המלחמה הסתיימה, נכנסו החשמונאים לבית המקדש, ובבית המקדש מצאו לאחר חיפושים נרחבים כד שמן שמספקת טהור. שחתום בחותמו של כהן גדול.

בוודאי היו שחשבו מדוע הקב"ה לא יכל לדאוג להם למספיק לשמונה ימים.

ובוודאי היו שחשבו אולי נחכה ליום השביעי ואז נדליק רצוף.

והם הדליקו ללא מחשבות רבים שחשבו בני אדם. אלא עשו את רצונו של מקום. ושמחו עם ה'טיפת שמן שמצאו. – והקב"ה ברחמיו עשה להם נס ושימח אותם כל הימים.

הרבה מוסר השכל אפשר לקחת ממזה.

אך כחג לחינוך. מה יותר מתאים שנמשח עם כל התקדמות קטנה שילדינו עשו.

על כל להבה קטנה ככל שתהיה, נשמח ונעודד אותם.

להבה קטנה בסופה יכולה להצית עיר שלמה.

באו ונצית להם את האור ובפרט לילדים הפחות זוהרים.. נדליק בהם את הנקודות הקטנות בהם הם טובים ונראה איך הלהבה לא כבתה מאליה אלה מוסיפה ודולקת ונוצצת.

ואז הכד כבר יתמלא מעצמו. והילד ילך ויגדל.

הבה ונזכור כל פעולה. ובפרט פעולה של מאמץ. ופעולה של אי התחשבות במפריעים, בכוחה להיות

"מוסיף והולך – והלהבה תדלק מאליה"

להארות הערות N3201525@GMAIL.COM