"ויקחו בני אהרון נדב ואביהוא איש מחתתו ויתנו בהן אש וישימו עליה קטורת ויקריבו לפני ה' אש זרה אשר לא ציוה אותם. ותצא אש מלפני ה' ותאכל אותם וימותו לפני ה'" (י, א-ב).
הקשה מרן פוסק הדור זצוקללה"ה:
הנה יום פטירת בני אהרון – נדב ואביהוא, היה יום השמיני למילואים, והייתה באותו יום שמחה לפני הקב"ה כיום בריאת שמים וארץ, ובו ביום חגגו את חנוכת המזבח, ונתחנך אהרון הכהן להיות כהן גדול, והייתה שמחה עצומה בכל העולמות.
ומדוע דוקא בשעת השמחה הגדולה המית הקב"ה את בניו של אהרון והושבתה השמחה?
והתשובה לכך, כי כידוע המשכן הביא ברכה גדולה לישראל ובזכותו היו נמחלים עוונותיהם של ישראל, שהרי בהקרבת קרבן התמיד של בוקר היו מתכפרים עוונות שעשו בלילה, ובהקרבת קרבן התמיד של בין הערביים היו מתכפרים להם עוונות שעשו במשך היום.
והנה חשבו ישראל שקודם שהוקם המשכן היה עליהם להיזהר מלעשות עבירות כדי שלא יענשו, אבל עתה משהוקם המשכן, אינם צריכים להיזהר עוד, מפני שהמשכן יכפר להם על עוונותיהם.
ומשום כך העניש הקב"ה את בני אהרון דוקא בשעת חנוכת המזבח, לרמוז להם לישראל שגם עתה שיש להם מזבח כפרה, עדיין צריכים הם להיזהר מן העבירות, כי יש דין ויש דיין.
(משוש תבל-ויקרא, עמוד לה-לו).
