הרב יוסף חיים מבגדאד ("בן איש חי"; כ"ז באב ה'תקצ"ה – י"ג באלול ה'תרס"ט) היה מקובל, דרשן, מנהיג קהילה, מחבר ספרים ואחד הפוסקים הבולטים בקרב יהדות ספרד. מכונה הבן איש חי על שם ספרו.

לרגל יומא דהילולא אוסף של שירים ופיוטים משירתו של מורנו יוסף חיים מבגדאד בעל הבן איש חי לחצו כאן

תולדות חייו ומורשתו

מורנו נולד בבגדאד כ"ז באב ה'תקצ"ה (מועד לידתו נתון במחלוקת. תלמידו הגדול הרב בן ציון חזן כתב בהקדמת הספר "דעת ותבונה", כי בעת מינויו בשנת תרי"ט היה הרב בן 26, מה שאומר ששנת לידתו הייתה תקצ"ג. בספר "זיכרון לחיים" נכתב בשם רבי יעקב בנו של הרב יוסף חיים, כי הוא נולד בחודש אב שנת תקצ"ה)

אימו מזל טוב ואביו הרב אליהו חיים בן הרב משה חיים, אשר שימש כרבה הראשי של בגדאד בשנת ה'תר"ס דודו היה הרב עבדאללה בן משה חיים.

סיפור לידתו מסופר כי הוריו התייסרו 10 שנים בציפייה לילד, ואז הגיעה אמו לרבי יעקב אבוחצירא, ולשמע תחנוניה הבטיח לה ר’ יעקב כי ייוולד לה בן שיהיה קדוש מרחם ויאיר את עיני ישראל בתורתו.

והכן נולד בנם הבכור ונקרא ‘יוסף’ על שם יוסף הצדיק.

המוציאים לאור של ספר ההלכה המרכזי שלו, "בן איש חי", מספרים בהקדמה שכאשר היה כבן שבע שנים, בחודש תמוז שנת ה'תר"א התרחש המאורע המכונן בחייו. תוך כדי משחק נפל לתוך באר עמוקה תוך כדי משחק דודו שהשתלשל לבור בחבל הצליח לחלץ את הילד ובנס ניצל. בהיותו בבור נדר שכשיצא מהבור יקדיש את כל חייו רק ללימוד תורה.

את ראשית לימודיו התחיל בתלמוד תורה אצל דודו, אחי אמו, הרב דוד חי מאיר יוסף ניסים סלמאן מעתוק.

בגיל 14, למרות גילו הצעיר, התקבל רבנו לבית המדרש לרבנים "בית זלכה" בראשותו של הרב עבדאללה סומך, והיה לתלמידו המובהק. ויחד עם ר' אליהו מני למד בסתר וללא ידיעת אביו את חכמת הנסתר.

והתשובה ההלכתית הראשונה שפרסמה את גדלותו התורנית, ומופיעה בפתח ספר השו"ת רב ברכות, נכתבה כאשר היה בן שש־עשרה בלבד.

רבה הראשי של האימפריה העות'מאנית. שיגר לאביו מכתב עם שאלה מאוד מסובכת בהלכה, שאלה מורכבת בעניין אתרוגים שנפל בהם ספק. חכם אליהו חיים, שהיה רבה הראשי של בגדד, והיה עסוק מאוד רבנו יוסף חיים הבן שלח תשובה מפורטת בשמו, אחרי שהתפנה רבי אליהו שיגר את פסיקתו בעניין, השיב לו הרב חיים פלאג'י, במכתב מפתיע: "כבר לפני שבוע קיבלנו את תשובתו של בנך, יניק וחכים, שהקיף את כל שיטות הראשונים והאחרונים בעניין, והגיע לפסק זהה לתשובתך".

הקשר התורני של הבן איש חי עם גדולי דורו הגיע גם עד אירופה, וחלק גדול מפסיקתו ההלכתית שנטתה לחומרה אחר הקבלה, מקבילה פעמים לא מעטות דווקא לפסיקת הרמ"א ולעיתים מזכירה באופיה את אופי הפסיקה של הקהילות החסידיות באירופה. בפירושו על הש"ס הוא מביא את מחלוקת הגר"א והבעש"ט בעניין כוונת התפילה. בספרי ההלכה הוא מזכיר פעמים אין ספור את 'שולחן ערוך הרב' שחיבר האדמו"ר הזקן מחב"ד בתואר ה'הגאון רבי זלמן', ובספרי דרשות הוא מביא דברים מכתבי ה'בני יששכר', רבי צבי אלימלך מדינוב.

גם בכיוון ההפוך, זכה רבי יוסף חיים להערצה מרבני ומקובלי אירופה, כמו הרידב"ז ובעל ה'לשם', רבי שלמה אלישיב (סבו של הגרי"ש אלישיב), ובחסידות בעלזא אף ישנה מסורת המספרת כי האדמו"ר השלישי, רבי יששכר דב, לא רצה לכתוב על מצבת אביו "יחיד בדורו" באומרו כי כל זמן שחי הבן איש חי בבבל, לא ניתן לומר על מישהו אחר "יחיד בדורו".

חכמי בבל. מימין לשמאל: הרב עזרא כהן, הרב יצחק מג'לד, הרב משה שמאש, הרב אברהם הלל, הרב דוד פאפו, הרב ששון שמוחה, הרב אליהו עובדיה, הרב עבדאללה סומך, הרב אלישע דנגור, הרב יוסף חיים, הרב עזרא דנגור, הרב עזרא אדם, הרב יחזקאל משה הלוי, הרב ששון ישראל והרב שמואל מג'לד.

בשנת ה'תרי"א, בגיל 17 נישא רבנו לאישתו הרבנית רחל, בתו של הרב יהודה סומך (דודו של רבי עבדאללה סומך), ולהם נולדו בן ובת. התפרנס משותפות עסקית עם ארבעת אחיו. אף על פי שלא היה שותף פעיל בניהול, הקפיד שהשותפים הפעילים ינהלו על פי ההלכה. סירב לקבל שכר כרב קהילה, ומימן את הוצאות ספריו מכספו. נהג לאכול חולין בטהרה, ציוה על הנשים לא לנעול בביתו נעליים המשמיעים קול בהילוכן בכדי לא להפריע לו להתרכז בדביקותו בעבודת ה' ומטעמי צניעות, לא העסיק בביתו משרתות מעל גיל 12 ומתחת לגיל 60 משום שלא רצה להכשל באיסור "ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם" (באותה תקופה רווחה החזקת משרתות ערביות בקרב יהודי בגדאד).

רבנו היה בקשר רציף עם מקובלי ישיבת המקובלים בית אל בירושלים, אימץ ממנהגיהם והנחיל אותם ליהודי בבל.

מנהיגותו

בז' באלול ה'תרי"ט (1859) נפטר אביו והרב יוסף חיים, אשר עד אז נמנע מלהתבלט בציבור, קיבל עליו להנהיג את קהילת בגדאד. מנהיגותו לא התבטאה בקבלת משרה רבנית רשמית, אלא בכך שכל השאלות הקשות בהלכה היו מובאות אליו ובכך שהיה דורש בפני הציבור.

את דרשתו הראשונה נשא ביום י"ג באלול, בתום השבעה על אביו, , עלה רבי יוסף חיים להספיד את אביו בפני אלפי יהודי בגדד. במעמד זה התגלה לראשונה כוחו הגדול בדרשה ובדיבור, ובו ביום החליטו חכמי בבל כי רבי יוסף חיים ימלא את מקום אביו בהנהגה. ומאז הנהיג את קהילת בגדאד במשך חמישים שנה עד יום מותו. הוא היה דורש מדי שבת לאחר תפילת מנחה לפני אלפי אנשים.

על גדולתו סיפר הרב יחזקאל משה הלוי, ראש הדיינים בבגדאד:

אם יאמר לי רבי יוסף חיים על ימין שהוא שמאל, ועל שמאל שהוא ימין, לא אהרהר אחר דבריו…

(רוב ברכות, הקדמת המחבר)

היהודים בבגדאד שהכירו את הבן איש חי העריצו אותו מאוד. הם ראו בו לא רק גדול בתורה, הוא נחשב בעיניהם כמו מלאך. עד כדי כך שאמרו שאם הבן איש חי היה חי בזמן הבית הוא לא היה נחרב, כי עם ישראל היה שומע לו. בתקופתו לא היה יהודי שחילל את השבת, לא היה יהודי שאינו שומר מצוות, ובוודאי שלא בפרהסיה. כשנפטר, ליוו אותו למעלה ממאה אלף איש, וספדו לו כמו על בן יחיד

(הרב דוד חי הכהן)

הרב יוסף חיים פעל לקירוב התורה לציבור על ידי דרשות וחיבורים המותאמים לאופי הציבור. השפעתו הייתה רבה בקרב יהודי עיראק, הודו, פרס ויהודים ספרדים בארץ ישראל.

עם זאת, על דרך פסיקתו הבלתי שגרתית (ראו בהמשך), מנהגיו וחידושיו הקבליים קמו לרב חיים מתנגדים מקרב תומכי השיטות הרציונליסטיות בפסיקת הלכה והתפתח פולמוס על דפי עיתון "הלבנון". רבים מחכמי ומכובדי בגדאד קמו להגן על רבם ופרסמו תשובות חריפות בעיתון הלבנון נגד "מוציאי הלעז" (כלשונם), החרימו אותם ומנעו את כניסתם לכל בתי הכנסת בבגדאד, גם רבנים שטענו כנגד חידושי הרב חיים בנוסחאות תפלה וכיוצא בזה, הוחרמו.

בארץ ישראל

הרב הזכיר תדיר את ארץ הקודש בדרשותיו, טען כי הישיבה בארץ ישראל הכרחית להשלמת הנפש בעבודת הבורא וקיום המצוות ודאגתו לשלומם של היושבים בה הייתה רבה. ולא רק בדיבורים באה לידי ביטוי אהבה זו אלא גם במעשים. הרב יוסף חיים נהג לשלוח את ספריו לדפוס בירושלים ובכך לעזור בפרנסת אנשי ירושלים ולהביע את מעלתה וקדושתה של ארץ ישראל בעיניו. כמו כן הקפיד כי כל הכספים אשר נאספו בקופות ארץ ישראל אכן יגיעו ליעדם על ידי שד"ר (שלוחי דרבנן מארץ ישראל), ותמך רבות מכספו ואף שידל נדיבים מבני קהילתו לבנות בארץ ישראל. בהשפעתו תרם הגביר יוסף אברהם שלום מכלכותא את כל הונו להקמת ישיבת פורת יוסף בעיר העתיקה בירושלים, וזאת לאחר ששכנע אתו כי עדיף להשקיע בדבר לטובת הנשמה היהודית מאשר לגוף (במקור רצה הגביר לתרום בית חולים עבור יהודי בגדד.) "תתרום בית מדרש, שהוא בית המרפא לחולאי הנפשות, ותבנה אותו בירושלים מול בית קודש הקודשים", אמר לו הבן איש חי. כבקשתו הסמיך ר' יוסף אברהם שלום את ר' בן ציון מרדכי חזן לרכוש קרקע לבנייה בסמוך לכותל המערבי ובשנת ה'תרע"ד הונחה אבן הפינה לאחר שמואיז אברהם ששון העביר שני מיליון פרנקים מעיזבונו של הנדיב להתחיל בבניית ישיבת "פורת יוסף" שבנייתה הסתיימה בשנת ה'תרפ"ג

ישיבה זו הפכה לערש התורני של היהדות הספרדית בארץ הקודש. תלמידיו הקרובים שימשו בה בראשות הישיבה, ולמדו בה דמויות כמו הגאון חכם עזרה עטיה, מרן רבנו עובדיה יוסף, הגאון חכם בן ציון אבא שאול, הגאון חכם יהודה צדקה, ועוד חכמי הספרדים.

ובשנת ה'תרט"ז עודד את העלייה המאורגנת הראשונה לארץ ישראל שבראשה עמד ר' שלמה יחזקאל יהודה ואת העלייה השנייה שבראשה עמד מורו (ר' אליהו מני). לאחר שר' אליהו מני הגיע לארץ ישראל שלח לו כסף בכדי לרכוש עבורו בית, שדה וכרם ולקיים בהם את המצוות התלויות בארץ [פאה, תרומות, מעשרות, ערלה, רבעי, כלאיים, שביעית],

ומינה את בנו המאומץ ותלמידו האהוב, שאף הוציא את ספריו לאור, הרב בן ציון מרדכי חזן, לרכוש את האדמה מהוואקף. בשל רכישת האדמה מהוואקף, סבל הרב חזן מהתנכלויות הערבים, ועל כן נאלץ לברוח לבגדד.

הרב יוסף חיים רכש כבוד והערכה גם לתורתם של חכמי ארץ ישראל. הוא היה בקשר מכתבים רצוף עם מקובלי ישיבת 'בית אל' בעיר העתיקה, ובכתביו ההלכתיים משוקעים רבים מהמנהגים ומההלכות שקיבל מהם.

אהבתו הגדולה לארץ וגעגועיו אליה מבוטאים בעוצמה רבה בפיוט אחד מתוך העשרות הרבות שכתב:

אֶל הָאָרֶץ חֶמְדָּה טוֹבָה, אַךְ אַךְ אַךְ, מִי יַעֲלֵנִי;

כִּי אֲנִי חוֹלַת אַהֲבָה, אַךְ אַךְ אַךְ, מִי יִרְפָּאֵנִי.

בִּקַּשְׁתִּי אֶת בֵּית חֶמְדָּתִי, אַךְ אַךְ אַךְ, הוּא כַּרְמִי שֶׁלִּי;

וְאָנֹכִי לוֹ נִכְסַפְתִּי, אַךְ אַךְ אַךְ, יוֹמִי וְלֵילִי.

…

הַדְרַת עִיר יְרוּשָׁלַיִם, אַךְ אַךְ אַךְ, נַפְשִׁי נִכְסְפָה;

מִי יִתֵּן לִי כְנָפַיִם, אַךְ אַךְ אַךְ, בָּהֶם אָעוּפָה.

וְאֶתְעַלֵּס בָּאֲהָבִים, אַךְ אַךְ אַךְ, עִם חֶמְדַּת לִבִּי;

אֲהַלְּלוֹ בְּתוֹךְ רַבִּים, אַךְ אַךְ אַךְ, בְּאֶרֶץ צְבִי.

בכ"ה בניסן ה'תרכ"ט, יצא הרב יוסף חיים עם אחיו הרב יחזקאל על מנת לעלות לרגל לארץ ישראל ולהשתטח על קברי הצדיקים שבה. ביום י"ב באייר הגיעו לדמשק ובה קיבלו את פניהם כל גדולי העיר וליוו אותם בדרכם לקברי התנאים בגליל. שם ישב הרב יוסף חיים מספר ימים בקבר בניהו בן יהוידע. נתגלו לו שם "סודות רבים וגדולים", ואף "נשמתו באה מנשמתו של בניהו בן יהוידע" ולכן קרא לספריו בשמות של בניהו בן יהוידע ובכינוייו. גם בקברו של רבי שמעון בר יוחאי ביקר, ובו חיבר את הפיוט "ואמרתם כה לחי". משם המשיכו לירושלים, בהגיעם אליה, לאחר תלאות רבות, התקבלו בכבוד גדול על ידי כל חכמי וגדולי ירושלים. אחת הסיבות לנסיעתו של הרב יוסף חיים הייתה ללמוד עם תלמידי ישיבת המקובלים בית אל. לאחר מכן המשיך דרומה לחברון, לפקוד את קברי האבות במערת המכפלה ולבקר את גיסו הרב אליהו מני, אשר כיהן בה כרב ראשי.

מביקורו במערת המכפלה בחברון נותר בידינו תיעוד נדיר המשקף את דמותו הרגישה ואת קשריו העמוקים לארץ ישראל. בעיתון 'הלבנון', שיצא באותה שנה בפריז, התפרסמה ידיעה שנשלחה מירושלים:

וזה איזה חודשים ארי עלה מבבל … כמוהר"ר יוסף חיים יצ"ו, להשתטח על קברי אבות העולם, ורצה להיכנס … ויסבוהו הישמעאלים סביב סביב וסור טמא קראו לו, כי המקום קדוש הוא. ואלמלא מוראה של מלכות הרבו פצעיו חינם. הרב הנזכר מקנאת אדמת קודש אשר נהפכה לזרים זלגו עיניו דמעות, ושב לביתו בפחי נפש.

הרב יוסף חיים, שהתעצב על שנמנע ממנו לגשת לקברי האבות, שיחד לבסוף מוסלמי נכבד כדי שידאג להכניסו אל המערה בבטחה וללא התנגדות. כשחזר לבגדד ממסעו, הביא עמו שקים מלאים עפר מארץ ישראל, שאותו שפך על קרקע בית הכנסת שבו התפלל. שנים רבות אחרי שובו המשיך הרב יוסף חיים ללמוד וללמד בקהילתו, לדרוש את דרשותיו הקבועות ולכתוב את ספריו.

בשובו לעירו הביא הרב חיים מארץ ישראל עפר, אותו פיזר על רצפת בית הכנסת בו התפלל ואבן מירושלים אותה קיבע בראש כותל המזרח שבבית הכנסת.

בט' שבט ה'תרמ"ב נכלאו ארבעת אחיו בבית הסוהר לאחר שצברו בעסקיהם חובות עצומים והשלטונות חשדו כי החובות נגרמו עקב ניהול בלתי תקין.

מפאת הצער והבושה אמם חלתה ובז' אב ה'תרמ"ב נפטרה. למרות אי מעורבותו בעסקים במשך 7 שנים לא יצא מפתח ביתו ואפילו את דרשותיו ביטל, צם כל יום ורק בערב אכל מעט, שקד על לימוד חכמת הקבלה וערך את התיקון המופיע ב"ספר הקנה". כאשר סיים את שנות ההתבודדות והתענית בראש חודש אלול ה'תרמ"ט התפרסם כבעל רוח הקודש היודע את כל מעשיו ומחשבותיו של כל אדם ופועל ישועות אולם בענוותנותו הסתיר את גדולתו ותמיד ייחס את הצלחתו לזכות אבותיו ולסייעתא דשמיא.

נודע בענוותנותו ובאהבתו לכל יהודי ותמיד לימד זכות על עם ישראל, כל אדם שרצה להיכנס אליו מסר את שמו לאחד מאנשי הבית ורק לאחר שמסרו לו את הפתק והסכים לקבלו הכניסוהו אליו ורק אנשים בודדים היו רשאים לבקרו בכל עת וללא אישור. ביתו היה פתוח לכל נזקק ובעצמו הגיש מאכלים לאורחים. הדגיש את הצורך להתחזק באמונה ובטחון בה' גם בדברים שאינם מובנים לאדם והזכיר את החובה לצפות לגאולה. נהג להתענות 4 פעמים במהלך חודש אב: בערב ראש חודש אב, בה' אב [יום פטירת האריז"ל], בז' אב [יום פטירת אמו] ובט' אב. התנגד לגילוח שער הזקן והפאות, הקפיד לטבול בבאר מים חיים שהייתה בחצר ביתו, כל מוצאי שבת הסתגר בחדרו שעות אחדות וכתב את חידושיו במהירות גדולה, נזהר מכל עניין שמשמעותו אינה טובה ולכן לא כתב את חידושיו בהלכות אבלות, תיקן לומר בתפילה שלפני אמירת תהילים "ונזכה לחיים טובים ארוכים ומתוקנים" במקום הנוסח "ואל תיקחנו מהעולם הזה קודם זמננו עד מלאת שנותינו בהם שבעים שנה". בקיץ התנזר מאכילת פירות טריים ורק בראש השנה אכל אבטיחים בכדי לברך ברכת "שהחיינו", סרב להעניק הסכמה לספר ולא ביקש הסכמות על ספריו היות וסבו (ר' משה) נפטר באותה שנה בה העניק הסכמה לספר "פאת השולחן" של ר' ישראל משקלוב וכן אביו (ר' אליהו) נפטר באותה שנה בה העניק הסכמה לספר "קול ששון" של ר' ששון מרדכי. עודד את התלמידים הצעירים ששקדו על לימוד התורה ופעמים רבות הכין עבורם שתייה במהלך הלימוד בבית המדרש והגיש להם את הספרים.

תמונה מיום כ"ח באב ה'תרל"ז, בגדאד (מימין לשמאל) – עומדים: שוחט, חכם ניסים (אחיו של הבן איש חי), חכם יחזקאל (אחיו של הבן איש חי), משרת הודי של אהרון גבאי. יושבים: הגביר יוסף גורג'י, אהרון גבאי, הבן איש חי. יושבים על השטיח: חכם משה (אחיו של הבן איש חי), הנער אברהם חיים (בנו של חכם ניסים)

פטירתו

בשנת ה'תרס"ח נסע רבנו יוסף חיים לכפר כפיל שבעיראק, להשתטח על קבר יחזקאל הנביא, (כפי שנהג מידי חודש אלול להשתטח כל החודש על קרו של יחזקאל הנביא) ושם חיבר את ספרו "מראות יחזקאל". כעבור יותר משנה יצא שוב לקברו של יחזקאל הנביא אך לא הגיע למחוז חפצו, בדרכו ליד הכפר גץ תקפה אותו מחלה, וביום י"ג באלול ה'תרס"ט, עלה רבנו בסערה בשמימה.

ארונו הובא במסע בן יומיים מהכפר גץ לעיר בגדאד.

ושם ליוו אותו עשרות אלפי אנשים: יהודי בגדד כולה – גברים, נשים וילדים, לצד מוסלמים שחשו כבוד והערכה כלפיו.

יהודי בגדד הכריזו על אבל של שבעה ימים, שבהם הגיעו רבים לשמוע את ההספדים שנישאו בכל יום על ידי חכם גדול אחר מחכמי בבל. ביום השביעי הספידו תלמידו הבכיר, הרב שמעון אגסי, שאמר עליו: "בכל עת שהיה זכרו עולה על לבנו ושמו על דל שפתנו היה לבנו שש ושמח ועצמותינו כדשן תפרחנה שיש לנו רב גדול כזה … ועתה יתומים היינו ואין אב".

היו מיהודי בבל שנהגו לפקד את קברו בכל יום שישי.

מסופר על הרב יוסף חיים שגם ערביי בגדד חלקו לו כבוד, ויהודי העיר אף מעידים שביתו היה מוקד עלייה לרגל גם עבור מוסלמים שביקשו ישועה ורפואה, ושלאחר מותו הדליקו גם הם נרות על קברו

המצבה בהר הזיתים

מספרים, כי בליל י”ג אלול התרס”ט, אחר חצות הלילה, היה חכם רבי אברהם עדס זיע”א עוסק בתורה כדרכו בקודש בביתו בירושלים. לפתע נתנמנם, והנה רואה הוא בחלומו כי חכם רבי אברהם לניאדו זיע”א הולך כשהוא לבוש בגדי לבן. שאל אותו רבי אברהם עדס: “להיכן הולך”? ויענהו: “דע לך כי נפטר הרה”ג רבי יוסף חיים בעיר תהילה בבל, ואני הולך להביאו לירושלים”. וייקץ מתנומתו. ויישן ויחלום שנית, והנה באה מיטתו של רבינו יוסף חיים זיע”א, וקהל גדול עומדים על רגליהם, ויעמדו כמה רבנים מגדולי ירושלים ויספידוהו מספד גדול וכבד מאוד. ויתעורר שנית והנה חלום. אז, עוד לא היתה שום ידיעה מעניין זה בירושלים. ומספרים כי באותו הלילה, חלמו יחדיו חלום כמעין זה גם חכם רבי בן ציון מרדכי חזן זיע”א וחכם רבי יהושע שרהבני זיע”א, שאף הם דרו בירושלים. וחלמו כי רואים הם את מיטתו של הבן איש חי, מובלת בשמים מעיראק לירושלים, וכי נקבר בהר הזיתים. משקמו בבוקר, נבהלו מהאפשרות שהצדיק נפטר, וכל אחד שתק כדי לא לבשר בשורה לחבריו. לאחר תפילת שחרית נפגשו שלושתם, וכל אחד הסתיר ידיעתו מחברו. לפתע ניגש חכם נוסף לרבי יהושע שרהבני ושאל אותו: “כלום יש איזו ידיעה מרבינו וחולשתו”? שתק רבי יהושע והביט לעבר שני חבריו, ומבטם נפל אחד על השני והראו צער. החכם הנוסף שאל: “מה? נפטר?” ומששתקו, ספק כפיו ואמר: “וי”! ואז התפרצו שלושת החכמים בבכי חרישי ומחו דמעתם על הצדיק. רק כעבור כמה שעות הגיע המברק מבבל לירושלים, בו הודיעו כי: “הגאון רבי יוסף חיים עלה בסערה השמיימה בליל אמש”. ויהי כשמוע רבי אברהם עדס תוכן דברי המברק, סיפר להם מה שראה בחלום בחזיון לילה ואף את סדר הלוויה. ויעשו כדבריו, ויעמידו את אותם הרבנים הגדולים מיקירי ירושלים ויעשו עליו מספד גדול וכבד מאוד, כפי שהיה בחלום ממש.

סוד ציונו בהר הזיתים

מספרים, כי בליל פטירת הבן איש חי זיע”א, נשמעה דפיקה על דלת ביתו של תלמידו חכם רבי בן-ציון מרדכי חזן זיע”א שהיה דר בירושלים באותם ימים. בפתח עמד אחד מחופרי הקברים של החברא קדישא לעדת הבבלים, וביקש מרבי בן-ציון שישלם לו סך 400 פרוטות עבור קבורת הצדיק רבי יוסף חיים מבגדאד. השמועה על הפטירה עדיין לא הגיעה לירושלים מחוסר קשר עם בגדאד, ועל כן התבלבל רבי בן-ציון לשמע הידיעה המעציבה הנוראה. לשאלת רבי בן-ציון מי שלח אותו אליו, נענה כי בני משפחתו של הבן איש חי אמרו לו בסיום הלוויה שיגש לרבי בן-ציון חזן תלמידו, והוא ישלם את הסכום המלא. חופר הקברים עמד בתוקף לקבל את הכסף וטען “במו ידי קברתיו”. רק לאחר שחופר הקברים ציין במדויק היכן קבר אותו והסכים לקחת את רבי בן ציון להר הזיתים, ולהצביע על המקום המדוייק, מסר בידו רבי בן-ציון את מלוא הסכום.

ומספרים, כי אחר שנודע דבר פטירתו של הבן איש חי, פנה רבי בן-ציון לחברא-קדישא של עדת הבבלים, על מנת לברר על אותו קברן, והנה נודע לו כי אותו קברן נפטר בדיוק.

ובכל שנה ושנה היה עולה רבי בן-ציון למקום ציוּן זה בהר הזיתים, בליווי עשרה אנשים, ואומר שם קדיש לעילוי נשמת הבן איש חי.

צאצאיו

אביו: ר' אליהו.

אמו: הרבנית מזל טוב.

אשתו: מרת רחל.

בנו: ר' יעקב.

בתו: שמחה.

נכדו רבי דוד (ב"ר יעקב) חיים

אחיו: ר' יחזקאל, ר' משה, ר' ניסים ור' ששון.

אחותו: פרחה.

סבא: ר' משה (מצד אביו), ר' מעתוק (מצד אמו).

מוריו: ר' אליהו מני, ר' דוד חי מאיר ניסים מעתוק (אחי אמו), ר' עבדאללה [עובדיה] סומך.

מתלמידיו: ר' בן ציון חזן, המקובל יהודה משה פתיה, ר' יהושע שהרבני.

 

 

דרכו בפסיקת הלכה

כמקובל בקרב הספרדים, גם רבי יוסף חיים קיבל את העיקרון שיש ללכת אחר מרן השולחן ערוך. עם זאת, פעמים רבות הכריע שלא כדעתו בעיקר לחומרא ע"פ הרמ"א. בנוסף, דרכו של הבן איש חי להתחשב בפסיקת ההלכה בדעות המקובלים ובפסקיו משלב מפסקי האר"י ורבי שלום שרעבי (הרש"ש), גם כאשר הם מנוגדים לדעת השולחן ערוך והאחרונים. סידור הפסקים מבוסס על רמזים אסוציאטיביים, שימוש רב בדרשה על אותיות, גימטריה וכדומה. ספרי הפסיקה של הרב אינם שיטתיים, כשולחן ערוך, אלא מסודרים סביב פרשות השבוע עם קשר מסוים לנושאי הפרשה, בדומה לספרי דרשנות. הדגיש את הפן המיסטי בקיום המצוות, ועל כן הקפיד על ביצוע מדויק שלהן, וכן על הגייה מדויקת של התפילה.

 

מרן הראש"ל חכם עובדיה יוסף זיע"א , הפוסק בדרך כלל כשולחן ערוך, יצא בספרו הליכות עולם נגד שיטת הבן איש חי. לדעתו הבן איש חי היה בגדר "חסדאין מיליה" ולכן החמיר כנגד השולחן ערוך. עם זאת, התייחס מרן הראש"ל חכם עובדיה יוסף זיע"א לרבנו בן איש חי כאל "גאון עוזנו ותפארתנו, רבן של כל בני הגולה, אביר הרועים, סבא דמשפטים, מופלא שבסנהדרין, המאיר לארץ ולדרים, הגאון הגדול מבצר עוז ומגדול".

מאידך, הרב מרדכי אליהו טען כי צריך ללכת בפסיקה בשיטת הבן איש חי, וכתב עליו: "זיכהו הקב"ה ונתקבלו פסקיו בכל ישראל, עד שאמרו עליו גדולי הדור הקודם שהוא הפוסק האחרון ועל פיו ישק בית ישראל". בין הפוסקים שאימצו רבות מפסיקותיו: הרב יהודה פתיה, הרב סלמאן מוצפי, הרב יהודה צדקה (שאמו היא בת אחותו של הרב יוסף חיים), הרב בן ציון אבא שאול, הרב יעקב משה הלל, הרב יעקב חיים סופר ועוד.

דרשותיו

חלק ניכר מפועלו המנהיגותי של הרב יוסף חיים היה בדרשות ושיעורים. בכל יום נשא שני שיעורים: בכל בוקר לאחר תפילת ותיקין, שיעור ב"שולחן ערוך", "עין יעקב" ו"חק לישראל" במשך שעה וחצי, לאחר תפילת מנחה – שיעור בפרשת השבוע וענייני דיומא במשך שעה. שיעורים אלו התקיימו במועדם וכסדרם במשך 50 שנה; ומדי ארבע שנים, כאשר סיים הרב יוסף חיים ללמד את סדר הלכות שולחן ערוך, היה עורך סעודת מצווה רבת משתתפים.

בכל שבת היה הרב נושא את דרשתו בבית הכנסת הקטן של בגדאד "סלאת אל זע'ירי", שבו כ-1,000 מקומות ישיבה ובמשך כשלוש שעות היה דורש בענייני פרשת השבוע; דבריו היו מתובלים תדיר בדברי הלכה, הגדה, משלים, חידות וסיפורי מעשיות.

כידוע, ספר 'בן איש חי' מכיל דרשות של שנתיים בלבד מתוך יובל השנים בהן כיהן רבי יוסף חיים ברבנות.

בארבע שבתות בשנה: בשבת תשובה, בשבת זכור, בשבת הגדול ובשבת כלה (שבת שלפני חג השבועות), היו מתכנסים רבבות מיהודי בגדאד בבית הכנסת הגדול בעיר אשר בו כעשרת אלפים מקומות ישיבה, "סלאת אל כבירי" ומאזינים לדרשותיו של הרב יוסף חיים.

בדרשותיו היה הרב יוסף חיים משלב דברי אגדה ומוסר, ואף בהקדמה לספרו "בן איש חי" כתב "ידוע כי לדרוש בהלכות בלבד אין לב המון העם נמשך אחריהם אלא צריך שיהיה העיקר הדרש ורובו בדברי אגדה ומוסר…". הרב יוסף חיים כיוון את דבריו לכל שכבות העם ועל כן השתמש רבות במשלים, סיפורי מעשיות וחידות אשר משכו את הלב לשמוע דברי תורה. גדלותו בהלכה ועומק מחשבותיו וידיעתו בכל תורת הנגלה והנסתר קנו לו אוזן קשבת גם בקרב חכמי ומקובלי בבל.

ייחודם הגדול של דרשותיו היה חידושם המתמיד – אף שהרב יוסף חיים דרש קרוב לחמישים שנה מעולם לא נשמע חוזר על דבר פעמים. בכל דרשה ביאר וחידש פנים נוספות ואופנים חדשים בתורה.

הדמות האחרונה בת דורנו שזכתה להסתופף בילדותה בצלו של הבן איש חי, היה רבי יצחק כדורי זצ"ל, זקן המקובלים שנפטר לפני שנים אחדות. הוא סיפר את זיכרונותיו מאחת הדרשות הגדולות. "זה היה מעמד גדול ובין השומעים שררה התרגשות רבה. תחושה של יום הכיפורים ליוותה את השומעים. לאחר תום הדרשה הייתה הרגשה כאילו משיח עומד לבוא מיד. אני זוכר היכן ישבתי בבית הכנסת ואף את מספר הספסל", סיפר הרב כדורי.

 

"כבר בהיותי ילד קטן נהגתי לשבת על מדרגות הבימה של בית הכנסת, עליה היה עומד הבן איש חי ודורש. הילדים היו נוגעים בשולי גלימתו ונושקים לה. מראה הבימה היה מעורר רטט. הבן איש חי היה עומד במרכז הבימה, וסביבו ישבו כ־80 מקובלים, כולם לובשי לבן בוהק. מי שראה מראה זה לא ישכחהו. והפלא הגדול, שקולו של הבן איש חי היה גבוה ביותר וכך שמעו אותו בבירור כל הנאספים, שלעתים מנו יותר מעשרת אלפים איש, ואף ברחוב הסמוך שמעו את הדרשה בבירור, כשבכל אותה עת שוררת במקום דממה מוחלטת ואף התינוקות אינם מייבבים".

לימוד תורה לנשים

על התאמת דרשותיו לקהל השומעים מעיד הרב יוסף חיים בעצמו בהקדמה לספר 'בן איש חיל':

לא נהגתי לדרוש פלפול שקלא וטריא … יען כי הקיבוץ – בן פורת יוסף – קהל רב אשר אין להם ידיעה והשגה בפלפול … ומי ייתן והיה שכך יתנהגו כל הדרשנים העומדים על המשמר בכל אתר ואתר לעזוב את הפלפול בשיטות וסוגיות, ורק יטיפון ויגידון אגדה בדרך פשט וישר … ומשם ייכנסו בדבר הלכה פסוקה להודיע לעמא קדישא את הדרך אשר ילכו בה.

מנהג המקום

בפסיקתו בנושא לימוד תורה לנשים, שמתבססת על מעשי סבתו, ניכר אחד מהעקרונות החוזרים של הרב יוסף חיים בפסיקת ההלכה: ההתחשבות במנהג המקום. פעמים רבות הוא מבקש להימנע מלשנות את המנהג המקומי, אלא אם כן עומד נגד המנהג שיקול הלכתי כבד משקל. הרב יוסף חיים מפגין בכתביו היכרות עם מנהגים שונים של קהילות רבות ומגוונות, על טעמיהן ועל אורח חייהן היומיומי, והוא מייחס למסורות אלה חשיבות וערך רב.

בהתאם לעיקרון זה, ספרי ההלכה שלו מלאים בתיאורים על המתרחש בקהילתו שלו, על תקנות מקומיות שתיקנו סבו ואביו, ועל מנהגים שהוא עצמו חידש. הוא מרבה לתאר הנהגות שונות שלקח על עצמו, וממליץ לקורא לעשות כמוהו. בספר 'בן איש חי' מופיעות המלים "פה עירנו בגדד" עשרות פעמים, והרב יוסף חיים מפרט מנהגים שונים של קהילתו, לפעמים עד כדי דקדוק בדברים הנראים שוליים.

יצירתו הספרותית

הרב יוסף חיים כתב ספרים רבים ביניהם: ספרי שו"ת שקיבצו את תשובותיו לשאלות שנשלחו אליו מכל רחבי תבל, מאמרי הלכה שפרסמו בקביעות בירחון "המאסף" שיצא לאור בירושלים, ביאורים על הגמרא ופיוטים.

ספריו

הרב יוסף חיים כתב למעלה מ-100 חיבורים אך רק 53 מהם יצאו לאור. חיבורים אלו עוסקים בכל מקצועות התורה ומשקפים את ידיעותיו הרבות במדע, ברפואה, באסטרונומיה, בפיזיקה ובכלכלה. כמו כן מתגלה בקיאותו הרבה בספרי פסיקה ספרדיים ואשכנזיים. למרבה הצער, חיבורים רבים נגנבו מביתו לאחר פטירתו בימי השבעה וחלק נשטפו בשיטפון שהציף את בגדאד.

חלק נכבד מספריו הם אסופות שו"ת אשר נשלחו אליו מכל קצוות תבל במגוון גדול של נושאים. המפורסם מבין ספרי השו"ת הוא "רב פעלים" אשר מסודר על פי חלקי השולחן ערוך, ובו היה לו משא ומתן בהלכה עם כמה מגדולי דורו כגון עם בעל שדי חמד (ספר) עם בעל שואל ומשיב רבי חיים פלאג'י ועוד.

הרב יוסף חיים משלב את דברי הקבלה עם פסקי הבית יוסף. כשישנה מחלוקת בין פסקי הבית יוסף ודברי האר"י או הזוהר, הכריע כדברי המקובלים. החמיר במקרים רבים על מנת לצאת ידי כל הדעות בהלכה, עד שנחשב כפוסק המחמיר ביותר בין פוסקי ספרד. אימץ רבות מן החומרות של החיד"א, הרש"ש והאר"י. במחלוקות בין דברי הרש"ש לדברי החיד"א הכריע כרש"ש. לעיתים החמיר כפסקי הרמ"א בניגוד לדעת הבית יוסף ובכך הוא משלב גם פסיקה אשכנזית.

הוא אינו פותח את תשובותיו בדברי ענווה כסגנון של מחברים אחרים, משום שחשש שמתוך ענווה יגיע לגאווה. הקדמתו בכל ספריו נפתחת בדברי שבח לקב"ה שזיכהו ללמוד תורה קדושה, והוא מסיים בגילוי דעת שכל מעשיו הם "לשם יחוד קודשא בריך הוא ושכינתיה".

שמות רבים מספריו נקשרים לשמו ותאריו של בניהו בן יהוידע, שר צבאו של שלמה המלך. הסיבה לכך, על פי המסופר, היא, כי בעת ביקורו בארץ ישראל השתטח על קבר בניהו בן יהוידע ובאותו לילה נגלו לו סודות קבלה רבים, וכמו שכתב בעצמו שהוא משורש נשמתו.

את המהדורה הראשונה לחלק מספריו הוציא בעצמו על ידי בתי דפוס בירושלים. מנהגו היה לשלוח את ספריו להדפסה בירושלים ולא לדפוס ליבורנו (דבר שהיה מוזיל באופן משמעותי את עלויות הדפוס), וזאת כדי לתת פרנסה ליהודי ירושלים ולחזק את ידי יהודי היישוב הישן. אחרי פטירתו עסק בנו יעקב בהדפסת ספריו, ולאחר מכן עסק בכך הרב יוסף כצ'ורי.

כיום נערכו מחדש בסדרה בת 24 כרכים בשם אוצרות חיים בהוצאת אהבת שלום בה נערכה משנתו ההגותית לפי נושאים

רשימת ספריו שבדפוס

דרשות ועניינים שונים

אדרת אליהו – דרשות על התורה וההפטרות פרשת השבוע.

אורח חיים – פירוש על הגדה של פסח בדרך הפרד"ס, בתוספת הלכות פסח, ספירת העומר וחג השבועות מכתבי יד.

אות חיים – דרשות עם מעשיות ומשלים בדרך הפרד"ס, לבר מצווה, נישואין ושבע ברכות.

אמרי בינה – דברי אגדה, מוסר וחידות.

בן איש חי (דרשות) – דרשות המסודרות לפי סדר פרשת השבוע. בספר הוא מביא גם כן פרושים על התנ"ך ומסביר אתם על פי הקבלה. בין היתר הוא כתב על יום כיפור ארוך ומקובלי זמננו זיהו זאת כהתייחסות למלחמת יום הכפורים[דרוש מקור].

בניהו-על התורה – פרפראות וחידושים עם מעשיות ומשלים בדרך הפרד"ס, על פרשיות שבוע. יצא לאחרונה מכתב יד.

בן יהוידע-על התורה – דרושים וחידושים על התורה ובסופו רמזים לחנוכה ודרושים לשבת כלה ופירושים חדשים על הירושלמי ובבלי בדרך הפרד"ס. יצא לאחרונה מכתב יד.

בן איש חיל – דרשות לארבע שבתות (שבת שובה, שבת זכור, שבת הגדול ושבת כלה – שבת שלפני חג השבועות) ודרשות על המועדים

ברכת חיים – ביאור בפרד"ס על כל הפטרות השנה.

ברכת הרי"ח, ג"כ – פרשנות על התורה הפטרות ופרקי אבות (כרכים א-ב); דרשות, תשובות, בקשות, גליונות ספרים וליקוטי שמועות (כרך ג). יצאו לאור לאחרונה מכתבי-יד שנתגלו במטה המודיעין העיראקי בשנת תשס"ג (2003).

גדולת חיים – דרשות מעשיות ומשלים, בדרך הפרד"ס, על שבת הגדול. יצא לאחרונה מכתב יד.

דרושי חיים – דרשות עם מעשיות ומשלים, בדרך הפרד"ס, על "שבת כלה". יצא לאחרונה מכתב יד.

חוקי הנשים – מוסר והלכות לנשים. הספר נכתב עבור הנשים בשפת העם, ושמו בערבית הוא "קאנון אל-נסא" (قانون النساء) (הספר קאנון אלנסא באתר הארכיון של יהודי עיראק)

כתר מלכות (הליכות וסגולות) – הנהגות, תפילות, תיקוני תשובה וסגולות לכל ימי השנה.

מים חיים – מוסר והשקפה.

מלאך הברית – דרשות על ברית המילה לפי סדר הפרשיות.

משל ונמשל – משלים ולקחי מוסר, מלוקטים מכל ספריו על ידי הרב בן ציון חזן.

נפלאים מעשיך – מעשיות בעלות מוסר השכל, מלוקטות מספריו.

עוד יוסף חי (דרשות) – על דרך בן איש חי דרשות. הספר בשני חלקים והוא בנוי על פי סדר פרשיות השבוע.

עטרת תפארת – חידושים ושו"ת בקבלה ואגדה. חקירות בעניינים שונים.

שבת מלכתא – דרשות עם מעשיות ומשלים, בדרך הפרד"ס, על "שבת כלה". יצא לאחרונה מכתב יד.

שיח חיים – דרשות, מעשיות ומשלים, בדרך הפרד"ס, על עצירת גשמים וצרות אחרות.

שערי חיים – פירוש לסדר עבודת יום הכיפורים.

שפתי חיים – דרושים לארבע שבתות, שבת שובה, שבת זכור, שבת הגדול, ושבת כלה. יצא לאחרונה מכתב יד.

תשובה מחיים – דרושים וחקירות נפלאות לשבת תשובה. יצא לאחרונה מכתב יד.

הלכה

בן איש חי (הלכות) – הספר שעל שמו הוא נקרא. יצא בשנת תרנ"ט (1899). אחד מספרי ההלכה המשפיעים ביותר על יהדות ספרד. בספר מובאים פסקיו של רבי יוסף חיים, אותם דרש בשבתות במשך שנתיים בבית הכנסת הגדול בבגדד, והספר מסודר לפי סדר הדרשות: שנה ראשונה ושנייה, וכל שנה מחולקת לפרשיות, שבהן נכתבו הרעיונות שדרש בשבת ולאחריהם ההלכות המתקשרות אליהם.

ידי חיים – שו"ת ופסקי הלכה אשר נקבצו מספריו ומכתבי יד שונים שהוא כתב.

עוד יוסף חי (הלכות) – ספר במתכונת הבן איש חי על פרשיות השבוע. הוצא לאור על ידי רבי בן ציון מרדכי חזן בירושלים, לאחר פטירתו של רבי יוסף חיים. בספר חסרות ההלכות על הספרים ויקרא, במדבר ודברים, מלבד פרשיות בודדות, משום שהמחבר שלח את כתבי היד באונייה להוציאם לאור, והאונייה הותקפה על ידי שודדי ים וחלק מכתבי היד אבדו בים.

רב פעלים – שו"ת. הספר בנוי על מתכונת השולחן ערוך והוא בן ארבעה חלקים.

מקבציאל – שו"ת על ארבעת חלקי השו"ע. הספר אבד לאחר פטירתו של הבן איש חי, וחלק ממנו נמצא לאחרונה על ידי הרב יוסף חיים מזרחי, והוא יצא לאור בשנת ה'תשע"ד.

רב ברכות – חידושים ופלפולים בהלכה ושו"ת והלכות ברכות.

תורה לשמה – שו"ת על השו"ע ובקבלה. התשובות בספר חתומות בשם העלום "יחזקאל כחלי". יש הטוענים כי זהו שם עט של רבי יוסף חיים (יחזקאל כחלי בגימטריה יוסף חיים).

משנה ותלמוד

בן יהוידע – ביאורים וחידושים על אגדות התלמוד.

בניהו – ביאורים וחידושים על אגדות התלמוד.

ברכת אבות – פירוש על מסכת אבות.

חסדי אבות – פירוש על מסכת אבות. (הספר באתר הארכיון של יהודי עיראק)

מוסיף חיים – פירושים וחידושים על המשנה.

תנ"ך

אבן שלמה – פירוש למגילת שיר השירים בדרך הרמז והדרש.

אם המלך – דרשות ופירושים על מגילת רות.

דברי חיים – דרשות ופירושים על מגילת קהלת.

חיים והשלום – דרשות ופירושים על תהילים.

נחמת ציון – פירוש על מגילת איכה.

קרן ישועה – פירושים וחידושים על מגילת אסתר.

קבלה

דעת ותבונה – הקדמה ומפתח ללימוד הקבלה.

בניהו – פירוש על תיקוני הזוהר.

תפילות ותיקונים

כתב ותיקן עשרות תפילות למועדים ולזמנים, חלקם קובצו לספרים ומקצתם עוד נתונים בכתב יד:

 

אור זרוע – סדר לימוד על קבר רבי עקיבא וליום פטירתו (יום הכיפורים), הכולל ליקוט מאמריו מספרות חז"ל. שם הספר לקוח מהפסוק "אור זרוע לצדיק ולישרי לב שמחה". (בתלמוד הירושלמי נהוג לכתוב "עקיבה").

אמונת עתיך – תפילות ותיקונים לכל ימות השנה (מצורף עם ספרו "סדר היום").

הילולא רבא – סדר לימוד ליום פטירתו של התנא רבי שמעון בר יוחאי.

לשון חכמים – בספר זה שמחולק לשני חלקים מביא רבי חיים תפילות לאירועים שונים ולקברי צדיקים ונוסח אמירת לשם ייחוד לפני קיום מצוות, על מנת לעורר את הכוונה לפני המצוה. כמו כן, כולל הספר פירוש לשער הגלגולים מאת רבי חיים ויטאל.

ממלכת כהנים – סדר לימוד לעילוי נשמת יחזקאל הנביא, יהושע הכהן הגדול ועזרא הסופר, שהיו שלושתם כהנים.

מנוחת הנפש – לימוד ליום השבעה, השלושים, השלושים והשנה. תיקון לנפטרים.

משמרת החודש – תפילות, לימוד ותיקון לומר בערב ראש חודש.

סדר היום – תפילות ובקשות מדי יום ביומו (מצורף עם ספרו "תיקון תפילה").

רפואת הנפש – תפילות והנהגות לתיקון פגם הברית.

תיקון ז' באדר – סדר לימוד ליום פטירתו של משה רבנו.

תיקון ה' באב – סדר לימוד ליום פטירתו של האר"י.

תיקון תפילה – הנהגות ישרות, תפילות ותיקוני נוסחאות התפילה על פי האר"י והרש"ש.

קונטרסים שונים

כמו כן כתב רבי יוסף חיים קונטרסים שונים שחלקן נדפסו בספריו.

חוט המשולש – שו"ת בקבלה (נדפס בספרו "עוד יוסף חי" – הלכות).

חקרי לב – חקירות נפלאות בעניינים שונים. (נדפס בספרו "אמרי בינה").

מראות יחזקאל – על יחזקאל הנביא וקברו (נדפס בספרו "עוד יוסף חי" – דרשות).

נווה צדיקים – דרשות והספדים על חכמים וצדיקים שנפטרו בדורו (נדפס בספרו "בן איש חיל").

סוד ישרים – שו"ת בקבלה (נדפס בספרו "רב פעלים" וב"תורה לשמה").

שני אליהו – דרשות וחקירות בהלכה (נדפס בספרו "בן איש חיל").

ועוד קונטרסים וספרים קטנים ואלו הם: בית תפילה, ברכת האילנות, דועא אל נסא, חזורייאת ותפסירהום, ממלכת כוהנים, סדר הקפות לשמחת תורה, שובי שובי השולמית, שנה חדשה, ותפילת בית העלמין.

פיוטיו

הרב יוסף חיים כתב למעלה מ-200 פיוטים וידועים לנו כ-50 מהם והיתר מצויים בכתב יד.

פיוטיו עוסקים במעגל השנה, אישים מהתנ"ך והתלמוד, ארץ ישראל, כנסת ישראל, גאולה, חינוך ומוסר.

פיוטיו נדפסו בסידורים ומחזורים לקהילת בבל, בהקדמות או סופי ספריו וכן בספרי פזמונים שיצאו לאור בבגדד, ארץ ישראל והודו.

פיוטו הידוע ביותר הוא "ואמרתם כה לחי" לכבודו של רבי שמעון בר יוחאי, פיוט זה נכתב בארץ ישראל בשנת ה'תרכ"ט (1869) בציונו של הרשב"י והתפרסם והתקבל בכל קהילות ישראל.

אסופה של 30 משיריו נדפסה ב"מן הגנזים", חלק ג, בהוצאת אהבת שלום.

לרגל יומא דהילולא אוסף של שירים ופיוטים משירתו של מורנו יוסף חיים מבגדאד בעל הבן איש חי לחצו כאן

ההקדמה לספרו החשוב 'בן איש חי' מאפשרת לחוש משהו מעולמו הפנימי של הרב יוסף חיים, שגרם לו להתמסר באופן כה מלא לחידוש בתורה, בהלכה, באגדה ובקבלה. בבחירתו לצטט בהקדמה את הדברים המרגשים המיוחסים לרשב"י בספר הזוהר (שנהיו מפורסמים עתה בזכות אביתר בנאי שהלחין ושר אותם) הוא מבטא את אהבת חייו הגדולה לתורה:

אורייתא אורייתא, נהירו דכל עלמין, כמה ימין ונחלין ומקורין ומבועין מתפשטין מינך לכל סטרא … אורייתא אורייתא, מה אימא לגבך, אילת אהבים ויעלת חן, עילא ותתא רחימין דילך.

ובתרגום: תורה תורה, אור כל העולמים, כמה ימים ונחלים ומקורים ומבועים מתפשטים ממך לכל צד … תורה תורה, מה אומר עלייך, איילת אהבים ויעלת חן, למעלה ולמטה האוהבים שלך.

והרב יוסף חיים ממשיך ומפייט בארמית זוהרית אך במלותיו שלו:

אורייתא אורייתא, כמה חביבין אינון מלין דילך … אורייתא אורייתא, הא אהבה ורשפין דשלהובא דליבא אבתרך, יהא רעווא דתהוי אנת חקוקה בליבן … דעתך עלן אורייתא קדישתא, ודעתן עלך אורייתא קדישתא, לא נתנשי מינך ולא תתנשי מינן, לא בעלמא דין ולא בעלמא דאתי.

ובתרגום: תורה תורה, כמה אהובות אלה המלים שלך … תורה תורה, הרי אהבה ורשפי שלהבת הלב אחרייך, יהי רצון שתהיה את חקוקה בלבנו … דעתך עלינו תורה קדושה ודעתנו עלייך תורה קדושה, לא נשתכח ממך ולא תשתכחי מאתנו, לא בעולם הזה ולא בעולם הבא.

אוצרות במרתף המודיעין העיראקי

דרישת שלום עדכנית מאוצרות הבן איש חי התגלתה לפני כעשור במרתפי המודיעין העיראקי, עם כיבוש המדינה והפלת משטר סדאם חוסיין על ידי צבא ארצות הברית. במקום נמצאו כאלפיים ושבע מאות ספרים במצב ירוד ביותר וגם עשרות אלפי מסמכים שנשדדו מהקהילה היהודית. לאחר בדיקה מקצועית והשוואה לכתבי יד אחרים, זוהו חלקם כדפים בכתב ידו של הבן איש חי. הדפים הכתובים באותיות עבריות בשפה הערבית (כדוגמת האידיש והלאדינו), מכילים יותר ממאתיים עמודים, חלקם מהווים טיוטות של ספרים שכבר פורסמו וחלקם כוללים ככל הנראה דרשות לא מוכרות על פרשת השבוע. ספרי תורה אחרים מבגדד שנמכרו על ידי סוחרי עתיקות ערבים, עשו את דרכם לארץ הקודש והגיעו לבתי כנסת שונים של כוחות הביטחון.

 

הרב שמואל אליהו מספר כי אביו זצ"ל ששמע על הגעת הספרים העתיקים מעיראק, אמר כי בבית הכנסת הגדול בבגדד היה ספר תורה שנכתב על ידי הבן איש חי בעצמו, וכי חתימתו מופיעה בגב העמודה האחרונה של הספר. "אחרי הרבה חיפושים גילינו שהספר מצא את דרכו באופן פלאי דווקא לבית הכנסת של 'המוסד'. עוזר שר הדתות תיאם ביקור מיוחד עבור הרב מרדכי אליהו זצ"ל בבית הכנסת שבבסיס המוסד. כשהרב פתח את הספר, וגילה את החתימה של ה"בן איש חי" שנמצאת מאחורי הקלף, הוא פרש הצדה והחל לבכות, וכל הנוכחים במעמד, כולל ראש המוסד עצמו, מחו את דמעותיהם".

איגרות אישיות שכתב הבן איש חי

(שיצאו לאור בספר 'נחלת אבות: אסופת גנזים מבית משפחת ששון', חלקן בתרגום מערבית-יהודית) מאפשרות להציץ גם על יחסו הייחודי לילדים ולנשים, ותוך כדי כך גם לחשוף טפח מעולמו האישי יותר. הרב יוסף חיים עמד בקשרי ידידות עם בני משפחת ששון, מעשירי יהודי בגדד שעסקו במסחר, ומכתביו לסלימאן ופרחה ששון, הורי המשפחה, עוסקים בענייני מסחר, הלכה וידידות. לאחר פטירת סלימאן המשיך הרב יוסף חיים להתכתב עם פרחה ששון, בין השאר בענייני הלכה, תפילות ולימוד.

בין המכתבים ניתן למצוא איגרת ששלח הרב יוסף חיים לדוד ששון, בנם של פרחה וסלימאן, בהיותו בן חמש. למרות שהיה עסוק כל ימיו בלימוד ועיון, מצא את הזמן להתכתב עם הילד הרך, ולהסביר לו כמה חשוב שישקיע בלימודיו, שיתחבר לילדים הטובים שלומדים אתו, ושישמע בקול הוריו. כאשר הגיע דוד ששון לגיל מצוות, שלחו הוריו לרב יוסף חיים איגרת על המאורע, ותשובתו מגלה את רגישותו ואת אהבתו לזוג ששון: "מכתבכם היקר הגיע ביום שבת קודש ושמחתי בו מאוד, ושתיתי כוס משקה על אהבתכם ועל השמחה, והתפללתי בשקט. יהי רצון שמה שבא בפי יתקבל".

כאמור, הרב יוסף חיים התכתב גם עם פרחה, בין השאר בענייני הלכה, עובדה שראויה לציון כשלעצמה. אך יתרה מזאת, הוא ראה בפרחה תלמידת חכמים, ובאחד המכתבים ששלח אליה בעת שהותה בלונדון התעניין בתוכן שיעורי הגמרא הניתנים בעיר:

לפני שנתיים הובן מעיתון לונדון שהחכם באשי של לונדון, הרב אדלר הי"ו, רגיל לדרוש בשבת הגדול, ויכתוב בעיתון את הסוגיה שהולך לדרוש, כדי שיראו אותה קודם ויבינו הדברים שיאמר בה. ואת המכובדת הלכת לדרוש שלו, והבאת אתך גמרא כדי שתביני מה ידרוש בה. רוצה אני לדעת האם ייתכן שאנשי לונדון מבינים פלפול של גמרא, ואם ניתן למצוא בה חכמים. אם שלושה רבעים מהם ריקים, לא כדאי לרב לדרוש בגלל שלושה אנשים. מבקש אני שתודיעי לי על שאלתי בפרוטרוט.

גם בכתביו ההלכתיים של הרב יוסף חיים ניתן למצוא יחס מעודד ללימוד תורה של נשים. הוא אמנם פוסק – במענה לשאלה שנשלחה אליו – שאל לנשים להגיד תיקון חצות "אף על פי שהן נשים חכמניות ולמדניות, ודרכן ללמוד תהילים בכל יום, וגם יש להן לימוד קבוע", כנראה בשל העובדה שמדובר בתיקון קבלי יותר מאשר בלימוד; אך לגבי לימוד הוא פוסק: "בתורה שבעל פה אין קפידה, וכן מנהג הנשים בביתנו שעומדים באשמורת קודם עלות השחר, ואין אומרות תיקון חצות, אלא לומדות פתיחת אליהו זכור לטוב, וקצת לימוד כיוצא בזה, וזקנתי תנצב"ה הייתה לומדת י"ח פרקי משנה". גם לגבי לימוד בליל הושענא רבה הוא כותב שהנשים "נעורות ולומדות משנה תורה ותהילים, והתפילות של כורתי ברית, כי אנחנו יושבים ולומדים בתוך הסוכה שבחצר, והן יושבות למעלה באכסדרה אשר עומדת לפני הסוכה, ולומדות עמנו בפני עצמן". מדברים אלה עולה מסורת שנשים לומדות תורה ומשנה, ואומרות קטעי זוהר ותפילות קבליות.

אולם גם לאור הדברים האלה לא ניתן לייחס לרב יוסף חיים תודעה פמיניסטית או שוויונית מודרנית. כמי שנטוע עמוק בעולם המסורת, ובהתאם לתרבות שבה פעל, משקפים כתביו יחס שמרני לנשים ולמעמדן. בהקשר זה כדאי להזכיר את ספר ההדרכה והמוסר שלו 'קאנון אל נסא' – 'חוקי הנשים' – הספר היחיד שלא כתב בעברית אלא בלשון הערבית-יהודית העממית. עצם המחשבה לכתוב ספר המוקדש כולו לנשים, בשפה נגישה שבה תוכלנה לקוראו, אופיינית לרב יוסף חיים ומעידה על רצונו לפנות גם לקהל זה; אך תכניו של הספר משקפים את הסדר הישן והפטריארכלי של העולם המסורתי.

בכתב העת התורני 'המאסף' פרסם העורך בן ציון אברהם קואינקה דברים הראויים לסיכום סיפור חייו של הרב יוסף חיים:

כאשר הייתי בבגדד זכיתי לחזות בנועם פניו הבהירים והשמחים, ולהסתופף בצל קורתו ותורתו ולהשתעשע בנועם חכמתו. עשר שנים ויותר הנה עברו מהזמן ההוא, ועוד הנה תמונתו היקרה כמו חי נצבת לפניי, עוד מצלצל באוזניי מדברו היפה וזיו פניו המאירים לוקחים את לבבי.

מורשתו של הרב יוסף חיים עודנה חיה ונוכחת עד היום בפן האישי והציבורי הלכתי. דמותו ממשיכה להיות נערצת על יוצאי קהילות המזרח, ובעיקר על יהודי בבל, והיא מייצגת בעיני רבים את יהדות המזרח בתפארתה התרבותית, הדתית והחומרית. ניתן לראות את תמונתו תלויה בבתים רבים של יהודים בני עדות המזרח, וכן בבתי עסק, בבתי כנסת ובבתי מדרשות.

גם מורשתו ההלכתית נותרה דומיננטית עבור יהודי בבל, וספרו 'בן איש חי' נחשב עד היום כמעין 'שולחן ערוך' של יוצאי בבל ושל קהילות מזרחיות רבות אחרות. עם זאת, בעשורים האחרונים נתגלע מתח בין מורשת זו לבין מפעלו של הרב עובדיה יוסף, שמבקש לאחד את דפוסי ההלכה והמנהג כשיטת השולחן ערוך. ראשית דרכו הציבורית של הרב עובדיה התגלמה במחלוקותיו על הבן איש חי ופסיקתו הקבלית, והעדפת פסקי השולחן ערוך המקלים יותר. לעומתו, מייצג כיום הרב מרדכי אליהו את הקוטב ששואף לשמר את המנהגים השונים של קהילות בבל, ובפסיקתו, ההולכת בעקבות הבן איש חי, משולב עולם הקבלה באופן מוצהר.

על הדומיננטיות של מורשת הרב יוסף חיים תעיד העובדה שספריו הנפוצים נדפסים שוב ושוב במהדורות שונות, במקביל למפעל הוצאה לאור של כתביו הרבים שלא נדפסו מעולם ונמצאים עדיין בכתבי יד.

 

זכותו תגן עלינו

הדליקו נר לכבוד ולעילוי נשמתו של הצדיק הגאון חכם יוסף חיים(בן איש חי)בן מזל טוב זיע"א

ובעז"ה תזכו לישועות אמן.

תמונות נלקחו מויקיפדיה תיעוד מרשתות חברתיות. שימוש לפי סעיף 27 א' לחוק זכיות יוצרים לפניות:office@moreshet-maran.com