממידת פורענות פי חמש מאות, מי שיקים את התורה ויחזקה הוא בכלל: ברוך אשר יקים את התורה הזאת!
ובפרט שעל הדרך יכולים היו בהצבעתם לתנועה הקדושה לסייע לרוה”מ הראוי מבחינתם, ובכלל מאתים מנה, כאשר הוצהר מראש. אכן יש בליבנו תרעומת על ראש הממשלה שהפריז במכוון בתיאור הסכנה שכביכול לא ייבחר, הגם שידע שסיכויי מתנגדיו קלושים, ולא יאה ולא נאה שבחוסר נאמנות חרש בעגלתנו, ופנה לציבור שלנו, בזמן שהבטחנו לו חגיגית שנלך עימו. מכאן אגב תזכורת חשובה להבא ‘אל תבטחו בנדיבים’. כל מה שהשגנו היה רק בזכות הסיעתא דשמיא ובזכות העמידה בפרץ של נציגינו, בלי תנועת ש”ס אי אפשר לסמוך כלל על שום מפלגה שהיא ועל שום אדם שהוא. ועוד לא שכחנו את גזירות לפיד שהיה שותף לממשלת ימין עם אותו ראש ממשלה כידוע. מה שאומר רק כשאנו חזקים ועומדים בפני עצמנו – מתחשבים בנו.
ובכלל גם אם נאמר כדבריהם שיש מצוה להציל את ה’ימין’ (ואין כזו…) וכי לא תהא כהנת כפונדקית. ומה עם תורתנו הקדושה הזועקת בדם ליבה: הצילוני?! מה עם עולם התורה המפואר? ומה עם הצביון היהודי של המדינה?! היכן חובת הערבות ההדדית שלנו כלפי אחינו הרחוקים? מה עם הצלת ביתו של מרן, היכן חובת השמירה על צואתו ועל מורשתו הטהורה? וכי זו לא נקראת הצלת עם ישראל מבחינה רוחנית וגשמית?!
עם כל המתח העצום, בטחוננו היה איתן בה’ צבאות אלוקי מערכות ישראל, שלא נבוש ולא נכלם ולא נכשל לעולם ועד. כי חשנו באמת ובתמים שאת מלחמתו אנחנו נלחמים, ואת כבודו וכבוד תורתו אנו מבקשים ותובעים. וכשם שהובטחנו “כי לא תשכח מפי זרעו”, כך ובלי ספק היינו בטוחים שתורת ומורשת מרן רבינו עובדיה יוסף זיע”א ומפעליו אשר כונן בקדושה ובטהרה לא יסורו ממנו לעולמים!
ואין לי צל צילו של ספק שמרן רבינו עובדיה יוסף זיע”א וכל קדושים עימו לא נחו ולא שקטו באותו היום כבכל יום ויום ולא חדלו מלהתפלל בעדנו לפני כסא הכבוד שלא ייבש המעין ולא יקצץ האילן, וביתו נאוה קודש של מרן זיע”א יכון לעד! וכמו ששמענו מפיו הקדוש של מרן זיע”א בהספדו על מו”ז רבי ניסן גדניאן זצ”ל, (הבאתיו בספרנו ‘זכרון ניסן’ עמ’ קפב) בביאור דברי רבותינו במסכת תענית (ה, ע”ב) יעקב אבינו לא מת, וזה לשונו הטהור: יעקב אבינו חי איתנו, הוא רואה כל מה שנעשה לעם ישראל ועומד בתפילה לפני הקב”ה: “רחמנא חוס, רחמנא שזיב, רחמנא פרוק!” המתים לא מתעלמים מאיתנו. הזוה”ק אומר (פר’ תרומה): אילמלי תפילת המתים על החיים לא היה מתקיים העולם אפילו חצי שעה. המתים הם אבות העולם שמתפללים עלינו לפני הקב”ה: “אל תיתן ה’ מאויי רשע” (תהלים קמ, ט). – הרשעים שזוממים להכחידנו. “אמרו לכו ונכחידם מגוי ולא יזכר שם ישראל עוד” (שם פג, ה). אבל הקב”ה ישתבח שמו שומע תפילת האבות שעומדים ומתפללים לפניו: רחמנא שזיב, רחמנא חוס ורחם על עם ישראל. “מי יקום יעקב כי קטן הוא נחם ה’ על זאת” (עמוס ז, ה), תפילת האבות היא שמגינה עלינו, עכ”ל.
ומדי דברי מענין עזרת אבותינו ורבותינו ועמידתם לימיננו, בפרט בעת מלחמה על עיקרי הדת, אזכיר מה שמצאתי כתוב בספר ‘בצילו חימדתי’ (עמ’ כא). כשנפטר הגאון רבי שמעון סופר זיע”א, שהיה כידוע מהלוחמים הגדולים נגד מרשיעי ברית בתקופתו. היו המשכילים של אותו דור שמחים. הספידו הגאון בעל ה’כוכב מיעקב’ (הגר”י וידנפלד, אביו של הגאון מטשעבין זצ”ל). וקרא עליו את הפסוק שספד דוד המלך על אבנר: “ידיך לא אסרות ורגליך לא לנחושתים הוגשו כנפול לפני בני עוולה נפלת וגו'” (שמואל ב, פ”ג, לז). דיש לדייק מהו הלשון: ‘כנפול’ בכ”ף הדמיון. וביאר הכוכב מיעקב, כי בעת שהצדיק נפטר חושבים הרשעים כי הנה באה להם מנוחה מצד הצדיק, ועתה יוכלו לעשות כחפצם הרע ואין לוחם ואין מעכב נגדם. אבל האמת אינו כן. וזהו שאומר הכתוב: ידיך (של הצדיק) לא אסורות, ורגליך לא לנחושתים הוגשו, ‘כנפול’ לפני בני עוולה נפלת. נדמה לבני העוולה כאילו נסתלק הצדיק ונפל, אבל האמת היא שהוא עדיין קיים, וככחו אז כן עתה, משם למעלה ילחום עימהם ביתר חרמה וביתר שאת. ויצא לישע שארית הפליטה, השרידים אשר ה’ קורא שיצליחו במשימתם הקדושה להגדיל תורה ולהאדירה.
ומכאן שאבנו ונשאב מלא עוז ועצומות שמרן אשר בחיים חיותו מסר נפשו עלינו, מה כאן עומד ומשמש אף למעלה עומד ומשמש לפני הקב”ה, ומתפלל לפני כסא כבודו למעננו, ונלחם מלחמה עיקשת במהרסי הדת שדרכם לא תצלח. וממכון שבתו השגיח עלינו צאן מרעיתו שנצליח ונזכה במשימתנו לקדש שם שמים.
ואם תאמר, אם בלאו הכי הכל מוכרע בשמי מרומים, ומן השמים נלחמים לנו, אם כן מה לנו בשר ודם קרוצי חומר למסור נפשנו כל כך. לא מחכמה שאלת זאת. שהרי בעניינים אלו ובעיקר ברוחניות חובתנו לעשות כל אשר ידינו מגעת ולעורר איתערותא דלתתא- ורק אז יבוא הסיוע ממעל. וראיות לכך יש למכביר מתורה נביאים וכתובים מהמדרשים ומהתלמודים. ולא עת האס’ף. וככל שמילאנו רצונם של רבותינו והצבענו עבור תנועת ש”ס הקדושה, וגם זיכינו לאחרים. כך מן השמים סייעו בעדנו להגיע להישגים מרשימים. והכי חשוב נזכה שישכילו שלוחי דרבנן למקסם את ההישגים שבידם. וכבר זכינו לראות מה פעלה והשיגה התנועה הקדושה בפרט בארבע השנים האחרונות, כה יתן ה’ וכה יוסיף!
הבחירות הללו שלא דמו כמעט לאף מערכה שקדמה להם מהרבה בחינות, לימדו אותנו כמה דברים. נציין תחילה מה שהורגש בחוש עד כמה נאמנו מאוד דברי חכמים: ‘כל הנוטל עצה מן הזקנים אינו נכשל’, עם כל הקשיים, ואבני הריחיים הכבדות שהוטלו על צוארינו בבחירות הללו, ממתנגדים ומלעיזים מחרפים ומגדפים מבית ומחוץ. דמעותיו של מרן ראש הישיבה חכם שלום כהן, זעקתו של מרן הראשון לציון הגר”י יוסף שעם כל ההגבלות החוקיות, השכיל להעביר את המסר הנכון בדרך היתר, לחכימא ברמיזה, וכל מועצת חכמי התורה, ועימם מאורי וחכמי הדור שהצטרפו אליהם לזעוק זעקה גדולה ומרה, והם שזכו לעורר את ליבות רבבות אלפי ישראל להקים את ביתו של מרן בהקמה כזו משמעותית שהממה את כל משנאינו ומחרפינו ומנדינו.
עוד זכינו למתנה עצומה שאין כדוגמתה בדמות חזרה הביתה של קהילות גדולות על רבותיהם ששבו כאיש אחד בלב אחד, לחיקה של תנועתנו הקדושה. וכאשר שמענו כן ראינו מפי רבנים חכמים וסופרים שמעולם לא הצביעו או שהצביעו למפלגה אחרת ועתה שבו הביתה, בית’ה יוסף, בריש גלי. גם מובילי דעת קהל ואף יחידים רבים מכל החוגים והעדות והמגזרים, קיימו בנפשם ‘ויגבה ליבו בדרכי ה’, הודו בפה מלא כי הלכו בדרכים אחרות עד כה, והתוודו על כך בפומבי, וגם קיבלו קבלה לעתיד. והוכיחו יותר מכל ש’שפת אמת תכון לעד’, וסוף האמת לנצח.
יש להעלות על נס את מסירותם של הפעילים הרבים ובראשם בני התורה המסולאים בפז שמסרו את נפשם ונרתמו בימי בין הזמנים בכל אונם ובכל מרצם לשכנע ולעודד עוד ועוד אנשים לבחור בתורה ובנושאי דגלה- אין ספק שבזכותם ובזכות מסירותם זכינו שעשה עמנו השי”ת אות לטובה.
בנוסף, שמעתי מרבים וגם מבשרי אחזה, כיצד הפעם, למרות הכל, קל היה יחסית להעביר מצביעים שתכננו להצביע למפלגות אחרות, ולהטותם הדרך לעבר תנועתנו הקדושה. לא יאומן כי יסופר! הנה סיפור קטן: יהודי אחד שלפי דבריו אינו נמנה על הציבור החרדי, צלצל לבית ההוראה שלנו ושאל את פי: ‘הרב, מה להצביע בבחירות?!’ (אשריהם ישראל שרואים בזה שאלה הלכתית. והם בהחלט לא טועים). תשובתי הייתה כמובן ברורה וחדה. בתגובה סח באזני שקיבל סרטון ובו קריאת קודש מאחד הרבנים שהורו להצביע ש”ס. ‘הניחא –טען- אם אותו רב שבסרטון היה בכנסת, או רבנים אחרים ככבודו – הייתי מוכן להצביע, מה לעשות שטוענים על הנציגים כך וכך’, וכאן חזר על העלילות הקבועות שלצערנו התקשורת מפמפמת הרבה נגד התנועה הקדושה וראשיה היקרים.
שאלתי אותו: ‘ומאין לך הביטחון שאם אותו רב ודומיו היו בכנסת היית מצביע ש”ס?!’ והוא השיב בפשטות: ‘מה השאלה?! אני סומך עליהם בעיניים עצומות, הם יראי שמים, תלמידי חכמים, אני יודע שאין להם אינטרס כלשהו, כולם קודש למען הציבור’.
‘נו?!’ שאלתי בתגובה, ‘ואם אותם רבנים שלדבריך הם יראי שמים, תלמידי חכמים, שאין להם אינטרס כלשהו וכולם קודש למען הציבור, אומרים לך בצורה הכי מפורשת בטהרת לבבם וניקיון כפיהם שהם סומכים לחלוטין על שלוחי דרבנן שלנו. מדוע שלא תציית להם ללא עוררין?! הרי גם אתה מודה שאין להם שום אינטרס והם טהורים ונקיים, לא?!’ הלה השתכנע, וסבר וקיבל על עצמו בקבלה גמורה להצביע ש”ס. וביום הבחירות הודיעני שהצביע ועודד אחרים לעשות כמעשיו. ואף נסע למרכז לקחת את אביו הקשיש במסירות נפש להצביע עמו בעיר מגוריו. אשרי המדבר על אוזן שומעת. אין זאת אלא שנפתחו שערי סיעתא דשמיא לכל הבאים ליטהר. ומן השמים סייעו בעדנו, אחרי שעשינו מצידנו כל מה שביכולתנו.
לקח נוסף חייב להדהד ולהפעיל את כל פעמוני האזהרה, אחרי ראותנו מה עלתה להם לפורשים החולקים והמערערים. צאו וראו לאלו מחוזות עשוי להגיע אדם שסר מדעת התורה, וסלל לו דרך משל עצמו. ומי ייתן והלקח הזה יילמד כבר אחת ולתמיד. אין כאן שמחה לאיד, אלא אזהרה על להבא. וכל ישראל ישמעו ויראו. כי דא עקא שגם כאשר הם נשלכים לתהום הנשיה והופכים ללא רלוונטים. עדיין הרכילות הזולה שהם הפיצו קונה שביתה לדאבוננו אצל רפי השכל. בכך גורמים להם להיוותר ערטילאים בלי הנהגה, ומסכנים את עתידם ואת עתיד ילדיהם, ו’באין חזון- יפרע עם’. ולא ידעו ולא יבינו אותם מעוררים ונוקפים, מה שכתב החינוך בביאור המצוה “ושמרת לעשות ככל אשר יורוך” (מצוה תצו), “ועל דרך האמת והשבח הגדול בזאת המצוה אמרו זכרונם לברכה (ספרי כאן) לא תסור ממנו ימין ושמאל אפילו יאמרו לך על ימין שהוא שמאל לא תסור ממצותם, כלומר, שאפילו יהיו הם טועים בדבר אחד מן הדברים אין ראוי לנו לחלוק עליהם, אבל נעשה כטעותם, וטוב לסבול טעות אחת ויהיו הכל מסורים תחת דעתם הטוב תמיד, ולא שיעשה כל אחד ואחד כפי דעתו, שבזה יהיה חורבן הדת, וחילוק לב העם, והפסד האומה לגמרי”. ומי שעיניו בראשו, רואה בעיניו כיצד רוח ה’ דיבר בו ומילתו על לשונו.
אשרינו מה טוב חלקנו ומה נעים גורלנו ומה יפה מאוד ירושתנו. הוכחנו בעליל: יש לנו תורה אחת! מרן אחד! מועצת חכמים אחת! ותנועת שס אחת!
ויהי נועם ה’ אלוקינו עלינו ומעשי ידינו כוננה עלינו ומעשי ידינו כוננהו.
דברי הרה”ג רבי ראובן זכאים כרגיל קולעים למטרה. שפתיים ישק.
הערה קטנה: לא יאה לכתוב על תלמיד חכם כזה. מרביץ תורה מפורסם ומו”צ “הרב” תואר שניתן כיום לכל חובש כובע. וד”ל.