אצבעותיו היו אדומות מקור, הוא ניסה להחזיק את עצמו בשארית כוחותיו, ולהתקדם רק עוד צעד, צעד אחד.
"התהום תיכף בולעת אותי…" הרהר בפאניקה…
פתיתי שלג מרהיבים וקפואים היכו על פניו, נעלמים זה אחר זה בערפל הכבד, הנשימה היתה קשה, הטיפוס עוד יותר…
הוא הרגיש שהמוות מתקרב אליו בצעדי ענק, עוד רגע ויפול אל מותו, אל התהום העמוקה ועטוית השלג, וזהו…
ואז בקעה לפתע מפיו צעקה אדירה: "א-לוקים! ת-צ-י-ל א-ו-ת-י!"
ובתוכו קול פנימי מצחקק ושואל בשטניות: 'למי בדיוק אתה צועק, אתאיסט שכמותך?…'
לפתע קרה משהו, הוא שמע קול! לרגע חשב שהוא מדמיין, אך לא,
היתה זו בת קול משמים- "אני א-לוקים! אתה מאמין בי?"
המום ונפחד, זעק בכל כוחותיו "כן! אני מאמין בכל הלב!!!"
"אתה רוצה שאציל אותך?"
"כ-ן!!!! א-לוקים! בבקשה, תציל אותי!!!" זעק בכל הכוחות שעוד נותרו בו,
"אם כן" אמרה לו בת הקול "שחרר את אחיזתך בחבל!…"
למחרת היום, נמצא אותו מטפס הרים מת, על הקרקע המושלגת, מטרים ספורים תחת אותו מקום, בו טיפס אמש, כשידיו עדיין לופתות בחזקה את החבל…
*****
ה' מבקש מאברהם לעזוב את הכל. "לך לך, מארצך, ממולדתך, מבית אביך, אל הארץ אשר אראך". והוא מבטיח: "ואעשך לגוי גדול ואברכך ואגדלה שמך" – אתה רק תרוויח מהמהלך הזה, אבל זה יהיה בסוף, לפני כן תצטרך לעזוב! לעזוב את הבית, הסביבה, האנשים.
קל מאוד לאדם להסיר מעצמו אחריות כשהוא רואה שמישהו דואג לו בהווה. קשה מאוד לאדם לשחרר שליטה בחייו, לעזוב ה-כ-ל על סמך הבטחה שאתה צריך להאמין שתקרה.
לכשתימצי לומר, זה מה שנדרש מאברהם אבינו, בנסיון הראשון של היציאה מבית אביו, וגם בנסיונות שאחר כך, ברדתו למצרים, במלחמת המלכים, בברית בין הבתרים, בשלחו את הגר וישמעאל, בברית המילה.
"והאמין בה' – ויחשבה לו צדקה" – הקב"ה חשבה לאברהם לזכות ולצדקה על האמונה שהאמין בו (רש"י). כלומר, האמונה העוצמתית הזו, אמונה שאברהם הלך לכאורה כעיוור בעקבותיה, זו היתה הזכות שלו. האמונה היא זו שזיכתה אותו בשכר אינסופי לדורות!
*****
הרבה פעמים הקב"ה מבקש גם מאיתנו: שחררו שליטה, הרפו!
תן לילד שלך קצת עצמאות בבית, פחות הערות!
תנ/י לבן/בת הזוג שלך לעשות את מה שנראה לו למרות ש… וש…. (השלם את החסר)
קבל בהבנה את העובדה שהבית מבולגן היום!
קבל את העובדה שהשניצלים הלא מטוגנים עדיין ממתינים בצלחת להיטגן מהבוקר…
וזה קשה! קשה מאוד לשחרר את השליטה, קשה לנו מאוד לקבל את המציאות, להבין שהקב"ה מנהל את עולמו, ושאין לנו יכולת בחירה בדברים שאינם שייכים למערכת המצוות והעבירות הפרטית שלנו…
העבודה היא איפה: "לך לך מארצך" צא מהרגל השליטה הישן הזה, לאן? "אל הארץ אשר אראך" – לך אל האמונה כי הקב"ה הוא זה שמראה לך בכל רגע את מערכת החיים הענקית הזו ומנווט אותך בתוכה!
אברהם אבינו, בנסיונות שעבר – כבר סלל עבורנו את הדרך, אנחנו צריכים רק לעשות את הצעד הראשון בתוכה…
שלכם באהבה,
שבת שלום!
לתגובות הארות והערות f6503904@gmail.com
אלעזר פרידמן, יו"ר מכון "בהירות" – יעוץ וכלים לחיים אכותיים