כתב מרן זיע"א (מאור ישראל-טבעת המלך בהקדמה):
הנה כאשר ביקרתי בחודש טבת תשל"ח בספרד, לפי הזמנת קהילת ישראל שם, נפגשתי עם מלך ספרד חואן קרלוס, וקיבל אותנו בכבוד גדול. ונשאלתי מאת המלך האם יש הבדל בתורת ישראל בין אשכנזים לספרדים, ואני השבתי שבעיקר דיני התורה אין הבדל כלל בין אשכנזים לספרדים, כי תורה אחת ומשפט אחד לכולנו, ורק במנהגים שאינם מעיקרי היהדות, ישנם הבדלים.
ושאל: כמה ספרדים יש במדינת ישראל?
ועניתי שכמחצית האוכלוסייה בישראל הינם ספרדים, הכוללים בתוכם את עדות המזרח יוצאי מדינת בבל, מצרים, מרוקו, סוריה, תימן ועוד, שכולם נמנים על הספרדים.
ושאל המלך: ומדוע נקראים כל עדות המזרח "ספרדים"?
והשבתי לו כי כל המנהגים בענייני הלכה מיוסדים על פי דעתו של הרמב"ם הספרדי, בספרו "היד החזקה", שהוא הפוסק הגדול של כל עדות המזרח במשפטיו וחוקותיו, ולאורו הולכים כולם, ואומתנו אומה בתורתה, לפיכך נקראים כולם "ספרדים".
וייטב הדבר בעיני המלך הספרדי, וראה זו כמחמאה וכבוד למדינת ספרד, שממנה האיר וזרח הרמב"ם לכל עדות המזרח.
(משוש תבל).