אף אחד לא אוהב לקבל ביקורת, נקודה! לא ביקורת בונה (את מי?), ולא שום סוג של ביקורת המסתתרת תחת שמות שונים ומשונים.
כבר בזמן הגמרא נאמר "תמה אני אם יש מי שיודע לקבל תוכחה", ק"'ו בזמננו שאף אחד לא סובל מעודף ביטחון עצמי (וגם אלו שנראים אחרת), אדם שמקבל ביקורת כל יום מאבד את האמון בכוחותיו וביכולותיו, ואף את הרצון להתאמץ ולהתקדם.
לא חכמה לקצוץ לציפור את הכנפיים ואח"כ לבוא אליה בטענות מדוע את לא עפה? אם רוצים באמת לעזור למישהו להתקדם, צריך לחפש את
ההצלחות שלו ולהחמיא לו עליהן, ולא לשאול אותו כל הזמן למה לא עשית כך, ומדוע לא אמרת כך? וכמו שאמרו בדרך מליצה "למה, יאמרו הגוים!". בעל שמגיע בערב לביתו ומיד מתחיל להעיר ולבקר את אשתו וילדיו, גורם לאווירה עכורה בבית, ומוריד את הכוחות והיכולות של כולם, ומקבל בעצם חצי אשה וחצי ילד וכדו'.
כאשר לעיתים חריגות ישנו צורך להעיר, צריך לזכור כמה כללים חשובים:
1. צריך לבחור טוב את העיתוי, לא בזמן שמגיעים הביתה, כי אז צריך לעשות אוירה טובה שלא ייווצר פחד – הנה הוא מגיע, וכבר יגיעו הערות, ולא לפני שיוצאים מהבית, כי אז הוא מותיר אחריו אוירה לא טובה.
2. צריך לברור היטב את המילים, שלא ישמע שמבקרים את האדם – את האישיות שלו, אל רק את המעשה הספציפי שנעשה, ולדוגמה "הדיבור שדיברת אינו דיבור אמת", – רק הדיבור ולא האישיות – "אתה שקרן".
3. צריך לשבח הרבה לפני ואחרי, ולומר כמה הוא מעריך ומכבד וכו', ורק מעיר על נקודה ספציפית זו.
והכי חשוב לזכור שגם אחרי כל ההקדמות וההכנות זה צריך להיעשות רק לעיתים נדירות ממש.
וה' יעזרנו לעשות רצונו ולבנות את ביתנו, על אדני התורה והיראה ומידות טובות. אכי"ר.
נכתב ע"י הרב ישי מצגר – מדריך חתנים ויועץ זוגי
