"והצרוע אשר בו הנגע יהיו פרומים וראשו יהיה פרוע, ועל שפם יעטה, וטמא טמא יקרא… בדד ישב מחוץ למחנה מושבו" (יג, מה-מו).
במוצ"ש פרשת תזריע תשנ"ז, נשא מרן פוסק הדור זצוקללה"ה, את דברותיו אודות חומרת איסור רכילות ולשון הרע:
הנה נאמר בפסוק: "והצרוע אשר בו הנגע… בדד ישב מחוץ למחנה מושבו. ובגמרא אמרו חז"ל שהצרעת באה על מספרי לשון הרע שמדברים תמיד על אחרים, ואנשים אלו לא יזכו לקבל פני שכינה, וצריך להתרחק מהם ולא לגור בשכונתם, בדד יהיו יושבים, מחוץ למחנה מושבם.
וכמו שמצינו בדואג האדומי שהיה ראש הסנהדרין וגדול בדורו היה, ומפני שדיבר לשון הרע על דוד המלך, נטרד מהעול הזה ומהעולם הבא, ואין לו חלק לגן עדן, וקודם מותו נענש ושכח את כל תורתו.
והנה האיש המצורע שיושב מחוץ למחנה, הרי הוא מטמא כל מי שנמצא עִמו באותו אוהל, כמו המת שמטמא באהל, ולכן אם רואה מישהו שמתקרב אליו, הרי הוא חייב לצעוק כנגדו שלא יתקרב למחיצתו, להזהירו שלא יהיה נטמא מחמתו, שנאמר: "וטמא טמא יקרא".
ולכן ימנע כל אדם מלדבר לשון הרע, כי מה איכפת לך ממעשיהם של אחרים, קודם כל תטפל בענייניך ולא יהיה כמו הגמל שרואה את הגיבנת של כולם, ורק את הגיבנת שלו עצמו אינו רואה.
(משוש תבל-ויקרא, עמוד עח-עט).
