במגילת רות מסופר על נעמי שאמרה כשחזרה ממואב, בבואה לבית לחם "ותאמר אליהן אל תקראנה לי נעמי קראן לי מרא כי המר ש-ד-י לי מאוד", אחרי ש2 בניה של נעמי מתו והיא נותרה אלמנה ואם שכולה ומעשירות – לעניות, נותרה לה תקווה מסוימת: בעלה המנוח היה אחיו של שלמון אבי בועז, ובועז היה אף הוא בעל יכולות, ותלתה בו תקוותה שיעזור לה בחיי היום יום, אך איך תיגש לבועז? הרי צנועה הייתה… – חשבה בליבה אולי לעשות זאת ע"י אשתו, וכשנכנסה לבית לחם "ותהום כל העיר", מפרש רש"י ותהום – נעשתה הומיה כל העיר, כולם נתקבצו לקבור את אשתו של בועז, שמתה בו ביום. נעמי שהבינה שכלתה תקוותה, בכתה ואמרה "אל תקראנה אותי נעמה קראנה לי מרה, כי הימר ש-ד-י לי מאוד".
מסופר שבעיירה בפולין הסמוכה לוורשה התגורר איש עסקים עשיר, שהייתה לו משרתת נאמנה. יום אחד פנתה אליו המשרתת לקראת נסיעתו לוורשה שיקנה לה כרטיס פיס.
אכן, קנה לה האיש כרטיס הגרלה בחמשה רובלים, וכשחזר לביתו, הביאו למשרתת. "כמה זה עלה?" שאלה, וקיבלה את התשובה: "חמישה רובלים".
נבהלה מאוד, מה? מהיכן יהיה לה לשלם כזה סכום? הרי כה יקר לה כזה סכום!
יעץ לה הגביר: תחכי קצת, ההגרלה מיועדת לעוד כמה חודשים. בינתיים יגמרו הכרטיסים ואז תמכרי את הכרטיס בעשרה רובלים, חמישה תשלמי לי, וחמישה תרוויחי.
כעבור תקופה, מרום מעמדו נפל הגביר לבור כלכלי עמוק, דירתו נשרפה, ועסקיו נכנסו לקשיים, פשט את הרגל, ואשתו נפטרה מרוב צער.
בסוף ימי השבעה שמע את מספרי הכרטיס שעלו בגורל, אשר תאמו לכרטיס שקנה למשרתת. עלה רעיון במוחו שיציע למשרתת נישואין, ומה שקנתה אשה קנה בעלה , ואז כל הזכייה הגדולה תהיה שלו!
הרעיון רקם עור וגידים: השידוך אכן יצא לפועל, בסוף ימי השבע ברכות, פנה הבעל הטרי לרעייתו: "את זוכרת את הכרטיס שקניתי לך בוורשה?".
בוודאי!
נו איפה הוא? זכית בהגרלה!
במבוכה רבה ענתה עשיתי כעצתך, ושילמתי לך כבר את החמשה רובל.
שמע הגביר וכמעט ופרחה נשמתו, הוא עוד חשב שהתחתן עם גבירה, וגם זה לא… רץ לרבו, הרבי מקוצק, וסיפר לו את כל קורותיו בתקופה האחרונה, רב'ה: "אני רוצה גט".
ענה הרבי: אתה יושב פה ובוכה את מר גורלך, אך האמת אתה מספר איך בורא עולם סיבב את גורלך בשביל שתוכל להינשא למיועדת לך, שזוהי המשרתת – אשתך כיום. אחרי שסוף סוף התחתנת עם המיועדת לך, אתה רוצה להתגרש?
בורא עולם הוביל אותך בכל מה שקרה, דווקא כדי שתזכה לאשה כל כך טובה, המיועדת לך! ואתה בוכה על כך?!
כך בסיפורה של נעמי, האמת כותב החתם סופר (בדרשות ח"ב רצ"ט) כמו שרואים במהלך המגילה שזה היה לטובתה, כי כך התגלגלו הדברים שבועז נשא את רות כלתה, לו לאשה. ומאז כל מחסורה היה על בועז ולא עוד שבועז מת, ולאחר מכך נולד בן לרות, וזה היה מעין נחמה, ואמרו לנעמי "והיה לך למשיב נפש ולכלכל את שבתך ותהי לו לאומנת" שהרי בועז מת ונולד התינוק יתום, והיא הייתה מעין סבתא לנכד הזה שממנו יצא דוד המלך שממנו יצא מלך המשיח, ומה שהיה נראה לה כגרוע מכל בבואה לבית לחם שאשת בועז מתה, היה הסיבה שהייתה אמורה לגרום לה לשמוח, כמו שהתברר אח"כ.
במהלך חייו של האדם יש לא אחת תוכניות, יעשה כך וכך, ולפעמים נדמה לו שהמר לו ה' חלילה את חייו.
לפעמים בגידול ילדנו נדמה לנו שאנחנו מתמודדים מול 'המשרתת', הדבר שכה עוזר לנו, נדמה לנו כקושי, ואדם חושב שאפשר לסדר תוכניות, וזוהי הבשורה הטובה ביותר שאיננו יודעים לסדר תוכניות, אך ברחמיו הרבים אנחנו בידיים כ"כ טובות, בידיים של המתכנת שיודע מה טוב לנו יותר מאיתנו: – ה' יתברך, וכשיש קשיים, נזכור שזה חלק מהסיפור הנפלא של גידול ילדינו! חלק מההוויי של משפחתנו, להגיע למקום הטוב לנו!
נכתב ע"י הרב חנניה מנס – יו"ר ארגון בנועם שיח
לתגובות, הארות / הערות: n3201525@gmail.com
