ביקורינו כבר כמעט הסתיים. ילד עם חום גבוה, בדיקה, "זה ויראלי…" כמובן! מה כבר יכלת, מר ד"ר להגיד במצב הזה?…
בני בחיקי, עומד לצאת.

הרופא מרים לפתע את פניו מהמחשב, נועץ בי מבט "מבין" כזה של רופאים, ומפטיר:
"איש צעיר, לא כל חום מהווה סיבה לדאגה. זכור את כלל הזהב: אם אתה ממשיך לתת לילד אקמול והחום יורד – זה בסדר. אם החום נשאר על עומדו – חזור למרפאה, אבל אם הילד אפטי, אתה מדבר אליו ואין תגובה – מצב חירום! רוץ איתו לחדר מיון!"

למה אפטיות מהווה סימן חמור כל כך? כמו שרגילים לומר למי שכואב לו הראש: "סימן שיש לך ראש", אדם שהוא במצב לא תקין והוא לא קולט את העובדה הזו – זה הסימן החמור ביותר. זה סימן של איבוד הכרה ואולי גם חשש לגרוע מכל.
*****
איני יודע אם כולנו שמנו לב שלבעל הקורא לקח כמה רגעים השבוע למצוא את ה"כתובת" של העליה הראשונה בספר התורה (יש לכם עוד הזדמנות לעקוב…), למה? כי תיכף שנגמרת פרשת ויגש – על המקום מתחילה פרשת ויחי. אין שום רווח ביניהם. את התוצאה אפשר לראות בבית הכנסת.

"למה פרשה זו סתומה? לפי שכיון שנפטר יעקב אבינו נסתמו עיניהם ולבם של ישראל מצרת השעבוד שהתחילו" (רש"י בתחילת הפרשה).
גם אחר פטירתו של יעקב אבינו עדיין לא התחיל השעבוד בפועל עד שנפטרו כל השבטים כידוע (ראה רש"י שמות ו, טז). אבל הגלות כבר התחילה. "נסתמו עיניהם ולבם של ישראל".

הבנו? גלות היא במילים אחרות "סתימה באיזור העינים והלב". נשמע כמו הבחנה רפואית. נכון?
עינים סתומות אינן יכולות להבחין במה שמעבר להן. אדם שנמצא בגלות אינו יכול להבחין במה שהפעולות שלו גורמות.
לב סתום אינו מרגיש. אדם שנמצא בגלות אינו מרגיש.

אתם מכירים את המצב הזה של לקום בבוקר, להתפלל, לאכול ארוחת בוקר, ללכת לכולל / לעבודה, לחזור הביתה, לאכול ארוחת צהריים, להיות עם המשפחה / סדר ב', לאכול ארוחת ערב, כולל ערב, ללכת לישון, באותה הרגשה? כמו אוטומט? באותה אפטיות? – כך נראית הגלות בתוקפה.
והצעד הראשון לקראת הגאולה אישית שלנו – להקדיש קצת זמן להתבונן. לבנות לעצמינו עיניים פתוחות ולב מרגיש!

שלכם באהבה,
שבת שלום!

לתגובות הארות והערות f6503904@gmail.com
אלעזר פרידמן, יו"ר מכון "בהירות" – יעוץ – טיפול – הדרכת חתנים