פעמים רבות כאשר היו פונים אל מרן זיע”א לבקש ממנו שיואל לסדר חופה וקידושין בנישואי יוצאי חלציהם, היה משיב מרן זיע”א ואומר לפונה: “יש הרבה רבנים בישראל, אני רוצה ללמוד!”.

(משוש תבל).

כאשר התעוררה מחלוקת בין שתי משפחות פשע מפורסמות, קרא מרן זיע”א אליהם שיבואו לפניו. משבאו, הוכיח אותם מרן זיע”א בשבט לשונו בדברי מוסר וכיבושין, ובין דבריו הוכיחם וטען כנגדם: “איך זה שאנשים מבני ספרד רוצחים זה את זה?! הלא ימים אלו הם ימים של ערב יום הכיפורים, וכידוע עבירות שבבין אדם לחבירו אין יום הכיפורים מכפר, עד שירצה את חבירו, אִמרו לי אתם: הרי אנו מבקשים שה’ יסלח לנו ויכפר על כל עוונותינו. האם אתם רוצים להביא את הגאולה?”.

שני הצדדים ענו אמן על דברי מרן זיע”א.

אז ציווה עליהם מרן זיע”א “לנקות את הלב” ולהושיט יד לשלום אלו לאלו, והוסף ואמר להם: “דעו לכם כי הרבה שנים לא היו בעם ישראל רוצחים, אנא מכם שבו ותלמדו תורה ותהיו אנשים טובים, וה’ יתברך יעזור לכם!”.

(משוש תבל).

בשנת תשנ”א זכתה מדינת פנמה לביקור היסטורי של שני גאוני וגדולי הדור, הלא המה הגאון הגדול רבי בן-ציון אבא-שאול זצ”ל, ראש ישיבת פורת יוסף, ומרן פוסק הדור זיע”א.

דרך ארוכה עשו עד הגיעם לפנמה. תחילה טסו עד קנדה, ומשם למיאמי, שם נאלצו לעשות תחנת ביניים, והמתינו כמה שעות עד מועד הטיסה לפנמה.

בעת שהותם בחדר האחמי”ם במיאמי, ניגש מרן זיע”א אל הגאון חכם בן-ציון ע”ה, ושאל אותו בפשטו: “אני אכין לכבודו כוס תה?”, לשמע הצעה זו נחרד חכם בן-ציון ואמר: “חס ושלום! חס ושלום!”.

הגאון הרב דוד יוסף שליט”א, חבר מועצת חכמי התורה ורבה של הרב-נוף, פנה מיד והכין לשניהם כוס תה, ומיד פנו לעסוק בתורה הקדושה. הגאון חכם בן-ציון השתעשע בדברי תורה והלכה עם בנו הגאון רבי אליהו אבא-שאול, ועם הגאון רבי דוד יוסף שליט”א, ואילו מרן זיע”א פנה כדרכו לקרן זווית יחד עם מזוודתו אשר הייתה מלאה בספריו חביביו, ושקע כולו בעיון מעמיק בתוך ספרי הקודש שלפניו.

כך שהתה כל הפמליה הנכבדת כמה שעות בנמל התעופה במיאמי, כעבור זמן מה הודיע הכרוז כי המטוס מוכן ואפשר לעלות אליו. הרבנית מרגלית ע”ה אשת מרן זיע”א, בקשה מבנה הגאון רבי דוד שיסייע ביד רבי אליהו אבא-שאול להוליך את אביו, חכם בן-ציון זצ”ל, וכך בעוד הם מסייעים בידו ללכת, פרץ חכם בן-ציון בבכי ואמר: “מאז שחליתי, אין אני מסוגל ללמוד ברציפות זמן רב, בניגוד לשנים הרבות עד שחליתי, בהם זכיתי ללמוד יומם ולילה שעות רבות, ועתה הריכוז קשה עלי, הנה תראו את רבי עובדיה איך הוא לא מפסיק שניה אחת מללמוד בריכוז עצום, כמה אני רוצה ללמוד ככה, אני מקנא בו…”.

(משוש תבל).

בהלוויה הענקית רווית היגון בה ליווינו כולנו למנוחת עולמים את מרן זיע”א, זעק הגאון הגדול רבי משה צדקה ראש ישיבת פורת יוסף, ואמר:

“נפלה עטרת ראשינו, אוי נא לנו כי חטאנו. יש שני פירושים, חטאנו מעוונותינו וחטאנו מהחיסרון, חסרנו את אותו גדול וצדיק וגאון, פוסק הדור, משוש הדור, מנהיג הדור.

עלינו לדעת שבשעה זו אנו נפרדים מאדם גדול, נפרדים מהשמש, נפרדים מהאור הגדול. פלא פלאות איך בכל העולם ובכל הארץ דרום צפון ומזרח – כולם התלכדו והתפללו עבורו, איפה היה דבר כזה? אלא הטעם שישראל, הקב”ה והתורה הם אחד. כל ישראל מאוחדים יחד עם התורה, אפילו רחוקים. כל התורה הייתה אצל הרב, כולם התפללו למען התורה. עלינו להמשיך באותה דרך של יראת שמים. עשרות רבות בשנים הרב דרש ולימד ומעולם לא שינה את טעמו וריחו, אותה יראת שמים ואותם הדיבורים, באותה הקדושה, לאורך כל הדרך”.

(שר התורה).

עדותו של יהודי אופטיקאי, המתגורר בעיר אלעד:

פעם הלכתי אל מרן כדי לשאול אותו שאלה אישית. חשבתי מראש “מה אוכל להביא כתשורה לגדול הדור?”, הבאתי איתי ספרים. הבנתי שזהו הדבר היחיד שאולי ישמח אותו.

שוחחתי עם הרב, שאלתי את שאלתי ונענתי בדעת תורה מהאורים ותומים של דורנו, באהבה וחיבה.

בתוך זמן קצר ביותר הספיק הרב להבין את מלוא היקף העניין ולהעניק לי הכרעה ועצה שסייעו הלאה בהמשך דרכי בחיים.

בסיום שיחתי עם הרב הגשתי לו את הספרים שנתחברו על ידי מורי ורבי – אחד מתלמידי החכמים בני דורנו.

היה זה רגע שאותו לא אשכח כל ימי חיי: לפתע פתאום אורו עיניו של מרן, הוא נטל את הספרים בלהיטות, פתח, עלעל, עיין מעט בכמה מקומות בספר כאשר החיוך לא מש מפניו כל אותה העת. נראה היה כמי שזכה זה עתה באוצר יקר ערך.

לבסוף הרים מרן את עיניו, הביט בי בעיניו הטובות והודה לי בכנות.

ניכר היה שכיוונתי להביא עימי את המתנה הטובה ביותר!”.

(שר התורה).

באחד הימים רצה מרן זיע”א לומר בשיעורו דברים שלא רצה שישמעו לאוזני אנשים מחוץ למסגרת המצומצמת של שומעי לקחו, ועל כן ציוה אותם שיכבו את מכשירי ההקלטה, וציוה עליהם שלא יקליטו את דבריו.

אולם בחור אחד ניסה להערים, והסתיר את מכשיר ההקלטה כשהוא פועל בתוך כיס חליפתו, מרן התחיל להשמיע את דבריו, והנה לפתע נשמע פיצוץ מתוך הכיס של אותו בחור. לתדהמת הבחור והנוכחים, מכשיר ההקלטה שהוסתר בכיסו התנפץ לרסיסים קטנים, ופני הבחור חפו.

אז ראו הכל כי מן השמים עושים חפצו ורצונו של צדיק הדור…

(משוש תבל).

לאחר פטירת הגאון רבי יעקב משה טולידאנו זצ”ל, רבה הראשי של תל-אביב, נותרה העיר ללא מנהיג ורועה רוחני. בצר להם פנו פרנסי ורבני העיר אל מעונו של מרן זיע”א, לבקש ממנו כי יכהן פאר כרבה הראשי של עירם, אך מרן סירב להצעתם, קשה היה לו לעזוב את צאן מרעיתו שבירושלים, אשר היו שותים בצמא את דברי תורתו בשיעוריו הרבים.

אך פרנסי העיר לא הירפו ממנו, משלחות נכבדות באו בזו אחר זו לשכנע אותו כי ייטול על שכמו את עול רבנות העיר תל-אביב.

בצר לו, פנה מרן זיע”א להתייעץ באורים ותומים, הלא הוא רבו המובהק הגאון האדיר רבי עזרא עטייה זצוק”ל, ראש ישיבת פורת יוסף, כששמע ראש הישיבה את ספיקותיו של תלמידו חביבו, ענה ואמר לו:

“ידעתי בני ידעתי כי לא חסר אתה דבר בירושלים עיר קודשינו ותפארתנו, בשבתך כדיין בבית הדין הגדול, ובהרבצת תורה והלכה להמוני העם. אולם אין לך ברירה, כי העיר תל-אביב היא עיר גדולה לאלקים, ויש בה שמונה בתי דין, והרב הראשי בעיר הזאת ממלא בה את תפקיד ראש אבות בתי הדין, ומפני כך אנו צריכים לתפקיד זה איש שיכול למלא תפקיד זה כראוי, ואין לנו אלא אתה, ואם לא טוב הדבר לך באופן פרטי, שהרי יכול אתה להתעלות יותר במעלות התורה, מבלי עול וטרדות הציבור, מכל מקום חייב אתה להקדיש עצמך לטובת הכלל. ציבור שלם זקוק לאיש כמוך!”.

וכך הוכרח מרן זיע”א לקבל עליו את התפקיד, ולמלא אחר פקודת רבו המובהק.

(משוש תבל).

אדם שעבד בטלפתיה כעיסוק נוסף, דהיינו שמחלק קלפים לאנשים, וטוען שיש לו כוחות נפש לדעת מה יש לכל אחד ואחד, ומקבל על כך כמאתיים – שלש מאות דולר, ובא לשאול את מרן זיע”א האם מותר לו לעסוק בזה?

מרן זיע”א ביקש ממנו, שידגים ויראה לו כעת ממעשיו אלה, ואז טען אותו איש שכעת אינו מסוגל…

לשמע תשובתו זאת חייך מרן זיע”א כצופן סוד, ושאל אותו מדוע עושה כדברים האלה? ואמר שזוהי פרנסתו.

אמר לו מרן: “תקבע עיתים לתורה ותרוויח מיליונים למעלה!”.

(משוש תבל).

באחד הפעמים סיפרה הרבנית מרגלית עליה השלום להרה”ג הרב יצחק לוי שליט”א רב מושב חוסן, כי קרה והיא לא הרגישה טוב, והיא אמרה למרן זיע”א ללכת אל המכולת ולקנות לחם אחד. הרב אמר בסדר, והלך.

הרבנית חיכתה לבואו, והוא חזר רק לאחר רבע שעה. מששאלה אותו היכן היה, והיכן הלחם, השיב: “הלכתי, ולא מצאתי את המקום”.

חייכה הרבנית ואמרה לעצמה, עוד פעם לא אשלח אותו. ודאי היה חושב באיזו סוגיא, או רמב”ם, פחדתי לשלוח אותו עוד פעם…

(רבן של כל בני הגולה).

לפני עשרים וחמש שנה לערך, התקשר אל מרן זיע”א נשיא המדינה לשעבר, מר שמעון פרס, והסביר לו שישנם רבנים רבים שפוסלים את העדה האתיופית מלבוא בקהל ה’.

מרן הסביר שאין ביכולתו לסייע מכיון שהיא אינו הרב הראשי לישראל (באותו זמן היה הגאון הרב מרדכי אליהו זצ”ל הרב הראשי), אך יוכל לאסוף את הדעות המתירות את העדה האתיופית, וקבע עמו שבשעה אחת בלילה יגיע אליו. ואכן כך היה, שמעון פרס הגיע למרן וקיבל את כל החומר. שמעון פרס התפעל מאוד מרוב ידיעותיו של מרן, וביקש שמכאן ואילך שמרן ילמד עמו.

מרן הסכים, והם קבעו ביניהם מידי ערב שיעור בשעה אחת בלילה. הם למדו כך חברותא במשך שנה וחצי, והיו לומדים רמב”ם.

מכאן ואילך מרן קנה לו חבר, ובכל הזדמנות שהייתה איזו בעיה פוליטית והיה צורך להיעזר בשמעון פרס, היה מרן זיע”א מתקשר אליו ומבקש שינסה להפעיל את קשריו לצורך העניין המדובר.

רואים מכאן את חכמת החיים של מרן, שנבעה מכוח לימוד התורה, שידע מצד אחד לנצל את רגעיו, ומאידך ידע להשקיע מזמנו במקומות הנכונים על מנת שתבא מכך תועלת לכלל עם ישראל.

(רבן של כל בני הגולה).