הלימוד היומי בתורת מרן | יום שלישי ו ניסן תש"פ


כמידי יום אתר "מורשת מרן" מגיש את "הלימוד היומי בתורת מרן" שע"י המרכז למורשת מרן להבין ולהשכיל. להצטרפות לקבלת הלימוד במייל מידי יום לחצו כאן. 

הלימוד היום בספר חזון עובדיה פסח – הלכות ערב פסח, הלכות ט-יג.

א. הבכורים מתענים בערב פסח, בין בכור מאב בין בכור מאם, זכר לנס שנעשה לבכורי ישראל שפדאם ה' בשעה שנגף בליל פסח את כל בכורי מצרים. ויש אומרים שאפילו נקבה בכורה מתענה. ואין מנהגינו כן. ואף במקומות שבכורות נקבות מתענות, אם הבכורה היא מעוברת או מניקה אין לה להתענות. ומיום הלידה עד סוף כ"ד חודש נחשב דינה כמניקה, אף על פי שאין התינוק יונק ממנה בפועל.
ואפילו בכורים כואבי עינים פטורים מתענית זה, שהואיל ואין תענית הבכורות מעיקר ההלכה, אלא מנהג שנהגו, במקום חולי וצער לא נהגו.

ב. בדורות אלו שירדה חולשה לעולם, והתענית גורם להפרעת עריכת הסדר בליל הפסח כמצותו, בשתיית ד' כוסות, ואכילת מצה ומרור וכו', נהגו להקל להפסיק התענית על ידי השתתפות בסעודות מצוה, כגון סעודת סיום מסכתא, וסעודת חתן וכלה בתוך שבעת ימי המשתה, וסעודת ברית מילה, ופדיון הבן, וסעודת בר-מצוה שחל זמנו בערב פסח. ויש להם על מה שיסמוכו. ואין הבכורות צריכים לפרוע התענית ביום אחר. ואפשר להקל בשעת הדחק גם בסיום מסכת משניות (ואפילו מסכת קטנה), עם פירוש רבינו עובדיה מברטנורא, (וקצת מקיצור תוס' יו"ט). ומכל מקום נראה שאין להקל בסיום מסכת משניות אלא לעצמו, אבל לפטור אחרים מהתענית אין זה כדאי.
לימוד בלי הבנה אפילו מסכת שלמה אינו חשוב לימוד כראוי לפטור על ידו מתענית בכורות. ומיהו לימוד ספר אחד מהזוהר הקדוש, אף על פי שאינו מבין בעניני הסודות שבו, נחשב לימוד, והסיום שלו פוטר מתענית בכורות.

והמשתתפים בסעודת סיום מסכתא ישתדלו להקשיב לימוד הסיום. (ומה טוב שהרב המסיים ישמיע גם דברי תורה במוסר ואגדה, דברים השוים לכל נפש, ולעורר על מצות קביעות עתים לתורה וכו', ולוקח נפשות חכם). ואז מותר להם לטעום, וצריך שיטעמו "כזית" מפירות וכיוצא בזה כדי לפטור עצמם מהתענית. מפני שאין שמיעת הסיום מסכת לבדה מתירה לבכורות ללכת לאכול בביתם, אלא אם כן כל אחד ואחד מהבכורות טועם כשיעור כזית אחר שמיעת הסיום, שבזה הופסקה תעניתו. אבל מי ששולח אחר במקומו לקחת לו עוגה או יין ממקום הסיום, לא עשה כלום, ועודנו חייב בתענית. והוא הדין למי שלא נוכח בשעת אמירת הסיום ובא אחר גמר הסיום, שאינו נפטר באכילת סעודת הסיום. ומכל מקום אם הרב המסיים עדיין דורש וממשיך בדברי תורה מעניני דיומא ומענין הסיום, והוא שומע דברי תורה חכמה ודעת ויראת ה', וסומך על זה להפסיק תעניתו, אפשר להעלים ממנו עין ולא למחות בו ביד חזקה.

ג. אבל תוך י"ב חודש על אביו ואמו, שהוא בכור, מותר ללכת לסיום מסכתא בערב פסח להפקיע עצמו מתענית בכורות. והוא הדין לאבל תוך שלשים על שאר קרובים, אבל בתוך שבעה אין להקל. ומיהו יפדה התענית בצדקה אם הוא חלש וקשה לו התענית ויבוא להתבטל מהסדר של ליל פסח.

ד. יש נוהגים שאם נולד למי שהוא בן בכור זכר, האב מתענה במקום בנו עד שיגדל. ואם גם האב בכור, האם מתענה במקום הבן עד שיגדל. ויש אומרים שאין לנהוג בחומרא זו בזמנים אלו, שירדה חולשה לעולם, ואף אם יהיה נדמה לאב או לאם שיוכלו להתענות לפי שעה, מכל מקום בלילה לא יוכלו לעשות הסדר כמשפטו, לספר ביציאת מצרים שהיא מצוה מן התורה, ולשתות ד' כוסות, ולאכול ד' כזיתים של מצה, וב' כזיתים של מרור. ועכשיו שנהגו בלאו הכי להקל לאכול בסיום מסכתא ושאר סעודות מצוה ללא הגבלות רבות, יש לאב או לאם להשתדל לשמוע הסיום, ולאכול כזית בסעודת מצוה, לפטור עצמם מן התענית. ואם עדיין לא מלאו לילד (הבכור) שלשים יום, פטורים האב או האם מתענית בכורות הנזכר. ומכל מקום אם אפשר בנקל טוב לשמוע סיום מסכתא לפטור עצמם מתענית לכל הדעות.

ה. אם חל ערב פסח בשבת נוהגים הבכורות להקדים ולהתענות ביום חמישי שלפניו, אלא שנוהגים גם כן לפטור עצמם מן התענית על ידי סעודת מצוה, כאמור לעיל. ואב המתענה בשביל בנו הבכור רשאי לפטור עצמו מתענית זה, כיון שדחוי הוא. ואם חל ערב פסח בערב שבת, הואיל וזמנו הוא, מתענים בו ביום ומשלימים, ורק אם יש סעודת מצוה יכולים לפטור עצמם מן התענית על ידי השתתפות בסעודה וכנ"ל. האסטניס שאם אוכל בערב פסח אינו יכול לאכול בליל פסח צריך להתענות בערב פסח.

הלימוד היומי בתורת מרן | יום שני ה ניסן תש"פ


כמידי יום אתר "מורשת מרן" מגיש את "הלימוד היומי בתורת מרן" שע"י המרכז למורשת מרן להבין ולהשכיל. להצטרפות לקבלת הלימוד במייל מידי יום לחצו כאן. 

הלימוד היום בספר חזון עובדיה פסח – הלכות ערב פסח, הלכות ה-ח.

א. אסור לאכול מצה ביום ארבעה עשר בניסן, כדי שיאכל המצה לתיאבון בליל פסח, [ומכל מקום אם אכל מצה בשוגג, יברך לאחריה ברכת המזון]. ובליל ארבעה עשר מותר לאכול מצה. ומצה עשירה מותר לאכול בארבעה עשר בניסן. (ומצה עשירה היא הנעשית מקמח (כשר) עם מי פירות, כגון יין חלב ודבש, ומיץ תפוחים ומיץ רמונים וכיוצא בהם. ועיין ברמב"ם פרק ה מהל' חמץ ומצה הלכה ב, ופרק ו הלכה ה). והטעם לזה, כי הואיל ואין יוצאים ידי חובת אכילת מצה בליל פסח במצה עשירה, שנאמר: "לחם עוני" (פסחים לו.), לפיכך לא אסרו לאוכלה בערב פסח. אבל עוגה שנעשית מקמח מצה (אפויה), ועירבו בה דבש ויין וכיו"ב, וחזרו ואפו אותה, אין לאוכלה בערב פסח, שהואיל ונאפית מכבר, אין עליה שוב תורת מצה עשירה. ומצה מבושלת או מטוגנת בשמן מותר לאוכלה בערב פסח, ומכל שכן אם נתבשלה מלפני ערב פסח.

ומשעה עשירית ביום, ולמעלה, (כלומר: שלש שעות זמניות לפני צאת הכוכבים), אסור לאכול אפילו מצה עשירה, כדי שיוכל לאכול המצה בליל פסח לתיאבון. ומכל מקום מעיקר הדין לא נאסר אלא כשאוכל ממנה יותר משיעור כביצה (בלי קליפתה). אבל לאכול ממנה פחות משיעור כביצה (בלי קליפתה, כחמשים גרם), מצד הדין מותר, אלא שאין להקל בזה אלא במקום צורך. ומותר לאכול פירות וירקות, וכן תבשיל ואורז, גם לאחר שעה עשירית, ובלבד שלא ימלא כרסו מהם לאכול ולשבוע. וקטן שאינו מבין בסיפור יציאת מצרים שמספרים בהגדה בליל פסח מותר להאכילו מצה (רגילה), בערב פסח, אבל קטן שמבין בסיפור יציאת מצרים אין להאכילו מצה בערב פסח, שנאמר, "והגדת לבנך בעבור "זה" עשה ה' לי", לא אמרתי אלא בשעה שמצה ומרור מונחים לפניך, ואם ימלא כרסו מן המצה בערב פסח היאך שייך לומר לו "בעבור זה", כיון שאין המצה חידוש לו.

ב. מצה שנעשית בפירוש שלא לשם מצוה, יש אומרים שאף על פי שאין יוצאים בה ידי חובה בליל פסח, מכל מקום אין לאכול ממנה בערב פסח, הואיל וטעמה דומה לטעם המצה שנעשית לשם מצוה. ורבים מהפוסקים חולקים על זה, וכן עיקר, שמן הדין מותר לאכול ממנה. והמחמיר תבא עליו ברכה.

לפיכך מחנות צבא שאין כל אפשרות לשמור על הכשרות בימי הפסח אם ישאר החמץ בי"ד ניסן, (מפני שישנם שאינם מקפידים מלקחת חמץ אל חדרם), ויש הכרח לחסל משם את כל החמץ לפני י"ד, ע"י הרבנות הצבאית, וכן בבתי חולים, יש להתיר להם לאכול בערב פסח מצה שנעשית בפירוש שלא לשם מצוה. ומה טוב להחמיר אם אפשר לבשל המצה במרק בשר או ירקות עד שישתנה טעמה.

ג. יש נוהגים להחמיר שלא לאכול מרור בערב פסח, כדי שיאכלו המרור בליל פסח בתאבון, ואנו לא נהגנו להחמיר בזה. ויש נוהגים להחמיר גם שלא לאכול ביצים בערב פסח, מפני שנוהגים בליל פסח לאכול ביצה, זכר לקרבן חגיגה. ואין למנהג זה יסוד על פי ההלכה, ורשאים לבטלו אף בלא "התרת נדרים".

ד. ערב פסח שחל בשבת, מותר לטלטל המצה הרגילה, אף על פי שאסורה באכילה בערב פסח, מכל מקום הרי מותרת היא בלילה, וראויה גם לקטנים בערב פסח, אבל המצה השמורה לליל הסדר שמקפידים שלא לתת ממנה לקטנים, אין לטלטלה בשבת משום מוקצה. ויש להזהר שלא לטרוח בשבת בהכנת סידור השולחן וכל הדברים השייכים לליל הסדר, שאין שבת מכין ליום טוב (ביצה ב: פרי חדש ופרי מגדים סימן תמד). ונכון מאד להזהר שלא לתת ממצת מצוה שבירכו עליה בליל פסח, לגוי. והטעם, משום חיבוב מצוה.

הלימוד היומי בתורת מרן | יום ראשון ד ניסן תש"פ


כמידי יום אתר "מורשת מרן" מגיש את "הלימוד היומי בתורת מרן" שע"י המרכז למורשת מרן להבין ולהשכיל. להצטרפות לקבלת הלימוד במייל מידי יום לחצו כאן. 

הלימוד היום בספר חזון עובדיה פסח – הלכות ערב פסח, הלכות א-ד.

א. אסור לעשות מלאכה בערב פסח אחר חצות היום. ושני טעמים לדבר, הטעם האחד הוא, כדי שלא יטרד במלאכה וימנע מהכנת ואפיית המצה לצורך הלילה, והכשרת הכלים לפסח, ושאר עניני הסדר. (רש"י והמאירי פסחים נ.) והטעם השני, כי בזמן שהיה בית המקדש קיים היה אסור לכל אדם מישראל לעשות מלאכה בערב פסח מחצות היום והלאה, לפי שאז הוא זמן הקרבת קרבן פסח, שאפילו בכל ימות השנה כל אדם שהקריב קרבן למזבח אותו היום יום טוב שלו הוא, ונאסר בעשיית מלאכה במשך כל היום, אלא שקרבן פסח הואיל ואין זמנו אלא מחצות היום ולמעלה, לפיכך לא נאסרו במלאכה אלא מחצות היום ואילך, שרק אז נחשב כיום טוב.ואף לאחר שחרב בית המקדש ובטל קרבן פסח, בעונותינו, לא נתבטל איסור עשיית מלאכה, שכיון שנאסר במנין על כל ישראל נאסר לעולמי עד, שכל דבר שבמנין אפילו נתבטל הטעם שנאסר בגללו, אף על פי כן לא נתבטל עצם האיסור. (ביצה ה.).

ואם חל ערב פסח בשבת, מותר לעשות מלאכה בערב שבת אחר חצות היום, שהטעם האחרון עיקר להלכה, ומכיון שקרבן פסח קרב בזמנו בשבת, שנאמר: "ויעשו בני ישראל את הפסח במועדו", אפילו בשבת (פסחים עז.), אין לאסור עשיית מלאכה בערב שבת, וגם אין לנו לגזור משום ערב פסח של שאר שנים, שמא יטעו ויעשו מלאכה בערב פסח אחר חצות, שהואיל ובזמן הזה אין האיסור של עשיית מלאכה בערב פסח אלא מדברי סופרים, אין לגזור גזרה לגזרה. ומכל מקום לא יעשו מלאכה בערב שבת (כשחל ערב פסח בשבת) מזמן מנחה קטנה ולמעלה, שהעושה מלאכה בערב שבת ובערב יום טוב מן המנחה ולמעלה אינו רואה סימן ברכה מאותה מלאכה לעולם. (פסחים נ:).

ב. מותר לעשות כל המלאכות בערב פסח אחר חצות היום על ידי גוי, שלא אמרו חכמים "אמירה לגוי שבות" אלא בשבת ויום טוב וחול המועד, אבל ערב פסח שאין בו משום קדושת יום טוב, אומר לגוי לעשות מלאכתו ועושה. והוא הדין שמותר לבנות ביתו על ידי גוי בערב פסח אחר חצות, זולת במקום שנהגו להחמיר, שאז אין להקל. וכל מה שמותר לעשות בחול המועד, כגון דבר האבד, או מעשה הדיוט ולא מעשה אומן וגם יש בו צורך המועד, וכן פועל עני שאין לו מה יאכל, וכל יתר הדברים המותרים בחול המועד, מותר לעשותם בערב פסח אחר חצות, כי איסור מלאכה בערב פסח אחר חצות בזמן הזה קל יותר מדין איסור מלאכה בחול המועד. וכן מותר לעשות משא ומתן ופרקמטיא (סחורה) בערב פסח, אולם טוב להחמיר על כל פנים משעת מנחה קטנה ולמעלה.

ג. לא אסרו עשיית מלאכה בערב פסח, אלא מלאכה גמורה, כגון לעשות כלים חדשים, או לתפור בגדים חדשים, בין בשכר בין בחנם, אבל רשאי הוא לתקן כליו, כגון בגד שנקרע קצת רשאי לתופרו ולתקנו לצורך המועד, ואפילו מעשה אומן מותר בין לעצמו בין לאחרים. ומכל מקום לא יטול האומן שכר על התיקון כשעושה לאחרים אלא אם כן במעשה הדיוט. ומי ששכח להסתפר לפני חצות מותר לו להסתפר אחר חצות על ידי עצמו, אבל לא על ידי ישראל חבירו אפילו בחנם, ומכל מקום מותר לו להסתפר בשכר אצל ישראל עני שאין לו מה יאכל כפי הצורך בליל הסדר ויום טוב של פסח. וכן מותר לו להסתפר על ידי גוי בשכר בערב פסח אחר חצות. והבא ממדינת הים בערב פסח ולא הספיק להתספר, מותר לו להסתפר על ידי ישראל ובשכר. ומותר לגזוז צפרניו בערב פסח אחר חצות. וכן מותר לצחצח נעליו במשחת נעלים ולהבריקם לכבוד יום טוב. ומותר לגהץ הבגדים במגהץ חם. ומותר לכתוב ספרים דרך לימודו, אפילו אין בהם צורך המועד. ומותר לצלם במצלמה צורת אדם או נוף בערב פסח. [ומותר להפעיל מכונת כביסה בערב פסח קודם חצות, אע"פ שהיא ממשיכה לפעול באופן אוטומטי גם אחר חצות. ופשוט. וכ"כ בשו"ת אבני ישפה חלק ג (סימן נא)].

ד. במה דברים אמורים ערב פסח אחר חצות היום, אבל קודם חצות, הדבר תלוי במנהג המקומות, מקום שנהגו לעשות מלאכה עושים, מקום שנהגו שלא לעשות אין עושים. ויש אומרים שירושלים דינה כמקום שנהגו שלא לעשות, אבל כמה מגדולי אחרונים העידו בגדלם שמנהג ירושלים לעשות מלאכה עד חצות. ומכל מקום מדת חסידות להקדים להסתפר ביום י"ג ניסן כדי לחוש לדברי האומרים שאין לעשות מלאכה בירושלים גם קודם חצות היום בערב פסח.

הלימוד היומי בתורת מרן | מוצאי שבת ויקרא – ג ניסן ה'תש"פ


כמידי יום אתר "מורשת מרן" מגיש את "הלימוד היומי בתורת מרן" שע"י המרכז למורשת מרן להבין ולהשכיל. להצטרפות לקבלת הלימוד במייל מידי יום לחצו כאן. 

הלימוד היום בספר חזון עובדיה פסח – הלכות ודיני אפיית המצות, הלכות ז-יב.

א. אין לתת לכתחלה מלח במצה, ומכל מקום אם בטעות נתנו בה מעט מלח להטעימה, כיון שדעת רוב הפוסקים להתיר, וכן דעת מרן השלחן ערוך, כן הוא העיקר. ואפילו בלילה הראשון יוצאים בה ידי חובה, ואינה נקראת מצה עשירה. (שו"ת יביע אומר חלק ט חאו"ח סימן מג).

ב. אם נתערב קודם האפיה, ככר מצה שנתחמצה, (כגון שלשו אותה במים שלא לנו), עם שאר ככרות כשרים, יש להתיר, ואין לאסור מטעם דהוי ככרות של בעל הבית שאפילו באלף לא בטיל, שזהו דוקא בכיכרות אפויות, אבל אם נתערבו קודם אפיה אין לו חשיבות, ומותר.

ג. מצה שרדו אותה ברחת של חמץ יש מקום להתיר בדיעבד כשנעשה קודם פסח, ואפילו ברחת בת יומה, ובלבד שברור לנו שהיתה נקיה.

ד. מנהג ישראל שאין לשים ואופים את מצת המצוה שיוצאים בה בליל פסח אלא בערב פסח אחר חצות היום, שהוא זמן הקרבת הפסח, מפני שהמצה הוקשה לפסח, שנאמר "צלי אש ומצות", וכיון שהפסח אינו נשחט אלא משש שעות ולמעלה, שנאמר "ושחטו אותו כל קהל עדת ישראל בין הערבים", אף המצה כן. ואף בערב פסח שחל בשבת, לשים ואופים את מצת המצוה בערב שבת אחר שש שעות מהיום. ומכל מקום אין זה אלא לכתחלה ולמצוה מן המובחר, אבל בדיעבד יוצאים ידי חובה גם במצה שנאפית קודם ערב פסח. ויש נוהגים לקרות ההלל בעת אפיית המצה לשם מצוה. ויזהרו מאד בעשיית המצה כמבואר בפוסקים.

ה. הואיל וצריך לדקדק בשיעור העיסה של המצה שלא תהיה עיסה גדולה יותר משיעור שקבעו חז"ל, וכמו שאמרו בפסחים (מח סע"א), "קבא מלוגנאה לפיסחא, וכן לחלה", (והיינו כשיעור תק"כ דרהם כדלהלן). על כן טוב לקרב את העיסות יחד בשעת הפרשת החלה, דשמא יש בהן אחת שלא היה בה כשיעור, ואם אי אפשר להפריש חלה בעודה עיסה מפני המהירות, יפריש החלה אחר האפיה מיד, באופן שיתן כל המצות בסל אחד, והסל מצרפן לחלה. וזוהי הדרך היותר נכונה. או שיתן את כל המצות במפה ויכסה המפה עליהם. ויש להקפיד כשיצרפם בכלי, שלא יצא אף אחד מהככרות למעלה מדופנות הכלי.
ואם נתנם אחר הרדיה מן התנור, ע"ג טבלא שאין לה שפה, אינם מצטרפים בזה. ואם אחר כך חזר ונתנם לתוך סל לצרפם, חייב להפריש חלה בברכה.
ואם המצות נתונות בחבילות (של קרטון), ובכל חבילה אין שיעור חלה, ונתנו אותם בסל גדול, והחבילות נוגעות זו בזו, הסל מצרפן, ועכ"פ טוב לפתוח את כל החבילות למעלה.

ו. שיעור ה"קמח" של העיסה המחוייבת בחלה "תק"כ דרהם", דהיינו אלף וחמש מאות וששים גרם, (כי כל דרהם הוא שלשה גרם). ושיעור החלה שנוטלים מן העיסה כל שהוא. ויחתוך קצת מן הככר ויברך אקב"ו "להפריש חלה תרומה", ואז יפריש אותה לגמרי, ויאמר: "הרי זו חלה". וישרוף מיד את החלה.
עיסה שנילושה במי פירות כגון יין שמן ודבש, או חלב, אפילו בלא שום מים, כמו שעושים מצה עשירה, חייבת בחלה בברכה. אבל אם לש העיסה במי ביצים או מיץ תפוחים, או בשאר מי פרות שאינם משבעת המשקים, בלי מים, יפריש חלה בלא ברכה.

הלימוד היומי בתורת מרן | יום שישי ב ניסן ה'תש"פ


כמידי יום אתר "מורשת מרן" מגיש את "הלימוד היומי בתורת מרן" שע"י המרכז למורשת מרן להבין ולהשכיל. להצטרפות לקבלת הלימוד במייל מידי יום לחצו כאן. 

הלימוד היום בספר חזון עובדיה פסח – הלכות ודיני אפיית המצות, הלכות א-ו.

א. אין לשין את המצות אלא במים שלנו, כלומר שלנו לינה כל הלילה. ויש להתחיל לשאוב המים סמוך לזמן בין השמשות במשך הזמן של בין השמשות, דהיינו עד כשלוש עשרה דקות וחצי זמניות אחר השקיעה, ואחר בין השמשות אין לשאוב עוד.

ואם צריכים למים הרבה, רשאים להתחיל לשאוב בעוד היום גדול, וכדעת מרן השלחן ערוך. ורק כשאינם צריכים להרבה מים, ראוי להחמיר ולהתחיל לשאוב סמוך לתחלת זמן בין השמשות.

למחרת יקדים לקחת המים קודם שתזרח עליהם השמש, ובדיעבד אפילו זרחה עליהם השמש, אם לא נתחממו כשיעור פושרים, יכול ללוש בהן.

ואם הוצרכו למים נוספים, יש לסמוך על מה שכתב מרן השלחן ערוך לבטל מים שלא לנו חד בתרי במים שלנו. ורשאים לעשות כן בידים לבטל המים חד בתרי. ומיהו בדיעבד אין צריך שיהיה דוקא שיעור חד בתרי לענין זה, ודי שיהיו המים שלנו מרובים מן המים שלא לנו.

ב. מים שלנו בשכונת המת, ואין אפשרות להשיג מים שלנו אחרים, אין צריך לשפכם ומותר ללוש בהם את המצות, שעל כיוצא בזה אמרו "שומר מצוה לא ידע דבר רע". ואפילו אופה בהם מצות לשאר לילות הפסח מותר. [ולכתחלה אין לשאוב המים שלנו על ידי גוי. ובשעת הדחק או בדיעבד, אפילו נשאבו על ידי גוי כשרים למצה. (הרמ"א וכף החיים סימן תנה ס"ק מב-מג. וכן פסק הגרי"ח בשו"ת רב פעלים חלק ד (סימן יח). ע"ש)].

ג. ראוי להזהר מאד לכתחלה, עד כמה שאפשר, שלא לשהות שום שהייה בעשיית המצה, ואפילו שהייה קלה פחותה משיעור הילוך מיל, ואפילו לצורך הפת, ומכל מקום כשאי אפשר אחרת ומוכרחים לשהות כשניים או שלשה רגעים בין העריכה לרידוד הכיכרות, וכן כששוהים קצת כדי לפנות התנור, המקילים בזה יש להם על מה שיסמוכו. שלא החמיר מרן בשהיית משהו, אלא כשרואים שהעיסה חמה, ולכן יש לחשוש פן תחמיץ, הא לאו הכי, לא.

ד. אין לשין לפסח עיסה גדולה משיעור חלה, (תק"כ דרהם והוא 1560 גרם). ואפילו במקום שיש הרבה עוזרים ומסייעים, אין להקל בזה בלא הכרח גמור, ומכל מקום אפשר להקל באופן ששני בני אדם ילושו העיסה כל אחד מחצית המידה, ושוב אחרי זה יצרפוה ויחברוה ויתנוה למכונה הנעשית לעריכה, ואחר העריכה יחלקוה לכמה אנשים לרדדה באופן שלא יהא ביד שום אחד יותר מכשיעור.

ה. מקום שנהגו שהגוים לשים ואופין למצת מצוה, וישראל עומד על גביהם, בשעת הדחק אפשר לצאת ידי חובה במצה זו. ומכל מקום הדבר ברור שיש מצוה רבה לכל אשר נגע אלהים בלבו, להתאמץ לעשות בעצמו מעשה המצה, הלישה והעריכה והקיטוף והאפיה. וכן הוא מנהג חסידים ואנשי מעשה.

ו. מותר לתת לקטן ליצוק מים על הקמח בשעת הלישה, במקום שיש צורך בדבר, כיון שהלישה עצמה נעשית על ידי ישראל גדול. וכן המנהג. ונער בר מצוה שמלאו לו י"ג שנים, אף על פי שלא נבדק אם יש לו שתי שערות, מותר אף לכתחלה ללוש ולאפות מצות מצוה. (שו"ת יביע אומר חלק ז חאו"ח סימן מו).

הלימוד היומי בתורת מרן | יום חמישי א ניסן ה'תש"פ


כמידי יום אתר "מורשת מרן" מגיש את "הלימוד היומי בתורת מרן" שע"י המרכז למורשת מרן להבין ולהשכיל. להצטרפות לקבלת הלימוד במייל מידי יום לחצו כאן. 

הלימוד היום בספר חזון עובדיה פסח – הלכות והגעלת והכשרת הכלים לפסח, הלכות יד-יז.

א. כלי מתכת שיש בו טלאי המודבק על ידי הלחמה כשר בהגעלה. אבל טלאי המחובר בכלי על ידי מסמרים ויתדות ברזל הדוקים אם קדם הטלאי לבליעת החמץ אין צריך להסירו, שכבולעו כך פולטו, ואם קדמה בליעת החמץ לטלאי צריך להסיר הטלאי קודם ההגעלה.

ב. מאפיה האופה בכל ימות השנה עוגות חמץ, והאפיה בה נעשית על ידי רשת ברזל שעליה נותנים את הבצק, ורשת זו נכנסת באופן אוטומטי אל תוך התנור הלוהט, ויוצא הבצק כשהוא אפוי מצד השני של התנור, ואי אפשר לפרק את הרשת כדי ללבנה כדת, ורוצים להכשיר תנור זה לאפות בו מצה עשירה לספרדים שנהגו היתר בדבר. יש להתחיל באפיית המצה עשירה לאחר השבת, כדי שיהיו התנור ורשת הברזל נותנים טעם לפגם, (כיון ששהו מעת לעת מבלי אפיית חמץ). וקודם לכן ינקו אותם היטב שלא ישאר שום חשש חמץ בעין, בחומרי ניקוי הפוגמים בודאי, כדי לוודא שאפילו אם נשאר כל שהוא מהחמץ בין הסדקים, כבר נפגם על ידי כך. והואיל וכל מעשה האפייה נעשה קודם הפסח, בשעה שהחמץ מותר באכילה, יש להקל בזה. (שו"ת יביע אומר חלק ט סימן מה).

ג. כלי חמץ שלא הוכשר, ולא השתמשו בו יותר משנים עשר חודש, לכתחלה אין לבשל בו בפסח בלי הכשר כראוי, ואם טעו ובשלו בו תבשיל לפסח, אפילו למנהג בני אשכנז שאוסרים אפילו נותן טעם לפגם בפסח, בזה יש להקל, שכיון שנתישן הכלי י"ב חודש, מבלי שישתמשו בו כלל, אמרינן שכלתה לחלוחית ממנו, והטעם שבו הוי כעפר בעלמא, ומשרא שרי.

ד. ראוי להזהר להקדים ההגעלה לפני זמן איסור חמץ, ואז רשאי להשהות הכלי בתוך מי ההגעלה, ואין לחוש שמא יחזור ויבלע ממה שפלט, שהרי זה נותן טעם בר נותן טעם דהיתרא. אבל אחר זמן איסור החמץ, יזהר שלא להשהות ביותר את הכלי בתוך מי ההגעלה. ואם רוצה להגעיל כלי שהוא בן יומו, דהיינו שהשתמשו בו בחמץ בתוך עשרים וארבע שעות, לדעת מרן השלחן ערוך יש להקל, אם מגעילו קודם זמן איסורו. אלא שיש נוהגים להחמיר בזה. ולא יגעילו כלי בשר וכלי חלב בבת אחת, אלא כשאחד מהם אינו בן יומו, ואם שניהם בני יומם יגעילם זה אחר זהנו(. ובהיות שדיני הגעלה מרובים מאד, ורבו סעיפיהם ופארותיהם, בכמה חילוקים ופרטי דינים, לכן ראוי למנות תלמיד חכם בקי בהלכה להשגיח על הגעלת הכלים.

הלימוד היומי בתורת מרן | יום רביעי כט אדר ה'תש"פ


כמידי יום אתר "מורשת מרן" מגיש את "הלימוד היומי בתורת מרן" שע"י המרכז למורשת מרן להבין ולהשכיל. להצטרפות לקבלת הלימוד במייל מידי יום לחצו כאן. 

הלימוד היום בספר חזון עובדיה פסח – הלכות והגעלת והכשרת הכלים לפסח, הלכות ז-יג.

א. כלי חרס אין מועיל להם שום הכשר, כל שהשתמשו בהם חמץ בחמין בכל ימות השנה. שהתורה העידה על כלי חרס שאינו יוצא מידי דופיו (לשון "דופי" בליעתו) לעולם, שנאמר: "וכלי חרס אשר תבושל בו ישבר" (ויקרא ו כא). ולכן יש להצניעם במקום מיוחד עד לאחר הפסח, כדי שלא ישכח וישתמש בהם בימי הפסח, וטוב לסוגרם בארון מיוחד ולהצניע המפתח. אבל אם השתמש בכלי חרס בצונן, כגון אם שם שכר שעורים (בירה) בתוך חביות של חרס, ונשתהו שם כ"ד שעות, שנכבש החמץ בתוכם, אפשר להכשירם על ידי עירוי ג' ימים במים צוננים, שימלאם מים צוננים למשך כ"ד שעות, ואח"כ ישפכם, ויחזור וימלאם מים לכ"ד שעות, ואח"כ ישפכם, ושוב יעשה כן פעם שלישית, ואז הוכשרו להשתמש בהם בפסח. ואם נשארו המים בתוכם כמה ימים ולא שפכם, לא עלו לו אלא ליום אחד בלבד, וכן אם שפך המים קודם שעמדו בכלי כ"ד שעות לא עלו לו אותם המים לכלום. ואם הגעילם הוכשרו בכך.

ב. כלי פורצליין (פרפורי) דינם ככלי חרס, ואם נשתמשו בהם בחמין, אין הגעלה מועילה להם כלל. וכל שכן שיש להחמיר בכלי החרסינה המצופים כעין פורצליין שהם אסורים ככלי חרס ממש. ומכל מקום "הכיור" שרוחצים בו הסירים והצלחות, אפילו הוא מחרסינה, יערה עליו רותחין, (ונכון לערות ג' פעמים), ואז מותר להשתמש בו בפסח. וזה ברור.

ג. כלי עץ וכלי אבן וכלי עצם דינם ככלי מתכות להכשירם בהגעלה, או בעירוי מכלי ראשון, או בכלי שני, כפי שהשתמשו בהם בשאר ימות השנה. וכן כלי פלסטיק וניילון ובקליט כפי תשמישן הכשרן.

ד. כלי זכוכית אינם בולעים ואינם פולטים כלל, ולכן אינם צריכים שום הכשר לפסח, ואפילו הכניסו בהם משקה של חמץ לקיום לזמן ממושך, כגון בקבוקי בירה, יש להתירם על ידי שטיפה והדחה. וכלי זכוכית הנקראים פיירקס שמבשלים בהם על האש, וכן דורלקס, מותרים בשטיפה והדחה בלבד. ואחינו האשכנזים נוהגים להחמיר בכלי זכוכית כדין כלי חרס, ובכל זאת יכולים להשתמש בפסח בכלי פיירקס על ידי הגעלה ג' פעמים. ויש מעדות המזרח שנהגו בחוץ לארץ להחמיר בכלי זכוכית, ואם ירצו לנהוג בארצינו הקדושה כדעת מרן השלחן ערוך שקבלנו הוראותיו, להשתמש בכלי זכוכית ישנים בלי שום הכשר, יוכלו לנהוג להקל כמנהג ארץ ישראל, אפילו בלא התרה. אבל בכלי פיירקס יוכלו להקל להשתמש בו בפסח, על ידי הגעלה ג' פעמים, בלי שום התרה. וכאמור. [וכשמגעילים כלי פיירקס אין צריך לשטפו אח"כ בצונן, כי יש לחוש שעל ידי כך עלול להתפוצץ לרסיסים, והתורה חסה על ממונם של ישראל (חולין מט:).

ה. כלי אימאייל (זינגו), שהוא פח מצופה בחומר לבן או צבעוני, אפשר להכשירו בהגעלה, וטוב להחמיר ולהגעילו ג' פעמים, דהיינו שיכניסנו לרותחים ויוציאנו, ויחזור פעם שנית להכניסו ולהוציאו, ויחזור פעם שלישית להכניסו ולהוציאו, ודיו. ומכל מקום אין צריך להחליף את המים בכל פעם.

ומותר להשתמש בכלים חדשים מצופים, צבעוניים, ואין שום מנהג אצלינו להחמיר בזה.

ו. השלחנות שאוכלים עליהם כל ימות השנה, אם הם מכוסים תמיד במפה או שעוונית או זכוכית, אין צורך להכשירם כלל, ודי להם ניגוב יפה יפה, ויכסם במפה נקיה, ודיו. ואם אוכלים עליהם ממש בלי שום הפסק של מפה וכיו"ב, נוהגים לערות עליהם רותחים. ואם חושש עליהם שיתקלקלו, יוכל להשתמש בהם בפסח על ידי מפה או שעוונית חדשה ונקיה.

והמפה עצמה הכשרה בכיבוס יפה במים חמים שהיד סולדת בהם. וכן שעוונית שלימה שאין בה סדקים, אפשר להכשירה על ידי עירוי מים רותחים עליה. ואבן השיש של המטבח, יערה עליה רותחים.

ז. מכונת בשר צריכה הגעלה, לאחר שיפרק אותה וינקה אותה היטב, בחורים ובסדקים, לבל ישאר שם פירור חמץ. ונכון שאת החלק המנוקב בנקבים דקים, ינקוהו היטב, ויתנוהו על האש, שבמדה שנשאר שם פירור כל שהוא, הרי נשרף לגמרי. וריחיים של קפה אינם צריכים הגעלה, רק ינקה אותם היטב, ודיו. כלי ששורים בו את הבשר קודם המליחה, אין צריך שום הכשר, כיון שהוא מיוחד לשריית הבשר, והכלי המנוקב שמולחים בו הבשר, אין צריך הכשר מן הדין, ומכל מקום טוב להגעילו. (עיין בשלחן ערוך סימן תנא סעיף י ובאחרונים שם).

הלימוד היומי בתורת מרן | יום שלישי כח אדר ה'תש"פ


כמידי יום אתר "מורשת מרן" מגיש את "הלימוד היומי בתורת מרן" שע"י המרכז למורשת מרן להבין ולהשכיל. להצטרפות לקבלת הלימוד במייל מידי יום לחצו כאן. 

הלימוד היום בספר חזון עובדיה פסח – הלכות והגעלת והכשרת הכלים לפסח, הלכות א-ו.

כלים שמשתמשים בהם במשך כל ימות השנה בחמץ, אסור להשתמש בהם בפסח מבלי שיכשירם כדת, ומשעת איסור אכילת חמץ בערב פסח אסור להשתמש בכלי החמץ מבלי הכשר כדת, וכפי תשמישו של הכלי כך הכשרו, כי כבולעו כך פולטו, וכמו שיתבאר להלן בסמוך. ואין מברכים על מעשה ההגעלה.

א. שפודים ואסכלאות שצולים בהם בשר על גבי האש, ופעמים שמערבים בהם פתיתי חמץ, הואיל ודרך תשמישם בלי אמצעות נוזלים, צריכים ליבון באש עד שיהיו ניצוצות אש ניתזים מהם, כדי להכשירם לפסח, שעל ידי הליבון נשרף כל החמץ הבלוע בהם, אבל הגעלה על ידי מים רותחים אינה מועילה להם. ורק בדיעבד אם הכשירם על ידי הגעלה ובישל או צלה בהם אפילו בתוך מעת לעת, יש להתיר המאכל, ומכל שכן אם היה לאחר מעת לעת, שאפילו להמחמירים בנותן טעם לפגם בפסח בזה יש להקל.

אגנות ותבניות שאופים בתוכם חלות צריכים ליבון באש עד שיהיו ניצוצות אש ניתזים מהן. ולכן התבניות של תנורי אפיה חשמליים, יש ללבנם באש כאמור או להחליפם בתבניות חדשות, ואת התנורים עצמם יש לנקותם היטב מבפנים בכל דפנות התנור, ולהסיקם היטב שעה או יותר, וימנע מלהשתמש בהם חמץ קודם ההסקה כ"ד שעות. וסיר-עוגה שאופים בו עוגות חמץ בכל ימות השנה, יש אומרים שאין לו תקנה בהגעלה, אף על פי שטחין בו שמן לבל תשרף העוגה. ומכיון שאי אפשר ללבנו שמא יפקע בחום האש, יש לקנות סיר-עוגה חדש לפסח. ויש חולקים ומתירים אותו בהגעלה, והמיקל יש לו על מה שיסמוך.

ב. סירים ויורות שמבשלים בהם צריכים הגעלה בכלי ראשון שעל האש, שהמים שבתוכו רותחים. וקודם ההגעלה צריך לרוחצם ולשפשפם היטב לנקותם מכל לכלוך וחלודה. וסיר לחץ אפשר להכשירו על ידי הגעלה. וכן הגומי שבכיסוי יש להגעילו, לאחר שינקהו היטב. ואזני הכלים שתקועים בהם על ידי מסמרים, יש להסיר מהם כל לכלוך וזוהמא ולשפשפם במי אמה ובורית כדי לנקותם, ורק לאחר מכן יגעילם עם הכלים. ומכסאות הסירים והקדרות צריכים הגעלה וכן ידיות הכלים צריכים הגעלה כמו הכלים עצמם. וכלי אלומיניום שמצוי להיות בתחתיתם כעין גומות שחורות צריך לנקותם היטב עד כמה שאפשר לפני שיגעילם.

מדוכה (מכתשת) בין של אבן בין של מתכת מותרת בהגעלה, לאחר שינקה אותה היטב בפרט מבפנים, ויש אומרים שאין להכשירה על ידי ליבון, פן יחוס עליה שמא תפקע ולא ילבנה כראוי. וכל זה כשהשתמשו בה בדבר חריף, אבל אם השתמשו בה בצונן בלבד אין צריך להגעילה, ודי לה בשפשוף ונקיון היטב.

סכיני מטבח מגעילם בכלי ראשון, אפילו העבירוהו מעל האש, ובלבד שיהיו המים חמים שהיד סולדת בהם. ואם הנצב של הסכין (הקתא) מחובר על ידי מסמרים, יש לנקותו היטב על ידי שפשוף במי אמה ובורית ואח"כ יגעיל הסכין עם הקתא. ומי שאפשר לו יקנה סכין מיוחדת לפסח.

החצובה דהיינו הברזל שאצל האש ששופתים עליה את הסיר או המחבת, יש לנקותה היטב ולהגעילה ברותחים. ואף אם עירה עליה רותחים מכלי ראשון הוכשרה בכך. והוא הדין לכירים של גאז שיש להכשיר החצובה על ידי הגעלה, וכן מקום האש יגעילנו ברותחים, לאחר ניקוי ושפשוף היטב. פלאטה חשמלית די שיערה עליה מים רותחים מכלי ראשון, לאחר שינקה אותה היטב מכל חשש חמץ בעין.

מחבת דיה בהגעלה בכלי ראשון ואינה צריכה ליבון. [וכן בכל השנה הרוצה להכשיר מחבת של בשר להופכה למחבת של גבינה, או להיפך, מכשירה ע"י הגעלה. אולם בשאר איסורין צריכה המחבת ליבון].

ג. יש לשטוף כל הכלים בצונן לאחר ההגעלה, מיד כשמוציאים אותם מהמים הרותחים.

ד. כלי נחושת שמצפים אותם בבדיל מהותך להלבינם, אף על פי שהציפוי נעשה לאחר ליבון קל על האש, יש להחמיר ולהגעיל את הכלים אחר הצפוי. ומועילה הגעלה גם לאחר הציפוי ואין ציפוי הבדיל חוצץ בין הכלים למי ההגעלה.

ה. צלחות וקערות של מתכת שמערים לתוכם תבשיל מהקדירה, די להכשירם על ידי עירוי רותחים מכלי ראשון עליהם, אבל אם עירה עליהם מכלי שני להגעילם, לא הוכשרו בכך לפסח. ואפילו אם עירה מים חמים מכלי "טרמוס" לא הוכשרו בכך, שדינו ככלי שני. סירים וקדרות שמשתמשים בהם על האש, אין מועיל להם עירוי, אלא צריך להכניסם בכלי ראשון להגעילם, כי כבולעו כך פולטו. וצלחות של מתכת וכן כפות שאין דרך להשתמש בהם אלא בכלי שני, דהיינו שרגילים לערות את התבשיל מתוך הסיר או הקדרה לתוך קערה גדולה, ומן הקערה נותנים אל תוך הצלחות, די להכשיר צלחות וכפות אלו בכלי שני, דהיינו שיערו רותחים מכלי ראשון אל תוך קערה גדולה, ויכניסו לתוכה את הצלחות והכפות הללו. ואם עשה להם הגעלה בכלי ראשון או על ידי עירוי מכלי ראשון כל שכן שהוכשרו. ושינים תותבות שאוכלים בהם בכל ימות השנה, יש לנקותם היטב שלא ישאר בהם שום חשש חמץ בעין, וטוב שיערה עליהם מים רותחים מכלי ראשון, ודיו.

ו. כלי כסף, וכן שאר כלים שמשתמשים בהם בצונן, כגון כוסות וצלוחיות, בין שהם של מתכת בין שהם של חרס, בין שהם של ניילון, הכשרם על ידי שטיפה והדחה בלבד. ואף על פי שלפעמים נותנים בהם לחם חם, כיון שרוב תשמישם אינו אלא בצונן, לא הלכו בכל כלי אלא אחר רוב תשמישו. ואם נשתמש בהם חמץ בחמין בתוך מעת לעת יש להחמיר ולהכשירם בחמין כדרך תשמישם בחמין, ודוקא כשאינם בני יומם יש להתירם בשטיפה והדחה בצונן. וכן מקרר חשמלי ומקרר קרח דים בשטיפה והדחה להכשירם. וכן סיפולוקס דיו בשטיפה בצונן.

הלימוד היומי בתורת מרן | יום שני כז אדר ה'תש"פ


כמידי יום אתר "מורשת מרן" מגיש את "הלימוד היומי בתורת מרן" שע"י המרכז למורשת מרן להבין ולהשכיל. להצטרפות לקבלת הלימוד במייל מידי יום לחצו כאן. 

הלימוד היום בספר חזון עובדיה פסח – הלכות מצרכי מזון הכשרים לפסח, הלכות יא-יז.

א. חמץ שנתעפש או נסרח קודם זמן איסורו, ונפסל מאכילת הכלב, או שחרכו ושרפו באש עד שנפסל מאכילת הכלב, מותר לקיימו וליהנות ממנו בפסח. לפיכך מותר לכתוב בחול המועד פסח בדיו שנתבשל עם שכר שעורים. וכן מותר להשתמש בפסח בספירט מפוגל להסקת מכונת בישול (פרימוס), ובלבד שיקנה אותו קודם פסח כדי שיהיה בטוח שנפסל מאכילת הכלב קודם זמן איסור החמץ.
וכן מותר לצחצח נעליו בחול המועד פסח במשחת נעלים שיש בה תערובת חמץ, ויקנה אותה קודם פסח. וכן מותר ללבוש בפסח כובעים שמדבקים אותם בבצק מבפנים, הואיל ונפסל החמץ מאכילת הכלב קודם זמן איסור החמץ.
וכורכי ספרים מותר להם לדבק הניירות בבצק או בעמילן חמץ אפילו בערב פסח, קודם זמן איסור החמץ, ומותר ללמוד בספרים הללו בפסח. וכן סיגריות שיש לחוש שמדבקים אותם בחומר שיש בו חשש חמץ, הואיל ונפסל מאכילת הכלב, וגם אינו ניכר כלל, יש להתיר לעשן מהם בפסח.

טבליות וכדורי הרגעה, נגד מיחושי ראש וכאב שינים, מותר להשתמש בהם בפסח, אפילו יש בהם תערובת חמץ (עמילן של חטה), כל שטעמם פגום וכבר נפסלו מאכילת הכלב קודם הפסח, ובולעים אותם כמות שהם. ואם נזקק לתרופות בפסח עצמו, מותר לקנות מבית מרקחת של גוי תרופות שיש בהם חמץ ונפסלו מאכילת הכלב. וכל זה בחולה שחלה כל גופו, ואף על פי שאין בו סכנה, אבל אם הוא מיחוש בעלמא, אין להתיר. וטבליות שמוצצים אותם וטעמם טוב אסור למצוץ מהם בפסח לרפואת דלקת-גרון וכיוצא בזה, אלא אם כן נתברר שנעשו בעמילן של תירס או של תפוחי אדמה. ומה טוב לבקש מהרופא בעת רישום התרופות (ריצפט) שירשום לו תרופות שאינן מכילות חשש חמץ כתחליף לאלה שיש בהן חשש תערובת חמץ.
ובזמנינו רוב הטבליות עשויות ללא חמץ כלל, אלא עשויות עם עמילן הנעשה מקטניות, (ואפילו המיעוט שמעורב בהם חמץ, החמץ נפסל מאכילת כלב לפני הפסח), הילכך בודאי שיש להתיר לחולה שאין בו סכנה לקחתם בפסח, וחלילה לחולה כזה להחמיר על עצמו ולהפסיק לקחת הכדורים הנחוצים לו על פי הוראת רופא מומחה במשך הפסח, ובפרט במקום שיש חשש הכי קטן שהוא יגיע על ידי זה למצב אפילו של ספק סכנה. (ספר נשמת אברהם עמוד רסו).
חולה שיש בו סכנה ויודע שיצטרך להשתמש בפסח בתרופה שיש בה חמץ, יש לו לקנות התרופה קודם לפסח, ויכוין בפירוש שאינו רוצה לזכות בחמץ שבתרופה, ויניח אותה במקום מוצנע, וכשיצטרך יקח ממנה בכל פעם כפי הצורך. ואם התרופה טעימה לחיך, טוב שיתן בתוכה דבר מר, שתהיה שלא כדרך הנאתה, ובעודה בכפו יבלענה. (ועיין בספר נשמת אברהם סימן תסו. ודו"ק).

ב. המוצא חמץ ברשות הרבים בימי הפסח אסור לו להגביהו, ואפילו יתכוין שלא לקנותו, אסור מדברי סופרים גזירה שמא יאכל ממנו.
ויש נוהגים שלא לאכול תרנגולים בפסח, שמא תמצא חטה בתרנגולת, והיא חומרא יתירה, ויכולים לעשות התרה על מנהגם. וטוב לקנות התרנגולות קודם פסח, ולהאכילם אורז (או דורא), שאם יקנה אותם בפסח מהגוים נמצא כאילו קונה את החמץ שבזפק. ומכל מקום יכול לומר בפירוש שאינו רוצה לקנות המאכל שבזפק. והמחמיר תבא עליו ברכה.

ג. ישראל ששאל או לוה ככר חמץ מחבירו קודם פסח, צריך לפורעו ככר אחר לאחר הפסח, ואין בזה משום חמץ שעבר עליו הפסח, כיון שאכלו ואינו בעין. ואם אינו פורעו יש בו משום גזל. ומותר לפורעו מעות אפילו בפסח.

ד. חמץ שנמכר לגוי כהלכה, מותר לאוכלו ביום שבת שלאחר שביעי של פסח, ואין לאוסרו משום מוקצה, דלא אמרינן מיגו דאתקצאי בבין השמשות במוקצה מחמת יום שעבר. אולם לא יטול מהחמץ בעצם יום השביעי של פסח, שאם כן הרי הוא עובר עליו בבל יראה ובבל ימצא, וגם הרי הוא חמץ של ישראל שעבר עליו הפסח שאסור בהנאה. וכן אם הגוי מעצמו מביא לישראל חמץ בשביעי של פסח, ומניחו בביתו, לא יקבלנו הישראל, וגם לא יהא ניכר מתוך מעשיו שהוא חפץ בו, ונכון שיאמר בפירוש שאינו רוצה שתקנה לו רשותו.

הלימוד היומי בתורת מרן | יום ראשון כו אדר ה'תש"פ


כמידי יום אתר "מורשת מרן" מגיש את "הלימוד היומי בתורת מרן" שע"י המרכז למורשת מרן להבין ולהשכיל. להצטרפות לקבלת הלימוד במייל מידי יום לחצו כאן. 

הלימוד היום בספר חזון עובדיה פסח – הלכות מצרכי מזון הכשרים לפסח, הלכות יא-יז.

א. נותן טעם לפגם מותר בפסח, לפיכך אם טעו ובישלו בפסח בכלי של חמץ, לאחר שעבר שיעור מעת לעת (כ"ד שעות) מזמן שנתבשל החמץ בכלי, התבשיל מותר בפסח. ואחינו האשכנזים מחמירים בזה.

ב. מותר לשתות בפסח חלב מבהמה של גוי, אף על פי שידוע שהוא מאכילה חמץ בפסח.

ג. הסוכר מותר באכילה בימי הפסח, ומי שנהג שנים רבות שלא לאכול סוכר בפסח, אם עשה כן מפני שהיה סבור שהוא אסור מן הדין, רשאי לבטל מנהגו בלי שום התרה, ואם נהג כן משום חומרא לגדר וסייג, ורוצה עתה לחזור בו ממנהגו, יעשה התרה על מנהגו, ויתחרט על שלא אמר בלי נדר בשעת קבלת מנהגו, ולאחר ההתרה יהיה מותר לו באכילה בפסח. ויכול לעשות ההתרה לפני הפסח גם כן. ואם רצונו דוקא להמשיך במנהגו להחמיר, יש על כל פנים עצה להקל על ידי שירתיח סוכר במים קודם פסח, ויסנן אותו היטב, ואז הוא כשר לכל הדעות.

ד. פירות יבשים כגון צמוקים שזיפים גרוגרות משמשים וכיו"ב, אחינו האשכנזים נוהגים בהם איסור, אלא אם כן לצורך חולה שאין בו סכנה, שאז מתירים. אבל מנהג הספרדים ועדות המזרח להקל בהם ולאוכלם בתוך הפסח, אך יש להזהר מתערובת קמח בתאנים מיובשים. וכן יש להזהר שלא לקנות בפסח בוטנים וגרעינים קלויים הנמכרים בשוק, אם אין עליהם השגחה כדת, מפני שלפעמים יש מערבים קמח במלח שעליהם.
המלח הדק כשר לפסח. ובלבד שהשק יהיה נקי מכל חשש קמח וכיו"ב. וכן התה מותר לשתותו בפסח. וכן הקפה מותר לשתותו בפסח, ויש להזהר לקנותו אצל אדם ירא שמים שנזהר להכשיר הריחיים ולנקותו היטב כראוי.

ה. אורז המיובא מחוץ לארץ כשהוא מבריק, ויש ספק אם נעשה כן על ידי עמילן של חיטה, או שנעשה על ידי שמן של צמחים, ולא היה אפשר לברר הדבר, יש להתיר האורז בפסח אחר רחיצה היטב במים ובשפשוף היטב, שאז יש להתירו בפסח משום ספק ספיקא, שמא ההברקה נעשית על ידי שמן צמחוני, ושמא על ידי ההדחה ושפשוף היטב לא נשאר מאומה מהעמילן.

ו. מנהג הספרדים ועדות המזרח לאכול מצה עשירה בפסח, כדעת מרן השלחן ערוך. ומצה עשירה היינו שנעשית מקמח כשר לפסח ונילושה עם מי פרות, כגון יין, חלב ודבש, ללא תערובת מים כלל. אולם האשכנזים נהגו בזה איסור כדעת הרמ"א, ולכן חנוני המוכר עוגות אלו בפסח, צריך להודיע על ידי מודעה במקום הנראה לעין שהעוגות הנמכרות כאן בימי הפסח, נעשו מקמח (כשר לפסח) עם מי פירות, שלפי מנהג האשכנזים יש להחמיר שלא לאכול מהם בפסח, זולת לחולים או לזקנים וכן לילדים שלא הגיעו למצוות. ואז מותר למכור מעוגות אלו גם לאשכנזים, שהרי יש לומר שקונים את העוגות לצורך מי שמותר לו.

ז. מותר לעשות עוגות וסופגניות מקמח מצה אפויה, ואין לאסור משום מראית העין, וכן המנהג פשוט.

העמוד הבא »