תארו לעצמכם שקירות הבתים היו שקופים – זה היה בהחלט לא נעים, לא היינו יכולים להתנהג בצורה משוחררת בין בני הבית.

תארו לכם שבאולם חתונות (כבר כמעט שכחנו שיש כזה דבר…) לא היתה מחיצה בין הנשים לגברים – לשני האגפים היתה מתקלקלת שמחת החתונה. ללא ספק.

המחיצה שמצניעה את הנמצא בתוכה מעיניהם של אחרים – מאפשרת לו לפעול בצורה משוחררת וחופשית בתוך אותו מקום.
אדם הנמצא בתוך מחיצה מנוע אמנם, מכל מה שקורה בחוץ, אבל דווקא בגלל זה, משוחרר הוא הרבה יותר להיות עם עולמו הפנימי.
זו מהותה של צניעות אמיתית.

הצניעות מאפשרת לאדם להתמקד בעולמו הפנימי ולפתח אותו, ולא להיות בסחף מתמיד אחר מה שקורה חוצה לו.
ברור שבסופו של דבר יש גם ביטוי הלכתי לצניעות הזו, מה מותר לגלות או לעשות בפהרסיא, מה לא ראוי, ומה אסור אפילו בין אדם לעצמו, אך בכל מקרה, מהותה אחת היא.
*****

בלעם כבר כמעט התייאש, כבר פעמיים ניסה לקלל את עם ישראל ולא הלך לו, הוא כבר מבין שמשום מה הקב"ה לא מסכים שיקלל אותם,
אבל איך אפשר לוותר על אוצרות קורח האמורות לעבור לחשבונו מהעובר ושב של משרד האוצר המואבי?
אז הוא בכל אופן מנסה שוב, מקטרג ומזכיר חטא העגל, "ביקש להכניס בהם עין רעה",

אך לפתע צדה עינו מחזה שלא תכנן לראות, כזה ששובר אותו סופית, זהו, הוא מתחיל לברך בעל כרחו, ועל פרשת הכסף – כפרת עוונות.
"וישא בלעם את עיניו וירא את ישראל שוכן לשבטיו ותהי עליו רוח א-לוהים… מה טובו אוהליך יעקב משכנותיך ישראל".

מה הוא ראה? ראה כל שבט ושבט שוכן לעצמו, ואין מעורבין. ראה שאין פתחיהם מכוונים זה כנגד זה שלא יציץ לתוך אוהל חבירו (רש"י).
בלעם לא יכול היה לעמוד מול העוצמה הפנימית והשקטה של עם ישראל.
זו שמתבטאת בצניעות. בלי פרסומות, בלי שלטים, בלי רמקולים. בלי טריקים ובלי שטיקים.
זו שאפשר להבחין בה רק בעין בוחנת.

שלכם באהבה,
שבת שלום!
אלעזר פרידמן, יו"ר מכון "בהירות" – יעוץ – טיפול – הדרכת חתנים
לתגובות הארות והערות f6503904@gmail.com