הלימוד היום בספר הליכות עולם חלק ח | פרשת ראה – הלכות נדרים הלכות יד-יז.
א. חרם ונידוי שהטילו הקהל, על העובר על תקנתם, אפילו אמרו על דעת המקום ברוך הוא ועל דעת הקהל הקדוש, יש להם התרה, ואין צורך לפתח וחרטה. ומתירים החרם והנידוי בעצמם. ואפילו לא בטלה הסיבה שבגללה החרימו, אם רצו אחר כך להתיר החרם והנידוי, מתירים. ואפילו בתוך הזמן שקבעו להמשך תקנתם, ואפילו אם עדיין לא חל הנדר יכולים להתיר. והסכמה שנעשית על ידי גאוני הדורות הקודמים, ורואים עתה שלא פשטה התקנה ההיא, יכולים בית דין להתיר אותה, ואפילו בית הדין שגזר עליה היו גדולים בחכמה ובמנין, מבית הדין שבזמן הזה.
ב. מי שנהג להתענות בערב ראש השנה, ולא אמר "בלי נדר", ועתה הוא מרגיש חולשה, לעת זקנתו, ומשער שלא יוכל מכאן והלאה להמשיך במנהג זה, רשאי לעשות התרה מיד, ואין צריך להמתין עד ערב ראש השנה, כדי שיגיע יום חלות הנדר. ואף על פי שהלכה רווחת שאין מתירים את הנדר עד שיחול, מכל מקום הואיל ואין החיוב להמשיך במנהגו, אלא רק מדרבנן, יש לסמוך על הפוסקים שאומרים שנדר התלוי בזמן, אין צריך להמתין עד שיחול הנדר, דזמן ממילא קא אתי, וספקא דרבנן לקולא.
ג. צריך להזהר שלא ישבע אדם בחיי נפשו, שהנפש היא חלק אלוה ממעל והרי הוא כנשבע בשם ה'. וכן לא ישבע בחיי אביו ואמו, או בחיי בניו. וכן יש להזהר שלא ישבע אפילו באמת בנשמת אבותיו.
ד. תקיעת כף דינה כשבועה ויש לה התרה. ולכן החתן שמשביעים אותו בתקיעת כף לקיים כל תנאי הכתובה, אף אם ירצו בית דין ויראו לנכון להתיר לו תנאי מתנאי הכתובה, יעשו לו התרה לשבועתו תחלה ואחר כך יתירו לו.
