טור מיוחד על ההבטחה המיוחדת של רבי שמעון בר יוחאי, מאת הרה"ג הרב ראובן זכאים שליט"א, ראש בתי המדרש לרבנות ודיינות 'זכרון יעקב' ובית הוראה 'ארזים', ומרצה בכיר בארגון.
מצויים אנו בימים הקדושים הסמוכים להילולת רבי שמעון בר יוחאי. כל מי שעיניו בראשו רואה ומבין שמדובר בתופעה שאין לה אח ורע. ציונו הקדוש משמש אבן שואבת במהלך כל ימות השנה לכל מבקש ה' החפץ להיוושע ולהיפקד בדבר ישועה ורחמים בזכותו, המעמיד את את רשב"י לפרקליט ומליץ לפני כסא הכבוד למילוי משאלותיו לטובה ולברכה. וכמובן גולת הכותרת, ביום ההילולא, רבבות אלפי ישראל עולים ומתאספים לציונו הקדוש אשר בהר מירון. וראה זה פלא השנים הרבות שחלפו מאז פטירתו, לא זו בלבד שלא הקהו את הכיסופים וההשתוקקות, אדרבה! מדי שנה בשנה עולה מספר המשתתפים בהיקפים גדולים ועצומים כ"י. והדבר אומר: דרשני. במה זכה רשב"י למה שלא זכו קדושי עליון אחרים?!
הסברים רבים נאמרו לכך, כולם אהובים כולם ברורים, אתמקד ברשותכם באחד מהמופלאים שבהם. ידוע מה שנאמר בגמ' מסכת שבת (קלח ע"ב) תנו רבנן: כשנכנסו רבותינו לכרם ביבנה אמרו: עתידה תורה שתשתכח מישראל, שנאמר: הנה ימים באים נאם ה' אלהים והשלחתי רעב בארץ לא רעב ללחם ולא צמא למים כי אם לשמע את דברי ה', וכתיב: ונעו מים עד ים ומצפון ועד מזרח ישוטטו לבקש את דבר ה' ולא ימצאו. דבר ה' – זו הלכה, דבר ה' – זה הקץ, דבר ה' – זו נבואה. וכו'. ומסיימת שם הגמרא, תניא, רבי שמעון בן יוחי אומר: חס ושלום שתשתכח תורה מישראל, שנאמר כי לא תשכח מפי זרעו. אלא מה אני מקיים ישוטטו לבקש את דבר ה' ולא ימצאו – שלא ימצאו הלכה ברורה ומשנה ברורה במקום אחד. עכ"ל. ובספרי (דברים יא, כב) מיישב רשב"י את הפסוק באופן דומה, וז"ל, איש פלוני אוסר איש פלוני מתיר, איש פלוני מטמא איש פלוני מטהר ולא ימצאו דבר ברור.
נמצא, שהיתה מחלוקת בין חכמים ורשב"י מה יהיה באחרית הימים, הוי אומר בדורותינו אנו, חכמים דייקו מפסוקים מפורשים שהתורה תשתכח מישראל. ובא רשב"י ובאופן חריג מקדים לסברתו את הביטוי החריף: 'חס ושלום שתשתכח תורה מישראל!' ומבאר את הפסוק בדרך אחרת. והלא ידוע, שבדרך כלל בש"ס אין הלכה כרשב"י. אך בענין זה רואים בחוש שהלכה כמותו! רשב"י לא רק מבאר את הפסוק, אלא קובע וגוזר חד משמעית שלא יקום ולא יהיה מצב של שכחת התורה! כשם שגזרו בית דין של מטה כך נגזר בבית דין של מעלה. ואם אנו רואים שאכן התורה לא משתכחת ב"ה, הוי אומר בזכות עמידתו האיתנה, ובזכות זעקתו האדירה של רשב"י: חס ושלום שתשכח תורה מישראל! עברה מאיתנו רוע הגזירה. ולכן זוכים אנו, למרות ליקוי המאורות הנורא, למרות הסתר הפנים, למרות שניסו בכוח הזרוע להשכיחה מאיתנו, התורה הקדושה ממשיכה ללוות אותנו בכל ימי ענינו ומרודנו בגלות החל הזה, ואינה משתכחת! ומכאן סוד המשיכה והחיבור העצום לרשב"י שהולכת ורבה עם השנים. כי עם ישראל מכיר טובה למי שבזכותו התורה לא השתכחה ממנו.
ועד לדורות האחרונים, כשידוע לצערינו נסיונם הנואל של פריצי עמנו, אשר אמרו לכו נירשה לנו את נאות אלוקים, שבאו עיתים בפה רך ועיתים בפרך אל העולים לארצנו הקדושה, בעיקר מארצות המזרח, לשכחם תורתך ולהעבירם מחוקי רצונך, ובפרט הסיתו והדיחו רבים מהנוער בעוונות הרבים לא לשמוע למוסר אביהם, ולנטוש תורת אימם, ואילצום לחבק ולאמץ תרבות אנשים חטאים, ולפרוק מעליהם עול תורה וכל סממן יהודי. ולרגעים נדמה היה כי חס ושלום דרך רשעים צלחה, והתורה הקדושה הלכה והידלדלה ונשכחה מעם ישראל.
אך בחמלת ה' על עמו זכינו ואנו רואים עין בעין את התגשמות קיום ההבטחה האלוקית "כי לא תשכח מפי זרעו" ואת זעקתו המהדהדת של התנא האלוקי רבי שמעון: 'חס ושלום שתשתכח תורה מישראל!' עושה פירות. ורבים שבו שבים וישובו אל צור מחצבתם. עולם התורה פורח ועולה משגשג בכמות ואיכות. וגם אחינו הנראים רחוקים מכירים אט אט בכוחה של התורה הקדושה ורבים מעמי הארץ מתיהדים, מבקשים ונכספים ללמוד ולהכיר מקרוב את התורה, אחרי שטעמו וראו כי טוב.
אמנם, אל לנו לנוח על זרי הדפנה. ושומה עלינו שזכינו להיות שתולים בבית ה' ולעסוק בתורתו וכל בנינו לימודי ה'- להאיר דרך ולהשקות גם את אחינו הצמאים המשוועים לשתות ממימי הדעת.
"תורתו מגן לנו, היא מאירת עינינו, הוא ימליץ טוב בעדנו, אדונינו בר יוחאי"
