בפעם הקודמת הסברנו שהאדם פועל לפי העבר וההווה והעתיד, ולכן לפי זה יש להסתכל על הדף כמחולק לשלושת הגורמים הללו, כאשר השליש הראשון של הדף מימין מגלה על תקופות העבר של הכותב, השליש האמצעי על ההווה והשליש השמאלי מראה על העתיד (הערה: באנגלית ובשפות שהכתיבה משמאל לימין השליש השמאלי מראה עבר וכן הלאה).
למה כוונתנו?
עבר.
בצורת הכתב נוכל לדעת:
א. כמה האמא תומכת או תמכה בכותב, וכמה הוא עדיין קשור אליה, וכן להיפך.
ב. על הבית של הכותב – כמה הוא מחובר אליו.
ג. על הילדות והינקות ואפילו העוברות והלידה. ילד שעבר לידה ארוכה – מחקרים טוענים שהוא יותר מופנם. ישנם מחקרים הטוענים שעוברים גם קולטים ולפעמים אפילו זוכרים שירים ששרו להם בהיותם עוברים.
ד. ישנם גם טראומות מהילדות או אפילו מהעבר שגם הם מופעים על הכתב, ובעיקר אם לא טופלו.
ההווה. זה יותר החוויות שהאדם עובר, וגם אם הוא מלא כרגע ברגשות, גם את זה ניתן לראות.
פעם נפגשתי עם אחד שעברו רק חמש דקות בין הכתיבה הראשונה לשנייה, ולא היה שום שינוי מהותי בחייו, עדיין היה הבדל משמעותי בכתב.
העתיד. ניתן לדעת כמה הכותב רואה את עצמו בתפקיד בעתיד, והאם הוא חושש מפני העתיד ואפילו ניתן לראות חווית "פוסט טראומתי" – חוויה שעבר האדם, והוא מאוד מפחד שהדבר יחזור בעתיד. גם ניתן לראות איך האדם ניגש לדברים חדשים…
עד כאן דיברנו על חלוקה משמאל לימין, אבל יש חלוקה נוספת: מלמעלה למטה, כך:
חשיבה |
רגש |
מעשי |
השליש העליון מראה על החלק האינטלקט של הכותב, כמה הוא חושב וכמה החשיבה דומיננטית אצלו, וכן מראה חלק זה על תחום הלמידה שלו.
השליש האמצעי מראה על התחום החברותי ועל הרגשות של הכותב, כמה הוא חברותי ורגשי ועוד.
השליש התחתון מראה עד כמה הכותב מעשי, גומר דברים ומיישם מטלות, וגם כמה הוא נשלט ביצריו.