ישנם אנשים שמפרשים, את הנאמר בפסוק "והוא ימשול בך" כאילו הבעל הוא השוטר של האשה: איפה היית? מה עשית? עם מי דברת? וכו'.
אדם מיסודו הוא בן חורין, עבדות היא מצב כפוי, לא טבעי.
גם האשה צריכה עצמאות. וודאי שבני הזוג צריכים לחיות בשיתוף ולעדכן אחד את השני, לאן הולכים וכדו', אך ישנו הבדל עצום בין שיתוף מרצון וכבוד הדדי, לבין חיים בצל מעקב תמידי.
לדוגמא, בעל הניח לאשתו 100 ש"ח בארנק לצרכי הבית, בערב כשהוא חוזר הביתה פותח את ארנקה, ורואה שלא נותר כלום, מתחיל לחקור: מה עשית עם כל שקל, ולא נחה דעתו עד שמגיע לשקל האחרון, ואם קנתה לעצמה פחית שתיה? מה יש? וכי אתה לא קונה לעצמך לפעמים.
דוגמה נוספת: הבעל חוזר הביתה בערב ורואה שענייני ההשכבה מתמהמהים, ולא מתקדמים בקצב הראוי, ומתחיל לחקור מה עשית כל אחרי הצהריים – היה לך זמן בשפע, ומחשב כל דקה ודקה מה עשתה, ונניח שפטפטה עם השכנות כמה דקות, מה יש? וכי אינך מפטפט מידי פעם, וכן הלאה דוגמאות רבות.
במקרה זה אשה חשה נרדפת מושפלת, ואין ספק שלא זה רצון ה' בבנין הבית היהודי.
ראוי לסיים בסיפור, מסופר על אחד מגדולי ראשי הישיבות, שפעם יצא למסור שיעור כמידי יום, שם לב אחד מהתלמידים שהרב שואל את אשתו אם יכול ללכת למסור, וכך למחרת, שאל התלמיד את הרב, ילמדנו הרב, הרי כל יום יוצא הרב מביתו לישיבה למסירת השיעור? והוא קיבל את התשובה: שמאז שהתחתנו רק פעם אחת שכח לשאול את דעתה לפני שיצא, ותמיד מראה חשיבות לכך ששואל, ומתייעץ איתה לפני שיוצא.
נכתב ע"י הרב ישי מצגר – מדריך חתנים ויועץ זוגי