מידי שבוע אתר "המרכז למורשת מרן" מביא תשובה הלכתית חדשה, מאשר השיב מנהיג הדור מרן הראשון לציון הגאון רבינו יצחק יוסף שליט"א, בעל ה"ילקוט יוסף" ועוד.
השבוע המאמר עוסק בנושא: בחורים שהורגלו לשמוע מוזיקה קודם השינה, אם מותר להם לשמוע בימי הספירה?
לכבוד תלמידי הישיבה הגבוהה "חברון" והישיבה הקטנה "אור שמואל" ירושלים
ה' עליהם יחיו,
מה ששאלו שישנם בחורים שהורגלו לשמוע מוזיקה שקטה ושירי קודש קודם השינה, וזה מועיל להם להירדם, האם בימי ספירת העומר יכולים להקל לשמוע.
בכל ימות השנה אנו מקילין לשמוע כלי שיר או הקלטה של כלי שיר, מכח דברי המאירי שכל שאין בו חשש פריצות והוללות אלא שירי קודש מותר. אבל בימי הספירה, ידוע שכבר נהגו כל עם ישראל בימי העומר, עד ל"ג לעומר, שלא לשמוע בהם שירים המלווים עם כלי נגינה, או שמיעת כלי שיר מטייפ. אפילו שירות ותשבחות להשי"ת עם כלי שיר אסור. כמו שאסרו בהם חז"ל כמה ענינים של שמחה בימי הספירה, כמו חתונות.
והנה בש"ע לא מבואר לאסור לשמוע כלי שיר בימים אלה, וגם בנושאי כלי הש"ע לא מצינו שהזכירו לאסור נגינה בכלי זמר, הראשון שדיבר בזה הוא המג"א (ריש סי' תצג) שכתב שלעשות ריקודים ומחולות של רשות נהגו לאסור בימי הספירה. ונ"ל שאף מי שעשה שידוכים אסור לעשות ריקודים ומחולות. וכן כתבו הפמ"ג והמחצית השקל.
ומזה למדו הפוסקים בדורות האחרונים שהמנהג להמנע גם מכלי זמר בלא ריקודים ומחולות. וכ"כ בערוך השולחן (סי' תצג ס"ב) שלא יעשו ריקודין ומחולות בסעודת שידוכין, וכ"ש שאסור לזמר בכלי. וכן מבואר בשו"ת אג"מ, ובשו"ת מנחת יצחק, ובשו"ת ציץ אליעזר, ובשו"ת משנה הלכות ח"ח (סי' קפח), ובשו"ת שבט הלוי, ובספריו של מרן זיע"א. והיינו טעמא, דריקודים ומחולות מביאים לידי שמחה, ואלו הימים אינם ימי שמחה. שהרי מתו בהם תלמידי רבי עקיבא במגפה. ומטעם זה נמנעים גם לשמוע כלי שיר. וכ"כ בציץ אליעזר חט"ו (סי' לג). ושם החמיר בימי הספירה גם בשמיעת הקלטה משירה בפה. וכן מובא בקובץ הלכות מפסקי הגרי"ש אלישיב. וכ"כ בשו"ת שבט הלוי ח"ח (סי' קכז סק"ב), שאפי' הקלטה של שירה בפה הרי היא ככלי שיר. אך בקובץ מבית לוי מובא בשמו, ששמיעת נגינה בכלי שיר מטייפ, היא בכלל שמיעת כלי שיר ואסור. משמע רק כלי שיר, אבל שירה בפה מותרת כשהיא דרך הודאה להשי"ת, ומכ"ש שמותר להשמיע נעימה בתפלה, או בשעה שעוסק בתורה, וכ"ש בשבתות שבתוך ימי הספירה [או שבתוך ימי בין המצרים], ואין להחמיר בזה כלל. וע"כ, שירה ווקאלית אם מביאה לידי ריקודים ממש אסור, אבל שירה ווקאלית שאינה מביאה לידי ריקודים ומחולות, מותר בכל שנה בימי הספירה, וכל שכן שנה זו.
כך הביאו בספר אשרי האיש בשם הרב אלישיב. ובספר הליכות שלמה (עמ' שסא) כתב משם הגרש"ז אוירבאך, ששמיעת פרקי חזנות ונגינות "קלאסיות" וכד' יש להתיר כשיש סיבה לכך. כלומר, כלי שיר באופן שלא מביא לידי ריקודים, שירה שקטה, מותר בימי הספירה בכל שנה, אולם בקונ' וספרתם לכם (סנדר, עמ' ח') כתב משם הגריש"א והגר"מ הלברשטאם, ומשם הגרח"ק, דאין ראוי לשמוע חזנות. ובשם הגר"נ קרליץ כתבו (בנתיבות ההלכה לט עמ' שנו), שאין לשמוע גם שירים המוקלטים גם כשאין בהם כלי נגינה.
אמנם לדינא אפשר להקל בשירה ווקאלית כשאינה מביאה לידי ריקודים, ובאחד שבא לידי דכאון ועגמת נפש גדולה, או שסובל מנדודי שינה, ואם ישמע שירים בהקלטה מכלי שיר, הדבר יקל עליו, איה"נ יש להקל לו, וכ"ש מי שחולה ל"ע, שאם יש צורך יש להתיר לו גם שירים בהקלטה מכלי שיר, אם אין מדובר על כלי נגינה ממש, רק על ידי טייפ, שבזה יש לצרף את הסברא שהטייפ והקלטה לא היו בזמן המג"א, ואינם בכלל הגזרה.
וכן כשיש ילדים קטנים בבית ואין איך להעסיקם, מותר להשמיע להם מהקלטה כלי שיר. אבל סתם אדם בריא, בשום אופן אין לפרוץ גדר ולהקל ראש בשמיעת כלי שיר בימים אלה, עד ליל ל"ג לעומר. ורק בשירה ווקאלית ושירה בפה יש להקל בשופי. ומי שהוא בדכאון ובצער רב, יש להקל לו לשמוע מידי פעם שירים בכלי שיר עד שיפוג דכאונו.
בברכת התורה,
יצחק יוסף
הראשון לציון
הרב הראשי לישראל
מתוך ספר הזכרון השנתי למרן – קובץ בית יוסף תשפ"ה.
