היום א' תמוז: יום פטירת יוסף הצדיק או יוסף בן יעקב (ב' קצ"ט – ב'ש"ט).

יוסף הוא בנו האחד-עשר של יעקב אבינו ובנה הראשון של רחל אימנו. הוא נקרא בשמו על ידי רחל אמו, שהייתה עקרה שנים רבות, וכשנולד ראתה בו סימן לבן נוסף: "וַתִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ יוֹסֵף לֵאמֹר יֹסֵף יְהוָה לִי בֵּן אַחֵר".

יוסף היה בנו האהוב של יעקב אבינו, דבר שהביא לקנאת האחים בו, עד למכירתו. לאחר מכירתו נמכר יוסף הצדיק לפוטיפר במצרים, הפך לראש ביתו, אך לאחר מכן נאסר בבית האסורים בעקבות עלילה שהעלילה עליו אשת פוטיפר, שכביכול ניסה לחטוא עמה. בכלא פתר יוסף הצדיק לשרי פרעה את חלומותיהם, ולאחר שפרעה עצמו חלם חלום ופותר אין לו, הובא יוסף הצדיק לפניו. יוסף הצדיק פתר לפרעה את חלומותיו, וניבא לו שיהיו עתה שבע שנות שובע ולאחריהן שבע שנות רעב. פרעה בתגובה העלה את יוסף הצדיק לגדולה, ומינה אותו למשנה למלך מצרים. לאחר שבע שנות הרעב, ירדו אחיו של יוסף הצדיק מצרימה להביא לחם, ופגשו אותו שם. יוסף הצדיק הכירם אך אחיו לא הכירו אותו. יוסף הצדיק מעביר את אחיו תלאות רבים, עד שלבסוף נגלה אליהם כיוסף אחיהם. יוסף הצדיק ואחיו מתפייסים, וכל משפחת יעקב יורדת מצרימה לחיות במצרים בארץ גושן.

תולדות חייו ומורשתו

לפי המסורת, יוסף הצדיק נולד יוסף בכ"ז תמוז, בשנת ב' קצ"ט, כך מביא רבינו בחיי (שמות א, ו). ויש טוענים שהוא נולד ונפטר בא' בתמוז.

במותו, מצווה יוסף הצדיק את אחיו להעלות את ארונו אל ארץ ישראל, לאחר שה' יגאל אותם ממצרים.

הבן האהוב

כמסופר בתורה, היה יוסף בן הזקונים של יעקב מאשתו אהובתו רחל, לה היה זה הבן הבכור, ולכן יעקב אהב אותו אהבה יתירה, והעניק לו כתונת פסים. אהבה זו גרמה לקנאה גדולה בין אחיו . בנוסף, הביא יוסף הצדיק את דיבת אחיו בפני אביהם – והם שנאו אותו בשל כך.

חלומותיו של יוסף

יוסף חלם שהוא ואחיו קוצרים אלומים בשדה ופתאום קמה אלומתו וניצבה וכל האלומים של האחים משתחוים לאלומתו של יוסף, המשמעות הייתה ברורה: כל האחים יבואו להשתחוות ליוסף הצדיק, והוא ימלוך עליהם או ישלוט בם. יוסף סיפר את חלומו לאחיו, ושנאתם אליו גדלה בשל חלום זה. לאחר מכן חלם יוסף חלום נוסף בו 11 הכוכבים, יחד עם השמש והירח, באים להשתחוות לו. הפעם הייתה המשמעות רחבה יותר: לבד מ11 הכוכבים (=האחים, השבטים), יבואו גם השמש (האב, יעקב) והירח (האם) להשתחוות ליוסף בסופו של דבר. יוסף סיפר גם חלום זה לאחיו. אחיו לא הגיבו לסיפור החלום, ויוסף שב וסיפר את החלום לאביו בפניהם. יעקב הגיב בגערה: על פי רש"י, הגערה נועדה לשכך את קנאת האחים על ידי יצירת הרושם כי החלום הוא חלום שווא. לכאורה, מכיוון שאמו של יוסף – רחל – נפטרה כבר, הרי שאין אפשרות כי החלום יתקיים. אולם, מיד בהמשך נכתב "וְאָבִיו שָׁמַר אֶת הַדָּבָר". מכך ניתן ללמוד, על פי פירוש רש"י, כי יעקב אבינו כן האמין שביום מן הימים החלום יתממש.

מכירת יוסף

לאחר עניין החלומות, שלח יעקב אבינו את יוסף הצדיק לראות את שלום אחיו שנדדו עם הצאן לאזור שכם ועמק דותן. האחים שהבחינו בו רצו להרוג אותו ראובן, הבכור מנע מהם לבצע את הרעיון, והם השליכו אותו לבור. לאחר מכן הלך ראובן לשמש את אביו. יהודה הוסיף ואמר: "מַה בֶּצַע כִּי נַהֲרֹג אֶת אָחִינוּ וְכִסִּינוּ אֶת דָּמוֹ", הוא הציע למכור את יוסף לשיירה של ישמעאלים שעברה במקום, שמכרו אותו למצרים. וכך הגיע יוסף למצרים. כשראובן חזר והבחין בנעשה הוא הבין שמוכרחים לעשות משהו כדי להסתיר את הדבר מאביהם הזקן. הם שחטו גדי עיזים, טבלו את כתונת יוסף בדם, ובאו אל יעקב ושאלוהו: הכתונת בנך היא זו? יעקב, הנדהם ביכה את מות יוסף באומרו "חַיָּה רָעָה אֲכָלָתְהוּ טָרֹף טֹרַף יוֹסֵף".

יוסף במצרים וניסיון אשת פוטיפר

יוסף נמכר לעבד בבית פוטיפר שר הטבחים – משרי פרעה. לאחר שהתברר כאיש ארגון מוצלח הוא הושם להיות אחראי על בית פוטיפר. אשת אדוניו ניסתה לפתותו לדבר עבירה בדברים, אך יוסף סירב בהתמדה. לבסוף ביום חגם של המצריים, נותרה אשת פוטיפר בבית בטענה שהיא חולה וקיוותה לנצל את ההזדמנות כדי לתפוס ביוסף ולגרום לו להיות עמה. יוסף ברח מהבית ובגדו נשאר בידה. אשת פוטיפר שחששה מהגילוי המרעיש, האשימה את יוסף שכיכול הוא זה שניסה לפתותה ועקב כך יוסף הושם בבית הסוהר. ה' שוב עמד לימינו, והוא נשא חן בעיני שר בית הסוהר, שמינה אותו לשרת את שר האופים ושר המשקים, שנכלאו בשל רשלנות בהכנת מאכלי המלך. כאשר שניהם חלמו חלומות מוזרים, פתר להם יוסף את החלומות: שר האופים יתלה, ואילו שר המשקים יקבל חנינה וישוב למשרתו. יוסף מבקש ממנו לזכור לו חסד ולשחררו מבית האסורים, אך בפועל, שר המשקים שוכח את יוסף.

יוסף כמשנה למלך

לאחר שנתיים, כאשר פרעה חולם חלומות שלא היה פותר להם, נזכר שר המשקים בנער העברי היושב בבית הכלא, וממליץ לפרעה להיעזר בשירותיו כדי לפתור את החלום. יוסף פתר בהצלחה את חלום פרעה: שבע שנות שבע יגיעו לעולם, ולאחריהן שבע שנות רעב. בעקבות הפתרון מזדרז יוסף ומציע לפרעה לאגור מזון בזמן השבע כדי שהארץ תוכל לשרוד בזמן הרעב. פרעה מתפעל עד מאד מהפתרון ומההצעה המעשית שבעקבותיו, וממנה את יוסף על ביצוע משימת אגירת המזון. התפקיד הרשמי של יוסף: המשנה למלך.

בספר בראשית, פרק מ"א, פסוק מ"ה משנה פרעה את שמו של יוסף לצָפְנַת פַּעְנֵחַ. וַיִּקְרָא פַרְעֹה שֵׁם יוֹסֵף צָפְנַת פַּעְנֵחַ וַיִּתֶּן לוֹ אֶת אָסְנַת בַּת פּוֹטִי פֶרַע כֹּהֵן אֹן לְאִשָּׁה וַיֵּצֵא יוֹסֵף עַל אֶרֶץ מִצְרָיִם יש האומרים שפירושו של שם זה הוא "מגלה נסתרות".

יוסף מבצע בהצלחה את המשימה, הוא אוגר אוצרות מזון רבים, ומוכר אותם ליושבי מצרים.

המפגש עם האחים

כל משך זמן זה, הוא מחכה שאחיו יבואו מצרימה, על מנת לפגשם. לאחר זמן רב, הם אכן הגיעו כדי לקנות מזון במצרים, ואז יוסף העליל עליהם שהם מרגלים. לראיה, הם היו צריכים להביא את אחיהם הקטן – בנימין כדי להוכיח שכוונותיהם חיוביות. לאחר שבנימין ירד מצרימה, האשים אותו יוסף בגניבת הגביע שלו, וצווה להשאיר אותו לעבד בעקבות זה שגנב את הגביע.

התגלות יוסף לאחיו

לאחר שיוסף אסר את בינימין על גנבת הגביע האחים הבינו שלא יוכלו לחזור לאביהם מבלי בנימין ומנסים לשכנע את יוסף שיוותר ויקח במקום בנימין את יהודה לעבד ויוסף לא יכל עוד להתאפק ולבסוף התגלה אל אחיו.

פגישת יעקב אבינו עם יוסף

יוסף ממהר לשלוח שלוחים אל אביו, והוריד אותו בכבוד רב מצרימה. משהגיע למצרים עם כל אחיו, הקצה להם מקום מיוחד – ארץ גושן, שם הם התגוררו בשלום ובשלוה.

יעקב אבינו מצווה את יוסף שיקבור אותו בארץ ישראל

לקראת סוף ימיו של אביו, יעקב אבינו, מצווה אותו אביו בתור השליט ממצרים, להעלות את גופתו לקבורה בארץ ישראל, במערכת המכפלה, מקום קבורת אבותיו. יוסף השיב לאביו " אָנֹכִי אֶעֱשֶׂה כִדְבָרֶךָ", לאחר בקשת יעקב, נשבע על כך יוסף לאביו.

הפרידה של בני יוסף מיעקב הסבא

באחד הימים, אמרו ליוסף השליט, כי אביו יעקב חולה, והוא הלך לבקרו עם שני בניו, מנשה ואפרים. כאשר ראה יעקב שהגיע יוסף, התחזק והתגבר על חוליו וישב על המיטה מפני כבודו של יוסף. במעמד זה, אמר יעקב ליוסף, כי שני בניו, מנשה ואפרים, יהיו נחשבים כחלק מהשבטים, וכמו שכתבה התורה: "וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב אֶל יוֹסֵף אֵל שַׁדַּי נִרְאָה אֵלַי בְּלוּז בְּאֶרֶץ כְּנָעַן וַיְבָרֶךְ אֹתִי. ד וַיֹּאמֶר אֵלַי הִנְנִי מַפְרְךָ וְהִרְבִּיתִךָ וּנְתַתִּיךָ לִקְהַל עַמִּים וְנָתַתִּי אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת לְזַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ אֲחֻזַּת עוֹלָם. ה וְעַתָּה שְׁנֵי בָנֶיךָ הַנּוֹלָדִים לְךָ בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם עַד בֹּאִי אֵלֶיךָ מִצְרַיְמָה לִי הֵם אֶפְרַיִם וּמְנַשֶּׁה כִּרְאוּבֵן וְשִׁמְעוֹן יִהְיוּ לִי. ו וּמוֹלַדְתְּךָ אֲשֶׁר הוֹלַדְתָּ אַחֲרֵיהֶם לְךָ יִהְיוּ עַל שֵׁם אֲחֵיהֶם יִקָּרְאוּ בְּנַחֲלָתָם".

בהמשך הפגישה, אמר יעקב ליוסף להגיש אליו את הנכדים מנשה ואפרים כדי לברך אותם לפני פטירתו, הוא חיבק ונישק אותם, לאחר מכן אמר ליוסף את המשפט המרגש: "רְאֹה פָנֶיךָ לֹא פִלָּלְתִּי וְהִנֵּה הֶרְאָה אֹתִי אֱלֹהִים גַּם אֶת זַרְעֶךָ".

יוסף הוציא את מנשה ואפרים מברכיו של יעקב, והעמיד אותם לברכה, את אפרים משמאלו של יעקב ואת מנשה מימינו, סדר זה היה מכוון על ידי יוסף, מכיון שמנשה היה הבכור ועל כן מגיעה לו החשיבות לעמוד בצד ימין של סבו הגדול.

לפלא היה בעיניו של יוסף, שיעקב "סיכל את ידיו", ואת יד ימינו שם על ראשו של אפרים, ואת יד שמאל שלו הניח על ראשו של מנשה. יוסף העיר בעדינות לאביו "לֹא כֵן אָבִי כִּי זֶה הַבְּכֹר שִׂים יְמִינְךָ עַל רֹאשׁוֹ", יעקב מסרב לשמוע ליוסף, וכך הוא אומר לו: "יָדַעְתִּי בְנִי יָדַעְתִּי גַּם הוּא יִהְיֶה לְּעָם וְגַם הוּא יִגְדָּל וְאוּלָם אָחִיו הַקָּטֹן יִגְדַּל מִמֶּנּוּ וְזַרְעוֹ יִהְיֶה מְלֹא הַגּוֹיִם".

יעקב מברך את יוסף בברכה אותה מברך כל אב את בניו עד ימינו אלה: " וַיְבָרֶךְ אֶת יוֹסֵף וַיֹּאמַר הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר הִתְהַלְּכוּ אֲבֹתַי לְפָנָיו אַבְרָהָם וְיִצְחָק הָאֱלֹהִים הָרֹעֶה אֹתִי מֵעוֹדִי עַד הַיּוֹם הַזֶּה. הַמַּלְאָךְ הַגֹּאֵל אֹתִי מִכָּל רָע יְבָרֵךְ אֶת הַנְּעָרִים וְיִקָּרֵא בָהֶם שְׁמִי וְשֵׁם אֲבֹתַי אַבְרָהָם וְיִצְחָק וְיִדְגּוּ לָרֹב בְּקֶרֶב הָאָרֶץ", לאחר מכן ברך את נכדיו: "וַיְבָרֲכֵם בַּיּוֹם הַהוּא לֵאמוֹר בְּךָ יְבָרֵךְ יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר יְשִׂמְךָ אֱלֹהִים כְּאֶפְרַיִם וְכִמְנַשֶּׁה וַיָּשֶׂם אֶת אֶפְרַיִם לִפְנֵי מְנַשֶּׁה". משמעות הברכה היא, שכל עם ישראל במשך הדורות יברך את בניו, שיזכו להיות כמו מנשה ואפרים, דבר הממשיך במסורת דור אחר דור עד היום.

לאחר מכן אמר יעקב ליוסף: "הִנֵּה אָנֹכִי מֵת וְהָיָה אֱלֹהִים עִמָּכֶם וְהֵשִׁיב אֶתְכֶם אֶל אֶרֶץ אֲבֹתֵיכֶם. כב וַאֲנִי נָתַתִּי לְךָ שְׁכֶם אַחַד עַל אַחֶיךָ אֲשֶׁר לָקַחְתִּי מִיַּד הָאֱמֹרִי בְּחַרְבִּי וּבְקַשְׁתִּי". בדבריו אלו נתן יעקב ליוסף את העיר שכם, להיקבר בה. העיר שנכבשה על ידי בניו, שמעון ולוי, לאחר שראש העיר לקח את אחותם – דינה.

ברכות יוסף

ממש סמוך להסתלקותו, אסף יעקב את כל בניו ליד מיטתו, וברך כל אחד מהם. ואלו הברכות שברך את בנו יוסף: כב בֵּן פֹּרָת יוֹסֵף בֵּן פֹּרָת עֲלֵי עָיִן בָּנוֹת צָעֲדָה עֲלֵי שׁוּר. כג וַיְמָרֲרֻהוּ וָרֹבּוּ וַיִּשְׂטְמֻהוּ בַּעֲלֵי חִצִּים. כד וַתֵּשֶׁב בְּאֵיתָן קַשְׁתּוֹ וַיָּפֹזּוּ זְרֹעֵי יָדָיו מִידֵי אֲבִיר יַעֲקֹב מִשָּׁם רֹעֶה אֶבֶן יִשְׂרָאֵל. כה מֵאֵל אָבִיךָ וְיַעְזְרֶךָּ וְאֵת שַׁדַּי וִיבָרְכֶךָּ בִּרְכֹת שָׁמַיִם מֵעָל בִּרְכֹת תְּהוֹם רֹבֶצֶת תָּחַת בִּרְכֹת שָׁדַיִם וָרָחַם. כו בִּרְכֹת אָבִיךָ גָּבְרוּ עַל בִּרְכֹת הוֹרַי עַד תַּאֲוַת גִּבְעֹת עוֹלָם תִּהְיֶין לְרֹאשׁ יוֹסֵף וּלְקָדְקֹד נְזִיר אֶחָיו.

פטירת יעקב אבינו

לאחר שסיים יעקב לברך את כל בניו, ולצוות אותם, אסף את רגליו אל המטה והסתלק לבית עולמים.

כאשר ראה יוסף השליט שאביו נפטר, נפל ובכה עליו, ונשק לו.

לאחר מכן, ציווה יוסף את עבדיו הרופאים, לחנוט את אביו – השמת חומרים מסויימים השומרים על גוף האדם שלא ירקב, מה שנהגו המצרים לעשות למלכיהם שמתו. מלאכה זאת ערכה ארבעים יום.

האבל במצרים על פטירתו של יעקב היה עצום, במשך שבעים יום בכו אותו המצרים.

לאחר שעברו שבעים ימי הבכי, אמר יוסף לאנשי בית פרעה וביקש מהם למסור למלך פרעה, שאביו השביע אותו לפני מותו שיקבור אותו בארץ ישראל, ועל כן הוא מבקש לעלות לארץ ישראל, ולאחר שיגמור את קבורת אביו ישוב למצרים.

חז"ל מספרים, שבהתחלה התנגד פרעה לדבר, ואמר ליוסף שהוא יכול להפר את השבועה שהשביע אותו אביו, על ידי שיעשה התרה. יוסף השיב לו, שאם הוא עושה התרה על שבועת אביו, הוא יעשה התרה גם על השבועה שפרעה עצמו השביע אותו שלא יאמר לאף אחד שהוא יודע שפה אחת יותר ממנו – השפה העברית, שכן אם היה ידוע הדבר לעם המצרי, היו מורידים את פרעה ממלכותו. כאשר שמע זאת פרעה, הסכים מיד ליוסף לעלות לארץ ישראל, ואכן עלה יוסף לישראל יחד עם אחיו ועם כל האנשים הנכבדים במצרים. התורה כותבת, שכל זרע יעקב הלך ללוות אותו בדרכו האחרונה, והם השאירו במצרים רק את הטף, הצאן והבקר.

כמחווה של כבוד, עלו עם יוסף ללוות את אביו משלחת עצומה של פרשים "וַיְהִי הַמַּחֲנֶה כָּבֵד מְאֹד".

כאשר הגיעו ל"גורן האטד" שנמצא בעבר הירדן, עצרו המשלחת את כל הפמליה הכבודה, ועשו שם מספר גדול וכבד מאד. לאחר מכן עשה יוסף עוד שבעה ימים של אבל באותו מקום.

התורה מספרת, שכאשר ראה העם הכנעני את האבל הגדול, קרא את שם אותו מקום "אבל מצרים".

לאחר שבעת הימים, נשאו בניו של יעקב את אביהם בסדר שציווה אותם, והביאו אותו למערת המכפלה לקבורה.

פחד אחיו של יוסף מנקמה

לאחר פטירת יעקב אבינו פחדו האחים שיוסף הצדיק ינקום בהם על מה שעשו לו, באו אליו ואמרו (בשקר מפני השלום) שאביו ציווה לפני מותו "כֹּה תֹאמְרוּ לְיוֹסֵף אָנָּא שָׂא נָא פֶּשַׁע אַחֶיךָ וְחַטָּאתָם כִּי רָעָה גְמָלוּךָ", וביקשו את רחמיו שלא יעשה להם כל רע. כאשר שמע יוסף את הדברים פרץ בבכי. יוסף השיב להם שאין בכוונתו לעשות להם כל דבר רע, ואמר: "אַל תִּירָאוּ כִּי הֲתַחַת אֱלֹהִים אָנִי. כ וְאַתֶּם חֲשַׁבְתֶּם עָלַי רָעָה אֱלֹהִים חֲשָׁבָהּ לְטֹבָה לְמַעַן עֲשֹׂה כַּיּוֹם הַזֶּה לְהַחֲיֹת עַם רָב. כא וְעַתָּה אַל תִּירָאוּ אָנֹכִי אֲכַלְכֵּל אֶתְכֶם וְאֶת טַפְּכֶם". יוסף דיבר אתם דברים המתיישבים על הלב, והרגיע אותם.

יוסף מצווה את אחיו שיעלו אותו לארץ ישראל לאחר פטירתו

יוסף חי מאה ועשר שנים. התורה מספרת שהוא זכה לגדל על ברכיו גם את ניניו "גַּם בְּנֵי מָכִיר בֶּן מְנַשֶּׁה יֻלְּדוּ עַל בִּרְכֵּי יוֹסֵף".

לאחר שמונים שנות מלוכה במצרים, הגיע זמנו של יוסף להסתלק מן העולם, בא' תמוז שנת ב'ש"ט לאחר 80 שנות מלכות במצרים, לפני פטירתו מן העולם ביקשמאחיו להעלות את עצמותיו לארץ ישראל, כאשר יגאל אותם ה', וכך אומרת התורה: "וַיֹּאמֶר יוֹסֵף אֶל אֶחָיו אָנֹכִי מֵת וֵאלֹהִים פָּקֹד יִפְקֹד אֶתְכֶם וְהֶעֱלָה אֶתְכֶם מִן הָאָרֶץ הַזֹּאת אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב. כה וַיַּשְׁבַּע יוֹסֵף אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר פָּקֹד יִפְקֹד אֱלֹהִים אֶתְכֶם וְהַעֲלִתֶם אֶת עַצְמֹתַי מִזֶּה".

לאחר מכן נפטר יוסף, הרופאים במצרים חנטו אותו, ושמו אותו בארון ללא קבורה.

חז"ל מספרים, שמכיון שראה פרעה שהשביע יוסף את עם ישראל להעלות את עצמותיו לארץ ישראל, התחכם, וחשב שכדי שאף פעם עם ישראל לא יצא ממצרים, הניח את ארונו של יוסף בתוך היאור של מצרים, הניח עליו עופרת כדי שיצלול במים, כך שיבואו ישראל לצאת, לא ימצאו אותו.

כאשר הגיע הזמן לצאת ממצרים, חיפש משה רבינו את ארונו של יוסף כדי לקיים את השבועה, וכמה שחיפש, מאמציו לא עזרו לו. משראה שאין הוא מוצא, פנה ל"סרח" שהייתה בתו של אשר בנו של יעקב אבינו, שבעקבות ברכתו של יעקב האריכה ימים. משה שיער שאפשר והיא יודעת היכן הוא מיקום ארונו של יוסף.

משה צדק באבחנתו, וסרח אמרה לו שארון יוסף נמצא בתוך הנילוס. משה הלך למקום, כתב את שם המפורש על קלף והוסיף "עלה שור", כאשר הכוונה ליוסף שנקרא "שור" על ידי אביו יעקב. לאחר מכן זרק משה את הקלף אל המים, וארונו של יוסף עלה. מה שאפשר לעם ישראל לצאת סוף סוף ממצרים.

במשך כל זמן מהלכם של היהודים במדבר היה ארונו של יוסף סמוך לארון הברית, שם היו מונחים לוחות הברית. ולאחר שנכנסו לארץ, קברו את יוסף בשכם, המקום אשר ניתן לו במתנה על ידי אביו, כאמור.

קבר יוסף

מקום קבורתו של יוסף מיוחס למצבת קבר הממוקמת בפאתי העיר שכם, סמוך למחנה הפליטים בלאטה, והמכונה קבר יוסף.

קבר יוסף מצוי בפאתי העיר שכם מול שער העיר של שכם המקראית. מקום התואם את מקום החניה של יעקב אבינו בבואו מחרן."וַיָּבֹא יַעֲקֹב שָׁלֵם עִיר שְׁכֶם, אֲשֶׁר בְּאֶרֶץ כְּנַעַן, בְּבֹאוֹ, מִפַּדַּן אֲרָם; וַיִּחַן, אֶת-פְּנֵי הָעִיר. וַיִּקֶן אֶת-חֶלְקַת הַשָּׂדֶה, אֲשֶׁר נָטָה-שָׁם אָהֳלוֹ, מִיַּד בְּנֵי-חֲמוֹר, אֲבִי שְׁכֶם–בְּמֵאָה, קְשִׂיטָה. וַיַּצֶּב-שָׁם, מִזְבֵּחַ; וַיִּקְרָא-לוֹ–אֵל, אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל [[ספר בראשית]], ל"ג,י"ח-כ'.

מקום קבורתו מוזכר בסיום ספר יהושע, כאשר יהושע בן נון הטמין את עצמות יוסף הצדיק שהיו עם שבטי ישראל במסע של ארבעים שנה במדבר סיני ומהלך כיבוש ארץ כנען כפי שנאמר בספר יהושע:" וְאֶת-עַצְמוֹת יוֹסֵף אֲשֶׁר-הֶעֱלוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרַיִם, קָבְרוּ בִשְׁכֶם, בְּחֶלְקַת הַשָּׂדֶה אֲשֶׁר קָנָה יַעֲקֹב מֵאֵת בְּנֵי-חֲמוֹר אֲבִי-שְׁכֶם, בְּמֵאָה קְשִׂיטָה; וַיִּהְיוּ לִבְנֵי-יוֹסֵף, לְנַחֲלָה." כ"ד, ל"ב

המצבה היא בתוך מבנה אשר נשרף ונחרב בידי אספסוף ערבי בשנת 2000. במהלך החרבת המבנה נפגע שוטר "משמר הגבול", הדרוזי, מדחת יוסף, ודימם למוות.

בספר יהושע נאמר: וְאֶת-עַצְמוֹת יוֹסֵף אֲשֶׁר-הֶעֱלוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרַיִם קָבְרוּ בִשְׁכֶם (כ"ד,לב). שואלים חז"ל בילקוט שמעוני ומאי שנא דקברו בשכם ? אמר ר' יוסי בר' חנינא: אמרו משכם גנבנוהו לשכם נחזיר אבריו. מושלין אותו משל למה הדבר דומה ? ללסטים שנכנסו לתוך המרתף ונטלו קנקן אחד של יין ושתו, הציץ עליהם בעל המרתף. א"ל: יערב לכם! יבסם לכם! שתיתם את היין החזירו את הקנקן למקומו. כך אמר להם הקב"ה לשבטים: מכרתם את יוסף, החזירו את העצמות למקומם !דבר אחר: אמר להם יוסף: משביע אני עליכם שממקום שגנבתוני שם תחזירוני." זאב ח'ארליך (ז'אבו) מצטט את מאמר החז"ל במאמרו:בור-דות בדותן ומסביר כי הבור אכן היה בדותן, אבל דותן עצמה היית העיר קטנה, הכפופה לעיר שכם.

זכותו יגן עלינו ועל כל ישראל.

הדליקו נר לכבוד ולע"נ יוסף בן רחל אימנו(יוסף הצדיק) זיע"א ותזכו לישועות אמן.