"עשר תעשר את כל תבואת זרעך היוצא השדה שנה שנה" (יד, כב).
כתב מרן פוסק הדור זצוקללה"ה (מאור ישראל ח"א, עמוד רכב):
בגמרא אמרו (תענית ט.): אמר רבי יוחנן, מאי דכתיב עשר תעשר? עשר בשביל שתתעשר… שנאמר: "הביאו את כל המעשר אל בית האוצר ויהי טרף בביתי ובחנוני נא בזאת אמר ה' צבאות אם לא אפתח לכם את ארובות השמים, והריקותי לכם ברכה עד בלי די", מאי עד בלי די? אמר רמי בר חמא אמר רב: עד שיבלו שפתותיכם מלומר די. ע"כ.
נראה לפרש על פי מה שאמרו (קהלת רבה א, יג): אין אדם מת וחצי תאוותו בידו, יש לו מנה – רוצה מאתיים, יש לו מאתיים – והוא רוצה ארבע מאות… וכאן הבטיח הקב"ה למפרישי המעשרות הבטחה כפולה, האחת – רוב עושר וברכה שיהיו מנת חלקם, אולם עוד בה שיזכו למידת ההסתפקות, כמידת העשיר האמיתי שהוא שמח בחלקו, עד שיצטרכו לומר על רוב טובה – די, נמצא שאחת דיבר אלֹקים – שניים זו שמענו בברכה זו של "עד בלי די"…
ויתכן עוד, כי ריבוי העושר גורם להטרדות רבות, וכמו שאמרו: "מרבה נכסים – מרבה דאגה", ולכן יבלו שפתותיהם מלומר די, כדי שימצאו זמן לעסוק בתורה ולא יוטרדו בגלל העושר, וזה גם כן אות ברכה, שלא נמשכים אחר תאוות הכסף.
(משוש תבל עמוד קלז).
מתוך הגליון השבועי "מרן מאור ישראל"
