בימים אלו, שבין חג הפסח לחג השבועות, נהגו ישראל מקדמת דנא לעסוק בלימוד מסכת אבות בשבתות קודש. זוהי התקופה שבה אנו מכשירים את הלב לקבלת התורה על ידי תיקון המידות וזיכוך הנפש.
לרגל הימים הנשגבים, נלמד יחד מתוך ספרו של מרן רבינו עובדיה יוסף זיע"א, "ענף עץ אבות", המבאר בטוב טעם ודעת את משניות המסכת. היום נלמד קטע מתוך פרק א' משנה ג':
אַנְטִיגְנוֹס אִישׁ סוֹכוֹ קִבֵּל מִשִּׁמְעוֹן הַצַּדִּיק. הוּא הָיָה אוֹמֵר: אַל תִּהְיוּ כַּעֲבָדִים הַמְּשַׁמְּשִׁין אֶת הָרַב עַל מְנָת לְקַבֵּל פְּרָס, אֶלָּא הֱווּ כַּעֲבָדִים הַמְּשַׁמְּשִׁין אֶת הָרַב שֶׁלֹּא עַל מְנָת לְקַבֵּל פְּרָס וִיהִי מוֹרָא שָׁמַיִם עֲלֵיכֶם
איך להגיע לעבודת ה' באהבה?
בפתח פירושו, מסביר מרן איך להגיע לעבודת ה' מאהבה: בין "פרס" לעצם האמת
אנטיגונוס איש סוכו קיבל משמעון הצדיק, הוא היה אומר אל תהיו כעבדים המשמשים את הרב על מנת לקבל פרס. במסכת נדרים (סב.) תניא, לאהבה את ה' אלהיך לשמוע בקולו ולדבקה בו, שלא יאמר אדם אקרא כדי שיקראוני חכם, אשנה כדי שיקראוני רבי, אשנן כדי שאהיה זקן ויושב בישיבה, אלא למד מאהבה וסוף הכבוד לבוא, שנאמר קשרם על אצבעותיך כתבם על לוח לבך. ונאמר, עץ חיים היא למחזיקים בה ותומכיה מאושר. וכן היה רבי אלעזר ברבי צדוק אומר, עשה דברים לשם פעלם ודבר בהם לשמם. ובמסכת עבודה זרה (יט.) איתא, אמר ר' אלעזר מאי דכתיב אשרי איש ירא את ה' במצותיו חפץ מאד, במצותיו ולא בשכר מצותיו, וזהו ששנינו אל תהיו כעבדים המשמשים את הרב על מנת לקבל פרס וכו'.
מביא מרן משל על משל הילד והמלמד שמראה את לימוד התורה לשמה
והרמב"ם בפירוש המשניות (ריש פרק חלק) כתב וז"ל: ואמשול לך משל, ותכין לבך לכל דברי בזה, הנה יש נער קטן שהובא אל מלמד תינוקות ללמדו תורה, וזהו באמת הטוב הגדול אשר יגיעהו מן השלמות, אלא שהוא למיעוט שניו וחולשת שכלו אינו מבין מעלת הטוב ההוא, ולכן בהכרח יצטרך המלמד שהוא שלם בחכמה לזרז אותו ללמוד, ויאמר לו בני קרא ולמד ואתן לך אגוזים או תמרים, וגם מעט דבש, סוכריות ושוקולד, ומיני מגדים וכיו"ב, והילד קורא ומשתדל ללמוד לא בשביל עצם הקריאה, לפי שעדיין אינו יודע מעלתה, אלא כדי שיתנו לו אותו מאכל, שאצל הילד אותו מאכל יקר בעיניו מן הקריאה, וכשיגדל יותר ויחזק שכלו, ויקלו בעיניו אותם המגדנות, יאמר לו המלמד, קרא ולמד ואקנה לך חליפה הדורה ומגבעת נאה ונעליים חדשות וכיו"ב, ואז ישתדל לקרוא בשביל המלבושים ההם שהם נכבדים אצלו יותר מן הלימוד, וכשיגדל יותר ויהיה נקלה בעיניו השכר הזה, יאמר לו רבו, למוד ותקח לך עשרה דינרי זהב, או שעון זהב וכדומה, והוא לומד בשביל הזהב שהוא נכבד בעיניו יותר מן הלימוד, וכשיגדל ויחזק שכלו, יאמר לו רבו, למד כדי שתהיה ראש בית הדין ומורה הוראות בישראל ותהיה לראש וקצין ויכבדוך בני אדם ויקומו מפניך, כמו הרב פלוני, והוא משתדל ללמוד כדי להשיג מעלה זו, ויהיה תכלית לימודו בשביל הכבוד שיתכבד בעיני בני אדם, וינשאוהו וישבחוהו בפני קהל ועדה, וכל זה מגונה, אלא שלמיעוט שכל האדם ישים תכלית החכמה לדבר שהוא זולת החכמה עצמה, ועל האמת אין זה אלא הבל ורעות רוח, ועל לימוד כזה אמרו חכמים שהוא תורה שלא לשמה, וכן אמרו (אבות פ"ד מ"ה, ונדרים סב.) אל תעשם עטרה להתגדל בהם ולא קרדום לחפור בהם, ואין תכלית החכמה אלא לשם ידיעת החכמה בלבד, וידע שהשם יתברך אמת ותורתו אמת, ותכלית ידיעתה כדי לעשותה ולקיימה, והוא מה שאמר האיש השלם (אבות פ"א מ"ג) אל תהיו כעבדים המשמשים את הרב על מנת לקבל פרס וכו', עכת"ד.
על פי כל מה שלמדו מגיע העבודת ה' באהבה
וכ"כ עוד הרמב"ם בחיבורו (הל' תשובה פרק י), אל יאמר אדם הריני עושה מצות התורה ועוסק בחכמתה כדי שאקבל כל הברכות הכתובות בה או כדי שאזכה לחיי העולם הבא, ואפרוש מן העבירות שהזהירה תורה מהן כדי שאנצל מן הקללות הכתובות בתורה, או כדי שלא אכרת מחיי העולם הבא. אין ראוי לעבוד את ה' על הדרך הזה, שהעובד על דרך זה הוא עובד מיראה, ואינה מעלת הנביאים ולא מעלת החכמים. ואין עובדים ה' על דרך זה אלא עמי הארץ והנשים והקטנים שמחנכין אותן לעבוד מיראה עד שתרבה דעתן ויעבדו מאהבה. העובד מאהבה עוסק בתורה ובמצות והולך בנתיבות החכמה, לא מפני דבר בעולם, ולא מפני יראת הרעה, ולא כדי לירש הטובה, אלא עושה האמת מפני שהוא אמת וסוף הטובה לבא בגללה. ומעלה זו היא מעלה גדולה מאד ואין כל חכם זוכה לה. והיא מעלת אברהם אבינו שקראו הקב"ה אוהבו, לפי שלא עבד אלא מאהבה, והיא המעלה שצונו בה הקב"ה על ידי משה שנאמר, ואהבת את ה' אלהיך. ובזמן שיאהוב אדם את ה' אהבה הראויה מיד יעשה כל המצות מאהבה.
האתרוג של הגר"א מווילנא
המשך דברי המשנה אלא היו כעבדים המשמשים את הרב שלא על מנת לקבל פרס, מביא מרן סיפור מיוחד המתאר את דברי המשנה:
אלא היו כעבדים המשמשים את הרב שלא על מנת לקבל פרס. מעשה שהיה אצל רבינו הגאון רבי אליהו מווילנא, שבשנת בצורת אחת לא היו אתרוגים מצויים, למצות ארבעת המינים בחג הסוכות. סוחרי האתרוגים יצאו מעיר ווילנא לבקש אתרוגים למצוה, עד שהגיעו לערי איטליא, ויבקשו ולא מצאו, והכל נצטערו שישארו בחג בלי מצות ארבעת המינים. והגאון שלח שליח מיוחד לחפש בכל כחו להביא אתרוג למצוה, אפילו בדמים מרובים. ואחר עמל וטורח, מצא השליח אצל איש אחד אתרוג כשר ומהודר להפליא, והשליח העתיר עליו למוכרו, והלה סירב, אז גילה לו השליח, שהאתרוג מיועד להגר"א מווילנא. כששמע האיש כן, אמר לשליח: בשביל כבוד הגר"א אני נותן את האתרוג חינם אין כסף, אבל בתנאי שחלקו של הגר"א בעולם הבא בעד מצות האתרוג של השנה הזאת, יהיה שייך רק לי. השליח התחיל ללחוץ על האיש לוותר על התנאי הזה, והציע לו סכום עצום, אבל האיש עמד בסירובו, ודרש במפגיע לקיום התנאי. בדלית ברירה הסכים השליח אל התנאי, ולקח את האתרוג, וחזר אל הגאון ומסר לידו את האתרוג, הגר"א שמח מאד על האתרוג שהוא הדר להפליא, אבל השליח נפשו היתה מרה עליו בשביל התנאי, הגיע ערב החג, ונכנס השליח ברוב צערו וסיפר לו כל המעשה בענין האתרוג, והתנאי שעשה עמו הנותן, שמע הגר"א וענה בפנים קורנות, אני מוכן ומזומן לתת כל זכותי במצוה זו לנותן האתרוג, ובלבד שאני יכול לקיים מצות ארבעת המינים כהלכה, לעשות נחת רוח ליוצר הכל.
לרכישת ספרו של מרן זיע"א "ענף עץ אבות לחצו כאן או על התמונה
